כריסטינה הזנקלבר-זבידה, בת גרמניה, הגיעה לארץ כשמטען הספרות של עמה ברשותה. אם כי היא דוברת עברית באופן חופשי ומעורה היטב בחיי הארץ, הרי את כתיבתה היא עושה בגרמנית. ואם כי כתיבתה גרמנית, יש בה משהו מן המשוררת הישראלית. התהיות האוניברסליות, מצוקות אנוש שבשיריה יש בהם בוודאי מרוח הזמן, שעשוי לחוש הקורא בשירה בכל לשון בזממנו, אך כשקוראים את שירי חשבון הנפש האישי שלה, כאן אתה כבר חש את אדמת הארץ הזאת, השמש שלה, החמסין שלה, הרוחות שלה. כריסטינה כבר חיה את הנוף ואת ``הרקע`` המקומי, והשימוש בו בשיריה אינו של תייר אורח אלא של תושב, שחש אותה על בשרו יום ולילה. אך חשבון הנפש האישי שלה מורכב יותר: הוא כולל את המעבר מארץ לארץ, מתרבות לתרבות, אך גם את המהפכה האישית של קשר משפחתי בין שני העמים בעלי עבר היסטורי כבד, שיש ביניהם גם מן השונה אך בעיקר הרבה משותף וגם, אולי, בראש ובראשונה שני ילדים, ילידי הארץ, שמוסיפים את מימד העתיד אל מימד העבר של הוריהם. כל אלה מוסיפים לשיריה של כריסטינה הזנקלבר-זבידה ערך של מסמך ספרותי אנושי, שמאבק ההיקלטות בארץ, הרחשים הדקים של התרקמות קשרי אנוש והחיפוש אחר החיוב בחים, עושים אותך שייך אלינו.