ימיו ולילותיו של הדודה אווה מאת דנקנר אמנון - ספרים חדשים

שם הספריה	זמינות
ספרייה עירונית כרמיאל	כל העותקים מושאלים	[הזמן הספר]

שם המוכר	מיקום	מצב הספר	מחיר מבוקש
lia	רחובות	כחדש	60 ₪	[קנה הספר עכשיו]
רינת צ	מרכז	טוב	30 ₪	[קנה הספר עכשיו]
דנה	ירושלים	חדש לגמרי	70 ₪	[קנה הספר עכשיו]
חפציבה	רחובות	כחדש	25 ₪	[קנה הספר עכשיו]
גולדמונד ספרים	חיפה	טוב	30 ₪	[קנה הספר עכשיו]
פזית	תל אביב	חדש לגמרי	30 ₪	[קנה הספר עכשיו]
יניב	הרצליה	חדש לגמרי	25 ₪	[קנה הספר עכשיו]

הפילה בת 25 מסוף העולם שמאלה

התחילה לקרוא לפני ארבעה שבועות

אלאבמו בן 52 חולון	הגב לביקורת ספר מעולה "אין לי אחות", כך כתב דנקנר בעיתון "הארץ" וקוראים לא מעטים חרקו שיניים. הטור פלט חץ מורעל שפילח את האפילה החברתית של תחילת שנות השמונים וסימן ככדור נותב מטרה אליה כוונו קנים מקומיים שירקו גשם חומצי אל כוחותינו. מעז יצא מתוק,ומי שלא כשל במעקבו אחר מסעותיו של הסופר ובדילוגיו מחזית לחזית בשל פרסומו האומלל של הטור באותו יום מר ונמהר, מצא את טוריו בסגנונם היחודי מצטופפים בקליפת האגוז המקומית בכפיפה אחת ובסמוך ללוחמי חופש בשדה הקרב המתומלל. השנים חלפו ושפתו של הסופר הלכה ונשתבחה ואף הפכה למושחזת במינה. כמי שערך השוואה לכותבים נוספים במרחב,אף טוריו הידועים והטובים של "מלך לוחמי העיתונות" -אהרון בכר- נמצאו קלושים בייחס לשפה ומרקם המילים השזורות במשפטים מתוחכמים בטוריו של הסופר כאמור. בשנת 2009 בא תגמול בדמותו של "הדודה אווה" וחסד רב נעשה לקוראיו האדוקים של הסופר שהתמכרו לספרות ענוגה הנתונה בנגיעות ירושלמיות מובהקות ("סיפור על אהבה וחושך","אהבת שאול"). לא די בעלילת הספר ובמורכבות מערכת היחסים המרתקת בין הדמויות,אלא בעיקר בשל השפה העשירה אותה כל חובב קריאה העוסקת בשלהי עשור הראשון לקום המדינה חייב לשנן לעצמו פסוקים נבחרים מהספר ומצווה עליו לפחות פעם אחת ביום ולהשביח את שפתו ולתבלה באחת ממגוון המילים השנונות,ושניים או שלושה משפטים שיהלכו קסם על שומעם,או שיתבקשו הסברים לשמע שפעת המילים המוזרות והמשפטים התמוהים וההזויים.זה הרגע המומלץ לסור בחופזה אל המהום המשפטים היום יומי במרחב הביצתי. הספר מאיים במשקלו ועוביו אינו מרפה מחשש שמה לא תוכלו לו. מצאתי דרכים מעניינות להתמודד עימו בכך שהקדמתי לקרוא טורים העוסקים בדירוגו ובטיבו של הספר.כמו כן נקראו תקצירים מעניינים במקומות ראויים, ובצעד מפתיע נקרא פרק ממרכזו של הספר שסייע בידי לקיים קריאה סדירה שהפנימה וחלחלה לתוכי בלא מחשבות טורדניות בשל כובדו של הכרך העומס את כף ידי. ולו רק למען השפה ועושרה הלשוני מומלץ לקרוא את הספר בפעם השנייה. 2 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
ציפי בת 48 אריאל	הגב לביקורת ספר מעולה בתחילה היה לי הסיפור כצפיחית בדבש, ממין המגדנות שנוגסים בהם מעט מעט וטעמם משתהה על הלשון והשפתיים מצטמצמות כדי להשהות את מתק הטעם והעיניים נעצמות מפרץ העונג והאצבע נשלחת לאסוף עוד פירור של נופת צופים, והשתדלתי לקרוא באיטיות כדי למצות עד תום את ההנאה ולא נסתייע בידי כי העיניים כבר רצו קדימה, ואחר כך נהיה לי הסיפור ככוס של מים צוננים, שגומעים אותם בשקיקה והמים זורמים במורד הגרון ומטפטפים אל הבטן ומשאירים אחריהם שובל של קרירות לחה, שמיד