אחד הספרים היחדים בעולם שנכתבו בידי אשה המצויה במעגל הזנות, מנקודת ראותה.

"בחדר הפקידה התחלתי להחליף בגדים ל´מדי עבודה´, כך אני קוראת להם, לאותם הבגדים החשופים עם הבריות והמחוכים ובדי התחרה השקופים. התלבשתי, או נכון יותר לומר התפשטתי, ונעלתי נעלי עקב עם סוליות שקטות, כדי לא להפריע את מנוחת השכנים. שלפתי מהלוקר שלי נרות לרומנטיקה, שתי חבילות גומיות, את קיט הטיפוח והאיפור שלי, מי פה ומגבונים של תינוקות שאתם אני מסירה את הקונדומים מהלקוחות בסיום האקט. הנחתי על עצמי חלוק רחצה גדול ויצאתי לחדר המדרגות, מחזיקה בשקיות עם הציוד, לעבר הקומה השלישית. פתחתי את דלת הדירה במפתח שקיבלתי מהפקידה והתחלתי לסדר אותה לעבודה".
[מתוך הספר]

הצד המואר של הירח כתוב כיומן המלווה שנה וחצי בחייה של אנה, בחורה ישראלית ששמה הבדוי מסתיר שם רגיל לגמרי כמו ליאת או לילך. אנה נכנסה למעגל הזנות בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה, והיא מנסה, תוך כדי עליות ומורדות, להיחלץ ממצב זה.

בספר מתואר בפרטי פרטים האופן שבו מתנהל "אירוח" בדירת האירוח שבה הייתה אנה, ובהמשך מתוארים חייה כ"מלווה" עצמאית או כמעסה ב"מכון". בנוסף לכך מתארת אנה את הרקע המשפחתי שלה, התאהבות באחד הלקוחות שמחזיר אהבה בעייתית, וטיפול פסיכולוגי שעוזר לה להתמודד עם המצב שבו היא נמצאת.

לצד הכאב הרב בספר, אנה כותבת גם בהומור, אירוניה וכעס, ואלה שזורים במרקם חיי היומיום של צעירה בשנות העשרים לחייה, המתפרנסת מזנות בליבה של תל אביב. כך מאירה אנה, מתוך החלטה שיומנה אינו מיועד לעיניה בלבד, את צדם האפל של החיים ומביאה אלינו את הצד המואר של הירח.

