הרשימות הללו אודות גוגול-רשימות של סופר גדול אחד על סופר גדול אחר-רק מתחזות לביוגרפיה, בערך כפי שסיוטיו הפרועים של גוגול רק מתחזים לסיפורי מעשיות. וממש כשם שעולמו של גוגול הוא עולם מהופך, מעוות, שבו ההשתקפות היא ממשית יותר מן המציאות, כך גם הביוגרפיה המוזרה הזאת מתחילה עם מותו של גוגול, ומסתיימת בלידתו (ב-1 באפריל! ) . נבוקוב אינו מעוניין רק לספר את סיפורו של "משורר הפרוזה הגדול ביותר שידעה רוסיה מעודה", אלא גם-ובעיקר-לדבר בענייני ספרות. הגיבורה הראשית של הספר, לצד גוגול, היא אמנות הכתיבה. בין שתי הדמויות המשונות האלה פוסעת עוד גיבורה שלישית, ולא פחות פלאית-הלוא היא אמנות הקריאה. למעשה, הספר הוא מעין "מדריך נבוקוב" לקריאה אמיתית (או, בלשונו, "יצירתית") של ספרות גדולה. באחת מהרצאותיו על ספרות אומר נבוקוב: "בקריאת ספרים יש לתת לעמוד השדרה להוליך אותנו. מושב העונג האמנותי האמיתי מצוי בין הכתפיים. אותו רטט קטן מאחור הוא ללא שום ספק הצורה הרגשית העליונה ביותר שהשיגה האנושות לנוכח האמנות הטהורה או המדע הטהור. הבה נהלל את עמוד השדרה ואת הרטט שבו. הבה נתגאה בכך שאנו בעלי חוליות, שכן אנחנו בעלי חוליות שלהבה קדושה בוערת בראשם. השכל אינו אלא המשך של עמוד השדרה: הפתיל עובר לאורך כל הנר. אם אין בנו היכולת ליהנות מן הצמרמורת הזאת, או במילים אחרות ליהנות מספרות, יותר טוב שנוותר על כל העניין ונסתפק רק בחוברות מצוירות, בסרטי וידאו או בהמלצת השבוע בעיתון."

ליברל

ליברל ספר מעולה 10 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?   |   הגב לביקורת תענוג אמיתי. כמובן שזה ספר על נבוקוב לא פחות מאשר ספר על גוגול, אבל כך או כך זה מופת של כתיבה ביוגרפית מרתקת ושנונה, והספר מענג אפילו אם לא קראתם מימיכם מילה אחת שכתב גוגול. ומצד שני, הספר הזה עושה חשק עצום לקרוא את יצירות המופת של גוגול. נבוקוב בכתיבתו הוא חסר רחמים, והוא קוטל באכזריות (ובשנינות שובת-לב) שורה ארוכה של סופרים בינוניים, משוררים כנ"ל, מבקרים, חוקרי ספרות (אלה כמדומה שנואים עליו במיוחד) וגם את היצירות של גוגול עצמו שאינן מתעלות לגבהים של יצירותיו הגדולות. אפשר לומר על הביוגרפיה הזאת הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר עליה שהיא שגרתית או סטנדרטית - כמה ביוגרפיות אתם מכירים שנפתחות במותו של הגיבור ומסתיימות בלידתו? נבוקוב בוחר לא לסקור כלל את העלילה בספריו של גוגול (כהדגמה לטענתו שהעלילה שם היא שבלונית וחסרת כל חשיבות כשהיא לעצמה, ונמצאת שם רק כקולב ליצירי העוועים שהפיק דמיונו של גוגול), ומי שממש מתעניין יכול למצוא תמציות עלילה בנספח (שהוא משעשע לא פחות משאר הספר). התרגום העברי של דורי פרנס בסך הכול בסדר, אבל לא פעם מגושם ומסורבל. להעביר לעברית את התנופה והברק הנבוקוביים זו משימה הראויה להרקולס, ורק מעטים מאוד הצליחו בכך אי פעם.

אגב

אגב ספר לא משהו אהבת?   |   הגב לביקורת יותר מסה לחוג לספרות מאשר ספר קריאה. נכון שדרך ספר זה מתודעים לסיפורים המצוינים "נפשות מתות" ו"האדרת", אך ציר הספר הוא דעתו הנערצת של נבוקוב על גוגול (כולל ביוגרפיה) שהסופר מלכתחילה מודה שלא רצה לצרף. לא ממש הכרחי לקרוא, בלי קשר לגדולתו של גוגול כסופר.

שם הספר
פנין - ספריה לעם #237
ייאוש
תפארת - ספריה לעם #187
דבר, זיכרון