מחרה מחזיק אחריה שטף של נועם ורצון טוב ומדי פעם הרמתי ראשי מן הדף והבטתי סביבי אל האנשים סביבי באוטובוס, הרי רק בנסיעות קראתי את הספר, ונדמה לי שהם מחזירים לי מבט רווי אהדה כאומרים, הנעימה לך קריאתו של ספר זה? וכבר לא נסיתי למתן קצב קריאתי אלא הרצתי מבטי על השורות ורק מדי פעם שבתי וחזרתי על משפט שנשא חן בעיני ולעתים אף כתבתיו בהערה בטלפון הנייד שלי כדי שאוכל להעלותו בערב מתהום הנשיה ולשתף את באי האתר אולי ישא חן גם בעיניהם, אך לקראת סוף הסיפור הפך המתוק למר והמים הצוננים עכרו, כי טון הסיפור הפך כהה וכיעור גדול התגלה מתחת לפניהם של אנשים שקודם לכן חשבתים להוגנים, אם לא לנדיבים ממש, ועתה הוסרו המסכות מעל פניהם ואין צדיק אחד בסדום, ומעי חמרמרו וכבר לא רציתי להשתהות ולטעום פרקי משפטים וצמדי מילים שנעמו לאזני אלא רק להגיע לסוף הסיפור ולדעת מה יתרחש ואמרתי לעצמי שבקריאה שניה אתעכב בדרך שעתה אני גומאת בשעטה, כי כבר בתחילת הסיפור ידעתי שהוא שייך לרשימת אלה שבטוח אקרא שוב, ופתאום הגענו לעיר ונאלצתי להפסיק קריאתי ועדיין שישים עמודים חסרים לסיום. נכנסתי הביתה ואצבעי תחובה במקום בו השהיתי קריאתי ופגשתני בתי ואמרה לי, הנקח את הכלב לאמפי? אך אני נפטרתי מלפניה ושקעתי בכסא ופתחתי את הספר ונשתקעתי שוב בקריאה, ובתי לא עזבה אותי ובאה ונעמדה מולי ואמרה, נו, הולכים? והתכוונתו לפטור אותה בשפה רפה, כגון שעדיין חם מדי והשמש קופחת, אך גם הכלב בא ונתן בי מבט מתחנן והניח כפתו על ברכי, ובא גם אישי הטוב והוסיף משלו, לאמור, הוא נראה לחוץ, כדאי כבר לקחת אותו, עוד מעט יחשיך, ונעתרתי להם והלכנו לאמפי, רק הספר עדיין בידי, וכשהגענו לאמפי (שהוא עיגול מדושא שעורכים בו חגיגות, ובבוקרי חול של ימי החופש הגדול משחקים בו הילדים כדורגל ובשעות בין הערביים מתכנסים בו מרבית כלבי העיר ובעליהם לשיחת חולין ומפגש חברים) רץ לו הכלב בשמחה למלא את צרכיו, שהם רחרוח וסימון וגרגור וחרחור על קולגות ובני פלוגתא, וגם עשיית צרכים שלשם כך הבאתי עמי שקית מהסופר, והתרוצץ לו בזנב מונף ועיניים בורקות ולשון מלחיתה, ובתי התעכבה לברך חברים אנושיים וכלביים ואילו אני, בשינוי מנוהגי, ישבתי בצד ופתחתי ספרי והמשכתי לקרוא עד ששקעה השמש ונאלצתי לשבות, ואז חזרנו הביתה ואחרי ארוחת הערב סוף סוף התפניתי לגמור קריאתי בלב נכמר ועיניים דומעות ובסיימי את הספר נשמתי נשימה עמוקה שמילאה את ריאותי וחשבתי לי שאין פה צדיקים ואין רשעים אלא אנשים סתם, טובים יותר וטובים פחות, וכל שאיפתם למעט אהבה, אם אמיתית ואם בדיונית, מעט חברה להפיג את בדידותם, מעט הערכה להסיק בה את האגו, וכולם ראויים למחילה במידה זו או אחרת ולא נותר אלא לחייך חיוך רחב ולפשוט את הזרועות ולקרוא בקול גדול המפריח צפורים: הופלה! 11 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
רוני בת 60 אשקלון	הגב לביקורת קראתי והתענגתי על שפתו העשירה דנקנר כותב בחסד רוני קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?
אדווש בת 23 באר שבע	הגב לביקורת ספר קצת כבד!!!! לא ממש נהנתי ממנו! קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?