ליאור בן 35 תל אביב

הגב לביקורת ספר טוב הספר "הצד המואר של הירח" הינו סיפור אוטוביוגרפי על חייה הטרגיים של נערה אבודה שחשה כיצד העולם שמחוצה לה לא משאיר לה ברירה ויכולת להתקדם בחיים, אלא בדרך שפוגעת בעצמה. החברה התחרותית נתפרשה עבורה כחברה שבה ההצלחה האישית היא אומנם אפשרית, אבל רק למעטים עשירים. כשראיתי את הספר במסגרת 4 ב-100 בצומת ספרים, התלבטתי אם לקנות אותו כיוון שהרגשתי שהספר יכול להיות מתסכל. אמרתי לעצמי, "גם ככה אני יודע מה יהיה כתוב". הנחתי גם שאישה צעירה ולא משכילה תתקשה בכתיבה מעניינת, ולא תאפשר לקורא למצוא תובנות חדשות על החיים. אבל לשמחתי טעיתי. הספר אומנם מתסכל, מעיק ויוצר תחושת אי-נוחות, אבל לא בגלל האיכות שלו אלא בגלל הנושא שאנו נמנעים מלדון בו. בהתחלה גם הנחתי שבטח הספר לא מחדש, אך דיי טעיתי גם כאן. הספר לא פילוסופי, אבל תיאור חוויתיה של הנערה מעלה תובנות פסיכולוגיות על נפש האדם. המחברת עצמה דנה בכך כמה פעמים, ביחס לגברים כבעלי חיים, ביחס לחוסר ההערכה לקליינטים הבוגדים בנשותיהם, ביחס להתמכרות לכסף ולבריחה העצמית מהרגשות של עצמה. הכי קל להתמכר למשהו כך אנו בורחים מהעיסוק ברגשותינו, נדמה שזהו המסר העיקרי של הספר.המחברת התמכרה לאשלייה של כוח בעוד שבו בזמן היא נשלטה עוד יותר על ידי החברה החיצונית. היא מתארת שהיא לא יכולה להרגיש כיוון שהעבודה לימדה אותה שהרגשות הם אויב.:איזה עצוב!. בחברה שלנו מרגישים שאולי יש דברים שמוטב להדחיק ולא לדבר. אנו טובים בלדבר על צדק עבור מדינות אחרות, נגד "הכיבוש", זכויות אדם באיראן וכו', בעוד שבמסגרת הכלכלה הקפיטליסטית שלנו חלק גדול מהאוכלוסיה הינו בעצם סוג של סחורה. אין מאחוריי האדם פנים, מסתוריות. הכל לטובת האינדיבידואליות ובשליטת הכסף. "חיפצון האדם" איננו מונח פילוסופי אלא מציאות. אנה מספרת שהיא יודעת שהיא "בחרה" במקצוע ושאולי היא יכלה לא לבחור במקצוע, אבל מהקריאה הרגשתי שהחוויה שלה את העולם התחרותי, תחושת חוסר ההזדמנויות הכלכליות, הרצון להצליח בתרבות של אינסטנט; כל אלו ביטאו סוג של מהלך דטרמינסיטי.היא מרגישה כאילו שהיא בוחרת בעוד שהחיים בוחרים בשבילה: "אך את מצוקתי הכלכלית צריכה המדינה לעזור לי לפתור ולא איברי המין שלי. כאשר המדינה שלי מעלה את שכר הלימוד השנתי ל-15 אלף ש"ח בשנה, ושכר הדירה שלי (שנחשב לזול) עומד על 25,000 ש"ח בשנה, ושכר המינימום בשוק עומד על 3,710 ש"ח בשנה, כיצד אני יכולה להאמין שהמדינה שלי רוצה בטובתי ובהתפתחות ההשכלתית והפיננסית שלי" (רסלינג, עמוד 72). למה באמת החברה הקפיטליסטית לא מאפשרת שכר לימוד חינם כמו באירופה? למה האשלייה על הצלחה מהירה שעליה ממוסד הקפיטליזם דוחפת רבים לפשע? נדמה שאלו חלק מהכוחות הדטרמיניסטיים שלדברי המחברת אילצו אותה לברוח מרגשותיה ולהתמכר לאשליות. היא רצתה ללמוד, קריירה, לקנות רהיטים, בגדים ולהתגבר על המינוס בבנק.אך במקום זאת היא התרחקה מרגשותיה והדימוי העצמי שלה נפגע. אם כן מסתבר שהמחברת חשה כל הזמן שהיא בחרה בחירה הגיונית שאין להאשים אותה על כך כי הבחירות האחרות הינן גרועות יותר. אבל מהקריאה נדמה לי שהיא לא בחרה בכך. המחברת הינה אדם רגיש מאד שגם ניסתה להתאבד בגיל 17 בגלל משבר רומנטי, ההורים שלה בזוגיות איומה, אביה שהיה מכור לפורנו היה מרביץ לה המון בילדות, היא אומרת שהיא לא זוכרת מה היה בחייה על גיל 7 והיא מניחה שזה מעיד על התעללות מינית שעברה. נדמה שיותר מכל דבר אחר המחברת מבקשת שלא נשפוט אותה, לא נאמץ דעות קדומות בלא לבחון אותם. במקום להאשים אותה, אולי כדאי יותר להסתכל על נסיבותיה. נכון שאפילו לדעתה הרוב המוחלט של הנשים לא היה בוחר כמוהה, אבל היא מרגישה שהנסיבות שלה שונות או שלפחות היא חוותה אותם באופן שונה. באופן אישי הרגשתי שהיא מצליחה להעביר את הכאב שלה ושהספר כן יכול לעורר סימפטיה עבור אישה שהחברה נוטה מיד לשפוט לשלילה נשים במצבה. לסיכום: הנושא די מדכא, אבל הגיע הזמן שנדון גם בנושאים שהם כביכול טאבו.הדיון בהתמכרות מבטא את ניסיון הבריחה שלנו מהאשליות של החברה הקפיטליסטית, חברה בה בני אדם מתרחקים מעצמם, מאמצים אידיאלים של אינדיבידואליות ועושר כלכלי שהינם בסך הכל אחיזת עיניים. 95 אחוזים מההכנסות נמצאים אצל מספר מזערי של 5 אחוז מהאזרחים. כיצד התרגלנו לראות זאת כמצב טבע? הגיע הזמן שנתעורר ונבנה לעצמנו חברה סוציאל-דמוקרטית.על הקשר בין תופעת הזנות לבין תפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית במדינות הסקנדינביות אפשר לקרוא בספר עיון של האוניברסיטה המשודרת שנקרא "מופקרות". הנערה שבספר התמכרה לחוויות של הגשמה עצמית באמצעים אבסורדים של ביטול של כל רגשותיה ומשאלות ליבה הכמוסות למצוא אהבה ולהיות מאושרת. למרבה המזל, היא גילתה ובחרה עכשיו להתחיל במסלול חדש של חיים חדשים. הלוואי שתצליח!!! ליאור רבי תל אביב rabilior@gmail.com קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?

דנה קוד:585-393

שנת הוצאה:2009

עמודים:161

קטגוריה:ספרות » ספרות מקורית