סבטלנה כהן בת 45 חיפה	הגב לביקורת ספר לא משהו הרעיון של הספר נשמע מבטיח, אך הכתיבה כבדה מאד. היה לי מאד קשה לקרא את הספר, חשתי שדי משעמם. חייבת להודות שעזבתיו באמצע, במחשבה שאולי פעם, במצב רוח אחר אנסה לקוראו שוב. (בגלל שהספר די ידוע ומדובר ואף זכה לביקורות טובות) אהבת?
אוהבת לקרוא בת 32 י	הגב לביקורת ספר לא משהו טוב, אז לקח לי המון המון (המון) זמן לסיים את הספר כי ב 80% ממנו הוא פשוט לא מעניין לטעמי, מפוספס. הרקע, הדמויות והרעיון שעומד בגדול מאחוריו יכלו להתחבר לאחלה ספר לדעתי אבל הם פשוט לא מצליחים בצורת הכתיבה המרדימה הזו, שכל משפט אחד פשוט הופך לאיזה 10 עמודים שנמתחים ונמתחים... היה הרבה יותר טוב אם הספר היה נכתב ב 300 עמודים לכל היותר מבחינת העלילה שהוכנסה בו. הואיל ואני לא עוזבת ספר באמצע (ותאמינו לי שעד עמוד 480 בערך עדיין נלחמתי ברצון העז הזה) הצלחתי בסופו של דבר לסיים והנה במאה עמודים אחרונים סוף סוף משהו קורה ודברים נכתבים בצורה שבאמת כייף לקרוא, הסוף מעניין באמת (ואולי זה רק בגלל שהוא סוף סוף הגיע?) אבל אין מצב שזה מצדיק את המאות עמודים המרדימים שקדמו להם. אני יודעת שאני בדעת מיעוט אבל זה גם בסדר. 3 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
lavu_y בן 33 ראשון לציון	הגב לביקורת ספר לא משהו דמויות מאוד עגולות ומעניינות כפי שצוין, אבל (וזה אבל גדול) - זה כנראה אחד הספרים האיטיים שקראתי בחיי. כמובן שיש תפניות שונות בעלילה אבל במרכז נדמה שהאיטיות נוצרה במטרה לגרום לאפקט חזק עם הגעת הפואנטה (שהייתה יכולה להגיע 200 עמודים קודם). התוצאה (מבחינתי) שכבר הייתי חסר סבלנות ומבחינתי אפילו אם הדודה אווה הייתה חייזר חסר מין שהתנדב למוסד ושירת בטאליבאן לא היה אכפת לי. חסרה עריכה הרבה יותר אגרסיבית. הרבה יותר. 2 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
זוהר בת 29 רעננה	הגב לביקורת ספר מעולה זאת לי הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של אמנון דנקנר, ובמהלך כל הקריאה שאלתי את עצמי כיצד ייתכן שהסופר הזה נעלם מעיני עד עתה. "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" (ושגיאת הדקדוק שבכותרת רק מוסיפה לחינה) הוא סיפור איטי ועדין שמתרחש על רקע שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. דנקנר מכניס את הקורא לדירה קטנה בירושלים אותה חולקות שתי משפחות ותוספת ססגונית אחת – הדודה אווה. הדירה מלאה עד להתפקע, ודריה עוצרים בתוכם סודות וקשיים מן העבר הלא-רחוק, בדומה למחסן הרהיטים הישנים של לזר הצמוד לה. גיבור הספר הוא ילד שקט ומופנם שמהלך על ביצים ומשתדל לא לתרום חלק לאווירת הטירוף השוררת בדירה. לאורך השנים נרקמת בינו ובין דודה אווה המסתורית ידידות עמוקה, שמפצה על אובדן אמו והנתק עם אביו, ומאפשרת לו לנהל חיים עצמאיים ולקבל הערכה לכשרונו. לאט-לאט הולכת הדירה ומתרוקנת, ומותירה את הגיבור אדון לעצמו, עם מחשבותיו, זכרונותיו ומצפונו. אמנם הספר אינו דק-גזרה, אך לשמחתי הרבה הוא בהחלט מתגמל את הקורא על הסחיבה וזמן הקריאה. 560 העמודים הצפופים הם תענוג צרוף, שיר הלל מצחיק ומרגש לפרטים הקטנים. דנקנר מצייר בתאוריו את ירושלים של שנות החמישים, על בתי הקפה השוקקים, גניה ורוכליה. הוא משלב בעלילה סיפורים קסומים כמו זה של הגנן בנבנישתי, שירש את מקומו של הגנן הבריטי ולא נטש את הטיפוח הקפדני עד שהטביעה העיריה את יצירתו בשבילים של בטון. הכתיבה של דנקנר מפצה על איטיות-מה של העלילה, ושווה להתעכב עליה לשם ההתענגות. למשל בעמוד 364, כשדנקנר בסך הכל רוצה לספר לנו שהאביב התחלף בקיץ, זהו הניסוח בו הוא בוחר: “שוב ננגס האביב הקצר בהבל החם שבא מן המערב ובשרב שצרב מן ההרים האדומים במזרח וים של חרולים איוושש ופיצפץ בין המצבות בבית הקברות המוסלמי ומסר עצמו לדלקות קטנות שלכדו נחשים ורמשים שצרחו בלי קול". זאת שירה ממש, אבל לא כזאת השמורה למשוררים מתוחכמים, אלא שירה מדוייקת שבוראת את תאוריה באופן מוחשי בדמיוננו. כאמן של מילים, מתאים דנקנר את סגנון הכתיבה, גובה השפה ותדירות הפיסוק למסר שהוא רוצה להעביר. לדמויות הוא מדביק מבטאים והתנסחות בהתאם לאופיים ומקורם, ולא פעם מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם בעת קריאת דיאלוג בין דמויות. הדמויות דוברות עברית של שנות החמישים, כולל ניואנסים מוכרים ומשעשעים: “נו, מה, הרי בעיות אין לך, עם כזה כשרון גדול" (בונדי קליפר, עמ' 263), “אתה בדיוק כמו כל הקובוצניקים ההיפוקריטים שאצל אחרים אתם אומרים, יוי ובוי, איזה סקנדל פה, אבל בשביל עצמכם, זה כבר דבר אחר. זה בסדר גמור. בטח. אבל לא אצלי. הו! לא אצלי" (אנושקה ברגר, עמ' 37). הקריאה בספר מהנה מאוד, גם אם ארוכה, ובאורח מוזר היא נחלשת דווקא כשהעלילה מעלה הילוך והסודות מתחילים להפרם – לקראת סוף הספר. במיוחד בולט הדבר לגבי תקופת הצבא, האקדמיה והקריירה בחייו של הגיבור, המתוארים בצורה זריזה ומרפרפת ביחס לתאורי ילדותו והתבגרותו, שהיו מוצלחים מאוד. כמו בחיים, כך בספר, כשממהרים אל המטרה - מפספסים את הפרטים, והפרטים הם הצד החזק של הספר. הכתיבה המפורטת של דנקנר מעמיקה את הקשר של הקורא עם הדמויות, האירועים והמקומות, עד כי הוא מרגיש שהוא עצמו היה שם, בדירה הקטנה בירושלים של שנות החמישים. 4 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
אליהו בן 47 נס ציונה	הגב לביקורת ספר מעולה בניגוד לסיפורים קצרים או מאמרים אותם אתה קורא ושוכח או ספרים "רגילים" שמלווים אותך כברת זמן יותר משמעותית ספר בן 560 עמודים זה כבר מערכת יחסים ארוכה עם מאפיינים דומים כמו הרצון להגיע הביתה מהעבודה כדי להמשיך לקרוא ולדעת מה עוללו הדמויות בספר בהעדרך וכמובן עם סופו הבלתי נמנע אתה מרגיש עצב וגעגועים ומרבה לשחזר קטעים שעברתם ביחד."ימיו ולילותיו" הוא סיפור גושי בסגנון שבתאיי הכתוב במשפטים ארוכים המאלצים אותך לקחת נשימה ארוכה כדי להגיע לסופם,כתובים בקדחתנות דחוסים אך כל מילה ומשפט גורמים לך להתמוגג מהעברית הנהדרת ומהדמויות שדנקנר מטיל מדי פעם להדחק לתוך הפקעת הזו וכל אחת יפה וצבעונית מקודמתה.למרות שלל המילים נראית בבירור עבודה קפדנית של מי שיודע לספר סיפור והבנתו כי למילה המדויקת במקום ובזמן הנכון יש יכולת להעביר הכי טוב את מה שאתה רוצה ופה דנקנר עשה חתיכת עבודה נהדרת.אני מדמה אותו שולח יד זהירה למאגר המילים העבריות שולה מילה ובוחן אותה לבדוק האם מבריקה מספיק ואם לא חוזר ושולח יד זהירה כדי למצוא את המילה הנכונה שתחזיר לו נצנוץ המעיד על ליטוש והתאמה ואותה הוא מניח בדיוק והתאמה נהדרים במשפט כדי להעביר לנו את התמונה שביקש להעביר עד שהיא הופכת להיות חיה בדמיונך.כך אפשר לפגוש בסיפור מילים עבריות יפות שלא פוגשים ככה כל יום כמו "בוטש" "כעכוע" "טמיר" והן כולן מסופרות מנקודת ראותו של ילד ירושלמי זמן קצר אחרי קום המדינה המתאר לנו את ילדותו ונערותו עד הפיכתו לגבר באופן שגרם לי רמת הזדהות כה גדולה שגרמה לי להיות עצוב בגללו להיות משועשע לרחם ועד כדי מבוכה רבה לנוכח התנהגותו עד שנאלצתי להניח לספר לזמן מה ולצאת קצת להתאוורר בתקווה שעד שאחזור יתעשת המספר שאיננו יודעים את שמו ויחזור בו מהתנהגותו.בסופו של דבר נשארים עם תהיות לגבי מה מעצב חייו של אדם ?החלטותיו בחירותיו משפחתו חבריו או אולי אנשים זרים שמבליחים אל תוך חייך ומשפיעים עליהם והאם אפשר לשנות גורל ומה המחיר של זה? כמו שאתם מבינים כבר בחושיכם הדקים שהספר השאיר עלי רושם עז ולא נותר לי אלא לחתום בקטע החותם את הספר בתקווה שיגרה אותכם לקרוא את כולו. "אלוהים הטוב ברחמיו אוסף מדי פעם את כל השקרים שבעולם מרצפות חדרי החקירות ומשפתיהם של עדי השקר ומבין דפי העיתונים ופנקסי החשבונות הכפולים ומכל מקום בו הם רוחשים,ולשם תקנתם הוא בורא מהם אנשים כמו הדודה אווה ונופח בהם רוח חיים והם נכנסים לחייך ומסמאים את עיניך ומסובבים אותך בכחש ופורשים לנגד עיניך שקרים מרהיבים ומבלבלים עליך את דעתך ומניעים את חייך אנה ואנה ומטילים בך סערות רגש עד שאינך יודע את נפשך ,אבל מתחת לאותו סחרור של צבע ועשן והעמדת פנים פועמת אהבה,כי אלוהים נגע בהם ושילח אותם אל העולם כדי לתקן אותו ולחבוש פצעים ולגאול נשמות, ולא כל אחד זוכה שיהיו כאלה בחייו, אבל מי שזכה צריך להודות על כך בכל יום מימי חיייו עד אחריתם ,כי נכנסה בליבו תמציתם של האהבה הקדושה והרחמים הגדולים שאלוהים מבקש להערות על כל ברואיו,ורק מעט מזה עולה בידו...וגו'". איזה יופי. תודה אמנון 2 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
בן קליין בן 36 חולון	הגב לביקורת ספר מעולה ספר מבריק , סיפור מרתק , סיימתי אותו בשלושה ימים , דמויות עגולות ומלאות , יישר כוח לדנקנר , אח איזה ספר של כיף ... 3 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
izabella בת 20	הגב לביקורת ספר מעולה אין ספק שהספר נחרט בראשי, ואף טיפה ממנו לא תנזל החוצה. כל דמות היא דמות ציורית ומיוחדת, וכל הדמויות ביחד רוקמות סיפור מדהים אך נשארות ייחודיות בפני עצמן. הדודה אווה הוא דמות יוצאת מן הכלל, תרתי משמע, שאין דומה לו. תחילה קשה לקבל את הדמות כפי שהיא מכיוון שצצות הרבה שאלות על טיבה, אך עם הזמן גובר הרצון ללמוד עליה יותר ועל מקור אופיה וחייה, והקורא נסחף עם העלילה שרק בסופה, לאחר אין ספור השערות, הוא יכול להסות את מחשבותיו ולהבין את פשר כלל העלילה. ממליצה בחום, למרות שהיה אפשר לקצר במספר תיאורים בחלקו השני של הספר וכך לקצר את עמודיו. הספר כתוב בשפה גבוה אך מובנת לכל - בתקווה שעוד סופרים יאמצו סגנון כתיבה זה. אפילו יכול להיות שבעתיד הלא רחוק אני אתענג עליו שוב :) 4 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
רוני פ. בן 54 תל אביב	הגב לביקורת ספר מעולה מעולה. מודה לדנקנר על העבודה הקשה שעשה כדי שנוכל להנות מספר שכתוב טוב מהודק ומענין. קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?
גיהאן בת 40 חיפה	הגב לביקורת ספר טוב ימיו ולילותיו של הדודה אווה: אישית נורא אהבתי את הספר , והאיש שנקרא דודה אווה . אדם נפלא עם תסביך . וטוב לב . ספר טוב ומפתיע לטובה . 2 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
שרה בת 56 ברלין	הגב לביקורת ספר מעולה מאוד אהבתי את הספר, סגנון הכתיבה ובמיוחד את ירושלים של פעם שכירושלמית נהניתי מאוד לזכור את ירושלים של פעם. הדמויות והתקופה מרתקים וכמובן היחסים בין הילד והדודה אווה. שווה בהחלט לקרוא. אהבת?
הנסיך הקטן בן 33 חיפה	הגב לביקורת ספר טוב ולפעמים שאני כך לבדי אני חוזר לסימטאות ילדותי... הספר הזה הזכיר את השיר המדהים של יוסי בנאי שגם הוא מתאר ילדות בירושלים.ספר מצוין ,לטעמי 100 העמודים האחרונים הרסו מעט. אהבת?
יעקב קליש בן 64 הרצליה	הגב לביקורת ספר מעולה אם חייבים, אבל ממש חייבים, לצאת עם מסר "פסיכואנליטי" מהספר, הייתי מגדיר זאת כך: "הפה שנושך את היד שמאכילה אותו." אבל, ישנו גם סיפור מעניין, ומעט שונה, שהרקע שבו הוא מתרחש היא ירושלים בשנות ה-50 וה-60. כאחד שנולד וגדל בירושלים, והטיב להכיר את אורחותיה, רוקם הסופר ביד אומן סיפור, הזוי מעט, על יחסים שבין ילד יתום מאם לבין "הדודה אווה"- גבר המחופש לאישה, המגיע לדירתו ומשתקע בה. בדירה, שלל דמויות, שהמחבר נעזר בהן, כדי להביא אלינו מניחוחות הימים ההם: בתי קולנוע- עם הסרטים שהוצגו בהם, ספרי קריאה, בתי הקפה, יחסי העבודה וה"מעמדות" שלעתים הגיעו לידי גיחוך, וגם, כיצד נראתה העיר בימים ההם (כפי שזכור לי אמנון גר ברחוב קינג ג'ורג', מול הכנסת הישנה, והוריו היו בעלי בית הקפה "אלנבי" באותו הרחוב, בקירבת רחוב יפו). קטע קטן שלדעתי מטיב לתאר את כושר סיפורו של דנקנר הוא הקטע הבא (עמ' 177) שבו מסביר הילד כיצד מצליח "הדודה אווה" לכתוב כה יפה: "אה, ילד, היה אומר לי כשהייתי מביע בפניו את התפעלותי מכך, זאת בדיוק האמנות. אתה באמת חושב שסופרים גדולים עברו בחיים שלהם, ראו בעיניהם וחשו על בשרם את כל הדברים שעליהם כתבו? לא. זאת אומרת, חלק- כן, אבל בדרך כלל לא. אז תשאל מאיפה? הם שמעו מאנשים אחרים, ובכתיבה הצליחו לתאר יותר ממה שהצליחו האנשים לספר להם. וזה עוד שום דבר. הקונץ הגדול באמת היה אצלם לברוא את הדברים מכלום. אתה מבין, ילד? מכלום! תתאר לעצמך." זו, נדמה לי "כל התורה על רגל אחת" שבעלילת הספר הזה, ובכלל, לגבי כל הספרים! נראה לי שמטבע הדברים, ייהנו יותר קוראים שהיו חשופים לאותם הימים ושגדלו על המאורעות שהיו "On line" אבל לא רק. סיפורי המערבונים, רבים משמות הספרים שקראנו ונעלמו, גינות שבהן שוטטנו ואינם, תנורי נפט מעשנים שנצרכנו להם, ועוד. דבר נוסף, לא כל כך חשוב לסיפור, אולם הוא מראה על נטייתו של דנקנר להביא גם פרטים קטנים לידיעת הקורא: באותם הימים אסורה היתה פרסומת עצמית של עורכי דין...ואכן, זוכר אני שפעם, כשנזקקתי לכתובתו של חבר בצבא- עורך דין במקצועו, הוא הכניס לכיס מעילו את כרטיס הביקור שלו וביקש ממני להוציאו- כך שהוא לא יהיה זה שיפעל כנגד החוק ויעשה פרסומת לעצמו...נו, היו ימים. ולסיום, סיפור יפה, כתוב בשפה קולחת ומעט שונה, אם כי לא הייתי מצר על צמצום במספר העמודים... מאד נהנתי. 2 קוראים אהבו את הביקורת אהבת?
בובה 2 בת 47 ראשון לציון	הגב לביקורת ספר בסדר כתוב בעברית יפה מלא תאורים של ירושלים היפה והישנה מעלה זכרונות נימים מימי ילדותי בירושלים אבל לא אהבתי את הספר יותר מדי תאורים נמשכים לא סימתי את הספר אהבת?
עידיתה. בת 23 תל אביב	הגב לביקורת ספר מעולה ספר נפלא, שעושה כבוד לשפה העברית ולארץ ישראל. בתור צעירה בארץ הזאת, התיאורים של ירושלים בשנותיה המוקדמות של המדינה פשוט הקסימו אותי, ונקודת המבט הפנימית על פוליטיקה ועניינים אחרים ריתקו. מדהים לגלות כמה ריתק אותי הספר, שעלילתו מורכבת ברובה מרגעים קטנים של שגרה ושל יום-יום, ומה שעושה אותם לכל כך יפים הוא הפרטים, השפה, הדיוק. הקצב של הספר הוא איטי ונעים, ולמזלי הוא ארוך מספיק. גמעתי אותו בשקיקה, ואחרי כל כמה עשרות עמודים עצרתי בעצמי וחשתי רגשות אשם כבדים - אולי הוא ייגמר לי מהר מידי?! רוצו לקרוא, אתם לא תתחרטו. אהבת?
קוראת הכל בת 36	הגב לביקורת ספר מעולה ספר שהוא פשוט תענוג. כתוב נפלא, מקפל בתוכו גם עלילה מרתקת וסוחפת, וגם דמויות עשירות מלאות חיים, צבע ואנושיות, על הרקע התמים והנוסטלגי של ירושלים של שנות ה-50 וה-60. כבר זמן רב לא קראתי ספר שכל כך כיף לצלול לתוכו, לקרוא אותו לאט ובסבלנות, להתענג על כל מילה ומשפט ולתת לעצמך לשקוע בין דפיו. גדולתו העיקרית לדעתי היא שלצד הדמויות העמוקות והמורכבות שהוא משרטט באהבה רבה, הוא גם מספר סיפור טוב, חזק ומותח שנבנה באיטיות ובהתמדה עד שמגיע לשיאו בחלקו האחרון של הספר. הסיפור לא הולך לאיבוד לטובת עושר הדמויות. כמו כן, על אף הצבעוניות והייחודיות של הדמויות, הן לא סובלות ממופרכות או חוסר סבירות. הדיאלוגים לאורך כל הדרך טובים ואמינים,נאמר מה שהגיוני שייאמר, ולא נאמר מה שלא, וההתנהגות עקבית. עבורי אלו דברים מאוד חשובים. אם יש לספר חולשה כלשהי היא אולי בקצת מתיקות יתר שחשתי בה דווקא בסופו, אבל בסך הכל באמת ספר מקסים ומומלץ בחום! אהבת?
אורטל בת 32 ירושלים	הגב לביקורת ספר מעולה ספר פשוט מדהים! מזמן לא התענגתי על ספר בצורה שהתענגתי מכל עמוד, פיסקה ומילה. הדודה אווה- דמות מדהימה, וכובשת!!! מומלץ מכל הלב! קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?
חיים בן עמי בן 58 ירושלים	הגב לביקורת ספר מעולה מרגש ומפעים לקרא ו...ללכת בעקבות הסופר בכל הנתיבים ברח' רבי עקיבא המלך ג'ורג'..... ולהתגעגע לבתי הקפה שהיו ואינם (אשקלוני שנולד במרקש והתאהב בירושלים מכיר ומוקיר ) אהבת?
שגית בת 29 אשדוד	הגב לביקורת ספר מעולה ספר מצויין... הספר מחולק ל-3 חלקים. הראשון היה מעולה - והשאיר כל הזמן שאלות שרצית למצוא את התשובות להם... החלק השני - הרגיש כאילו רק בגלל הספר ייאבד את דירוג ה"מעולה"... ואז בא החלק השלישי - ואז הבנתי למה- למרות שהחלק השני היה רק "בסדר", היה צריך אותו - כדי שהספר בכולל ייקבל ציון "מעולה". אהבת?
קוראת בת 42 מודיעין	הגב לביקורת ספר לא משהו ספר מפוספס. אהבת?
spuritanit בת 20 כפר סבא	הגב לביקורת ספר מעולה מקסים. קורא אחד אהב את הביקורת אהבת?
עוזון בן 59 מודיעין	הגב לביקורת ספר מעולה אמנון דנקנר בכתיבה כשרונית ביותר מוביל את הקורא למחוזות ילדותו במרכז ירושלים של שנות ה-50--60 תוך שזירת עלילה מרתקת של מספר דמויות חלקן הזויות שחולקים מגורים בדירה אחת מפאת ימי הצנע וקשיים כלכליים .במהלך העלילה דנקנר מוביל את הקורא (במיוחד אם הוא ירושלמי ותיק)ביד בוטחת בין גן העצמאות לבתי הקולנוע ובתי הקפה של אז.מצד אחד מדובר בהחלט בספר נוסטלגי ומצד שני העלילה מרתקת ובסופה מרגשת. בהחלט מומלץ. אהבת?

רשימות הקריאה הציבוריות בהן מופיע הספר

הגיע אליי באהבה- ( מיה יהלי )

יומן מסע-הספרים שלי. ( מיה יהלי )

מתוכננים ( פאני )

עם הסימניה בפנים. ( מיה יהלי )

רוצה לקרוא ( דוקטור תולע )

שקראתי ( roy )

שם רשימת הקריאה	מחבר הרשימה

לקט ספרים מאת דנקנר אמנון

שם הספר
ברמן, למה עשית לי א

לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של דנקנר אמנון

מי קרא את הספר (82 אנשים)

ספר מעולה

קרן (בת 34)

איילת (בת 35)

מי (בת 32)

izabella (בת 20)

איילת (בת 63)

דורית (בת 38)

נלה דרור (בת 49)

SwNsOl (בן 26)

יעקב קליש (בן 64)

עידומיק (בן 56)

yam (בת 46)

ליידי קאדה (בת 39)

רוני פ. (בן 54)

זוהר (בת 29)

אליהו (בן 47)

בן קליין (בן 36)

נטי (בת 30)

דור (בן 27)

dyona (בת 62)

דנידין (בת 70)

עוזון (בן 59)

spuritanit (בת 20)

שמש אדומה (בת 29)

שגית (בת 29)

Z_the_RED (בן 53)

דבורית (בת 35)

נירניר (בן 30)

עידיתה. (בת 23)

חיים בן עמי (בן 58)

אלאבמו (בן 52)

ציפי (בת 48)

דןדן (בן 42)

מילה (בת )

שרה (בת 56)

כלנית (בת 50)

קוראת הכל (בת 36)

אורטל (בת 32)

ספר טוב

stav (בת 28)

כוכי (בת 44)

julia1 (בת 37)

רחלי (בת )

גלעדון (בן 38)

קוראת44 (בת 45)

eucalyptus (בת 20)

קתרזיס (בן 23)

מנדי (בן 28)

גלית (בת 48)

cava (בת 30)

tnevo (בן 38)

עידית נבו (בת 36)

שה-שירה (בת 35)

הנסיך הקטן (בן 33)

js (בת 35)

נוריקוסאן (בת 48)

Katzman (בן 47)

גיהאן (בת 40)

דן (בן 53)

wR (בן 45)

אילנה (בת 53)

רוני (בן )

אורית (בת 44)

רונית פרנק (בן 42)

צבעונית (בת 35)

josepe (בן 54)

אילנה (בת 30)

ספר בסדר

במבליק (בת 29)

בובה 2 (בת 47)

ליzי (בת 60)

עדי (בת 26)

סיגל553 (בת 40)

עמרי ת (בן 29)

מיכל (בת 31)

רייצ'ל (בת )

ספר לא משהו

קוראת (בת 42)

סבטלנה כהן (בת 45)

orly (בת 21)

אוהבת לקרוא (בת 32)

lavu_y (בן 33)

yair (בן 25)

Nato (בת 39)

בזבוז של זמן

רינת צ (בת 28)

ללא דירוג

גלית (בת 100)

למי יש את הספר בבית (69 אנשים)

אילנה, קוראת הכל, izabella, פאני, מיה יהלי,

Sheffield, United Kingdom:

Katzman,

אריאל:

ציפי,

אשדוד:

חיימון,

באר שבע:

שלומקה,

ברלין:

שרה,

גבעתיים:

בילבי,

דימונה:

shirayad, צלילו'ש,

הוד השרון:

jasmin, טלי,

היער:

זלי,

המרכז:

רייצ'ל,

הרצליה:

יעקב קליש, יניב,

חולון:

נירניר, בן קליין, אלאבמו,

חיפה:

גולדמונד ספרים,

טבריה:

כוכי,

ירושלים:

אוריק, דנה, מנדי , אורטל,

כפר סבא:

spuritanit, מיכל,

מודיעין:

עוזון, shaiwoll, עידית נבו,

מושבניקית:

קרן,

מזכרת בתיה:

ליידי קאדה,

מחולה:

חיימקה,

מכבים-רעות:

פריצי אגסים,

מעלות:

ברצ'וקית,

מרכז:

דנה,

מרכז :

רינת צ,

נס ציונה:

אליהו ,

נתניה:

MoonRose, Myrka, nadav_hacohen,

קיבוץ גשר:

קתרזיס,

קצרין:

גלעדון,

קריית שמונה:

שוט של אספרסו קצר,

קרית מוצקין:

josepe,

ראשון לציון:

עידומיק, marina_st,

רחובות:

lia, חפציבה,

רמת גן:

איילת פסטר, Tolaat,

רמת השרון:

שמש אדומה,

רעות:

רוני,

תל אביב:

Bianca, קרן, עידיתה. , wR, דן, שה-שירה, נטי, stav, מי, מרון, יואב, פזית,

תל אביב דימונה:

SwNsOl,

פרטים נוספים על הספר

ימיו ולילותיו של הדודה אווה

ספרייה עירונית כרמיאל

רחובות

מרכז

ירושלים

רחובות

חיפה

תל אביב

הרצליה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר לא משהו

ספר לא משהו

ספר לא משהו

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר טוב

ספר מעולה

ספר טוב

ספר מעולה

ספר בסדר

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר מעולה

ספר לא משהו

ספר מעולה

ספר מעולה

דנה קוד:674-44

קטגוריה:ספרות » ספרות מקורית

©2006-2010 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