תקציר הספר
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.


הקורא עיר הקורא מתי
בצר באר שבע לפני 3 שנים ו-1 חודשים מענה

רשימות קריאה בהן מופיע התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204
קראתי ואהבתי | חנה בת מהרצליה רשימת הקריאה עודכנה לפני 23 שעות

רשימת קריאה | גרא בן 26 מעין חרוד רשימת הקריאה עודכנה לפני שבוע וחצי

הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
שם הספריה זמינות הזמנה הזמנה עד הבית

ספרייה עירונית כרמיאל

יש עותק פנוי [ הזמן הספר ]

השוואת מחירים מחברי סימניה
שם המוכר מיקום מצב הספר מחיר מבוקש
ספרים ברחביה

ירושלים

חדש לגמרי 35 ₪ [קנה משומש]
<< ה א ס פ ן >> << חיסול ענק : ספרי לימוד חדשים החל מ-15 ש"ח !!! >> << فلسطين : وطن للبيع >> לישון בלי לבכות >> Lennon and the Jews << ХЛЕБ, ОГОНЬ И ВОДА >>

ירושלים haaspan@walla.com [[ לחיפוש ספרים בכל נושא ושפה ניתן להשאיר הודעה בת.ד באתר או במייל ]]

טוב 39 ₪ [קנה משומש]
דורי

כפר סבא

חדש לגמרי 20 ₪ [קנה משומש]
אינטלקט 2 - 02-6243941 חנות ספרים - מבצע ענק בחנות בלבד - 1+3 הזול מביניהם - כל החנות - ללא כפל מבצעים

אינטלקט 2 חנות ספרים - מבצע ענק בחנות בלבד - 1+3 הזול מביניהם - כל החנות - ללא כפל מבצעים

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
zeno כולל משלוח zenobooks@yahoo.com

עין הוד

טוב 35 ₪ [קנה משומש]
סוכנות נדב 046920813

צפת 13100

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
אינטלקט חנות ספרים 02-6243941 - מבצע ענק בחנות בלבד - 1+3 הזול מביניהם - כל החנות - ללא כפל מבצעים

ירושלים

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
מיקימיקי

ירושלים

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
שטיין ספרים - מבצע בחנות בלבד! בקניית 3 ספרים ה-4 חינם!

ירושלים

כחדש 20 ₪ [קנה משומש]
מרתף הספרים 048625719

חיפה 048625719

כחדש 45 ₪ [קנה משומש]
בעז

יבנאל

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
איל

תל אביב 052-8383390

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
הינשוף - להזמנה אנא התקשרו 0775600434

רעננה

כחדש 0 ₪ [קנה משומש]
יהודית: 052-4230162

מרכז

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
הגרי

קיבוץ גשר 15157

טוב 15 ₪ [קנה משומש]
ח פ צ י ב ה רחובות 08-9468441

רחובות

טוב 35 ₪ [קנה משומש]
גידי - ספרים ברשת

חיפה

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
קרן

חולון / הוד השרון

טוב 15 ₪ [קנה משומש]
איל טלפון: 077-5570049

תל אביב

בינוני 20 ₪ [קנה משומש]
אתי

תל אביב

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
גלית

כחדש 20 ₪ [קנה משומש]
נצחיה

עפרה

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
שלדג

גבעתיים

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
אבונור

יריחו

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
קרון ספרים 04-9533461

קרית טבעון

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
שרי

רחובות

חדש לגמרי 30 ₪ [קנה משומש]
orlyk

טבעון

חדש לגמרי 20 ₪ [קנה משומש]
oritwe

אלעד/פ

בינוני 10 ₪ [קנה משומש]
דוריאן גריי

רמת גן

חדש לגמרי 50 ₪ [קנה משומש]
דפנה

ירושלים

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
חול1

שבי ציון

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
רלי

משלוח דואר גוביינא

רעוע 20 ₪ [קנה משומש]
רבקה

כרמיאל

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
סיון

נהריה

בינוני 20 ₪ [קנה משומש]
יוסי - נא להתקשר 052-8395692 לא עונה להודעות באתר

רמת גן

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
shlomo

ירושלים

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
בתרי זוזי - 072-2128068

רחובות

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
יעל 09

גבעתיים

חדש לגמרי 35 ₪ [קנה משומש]
עדנה

קרית אונו

טוב 35 ₪ [קנה משומש]
כאבטן

תל אביב

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
אספרן

הוד השרון

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
בן

תל אביב

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
מני

כפר סבא

בינוני 20 ₪ [קנה משומש]
אלירן

שוהם

חדש לגמרי 25 ₪ [קנה משומש]
ad

חיפה

חדש לגמרי 30 ₪ [קנה משומש]
simon kenin

ariel

חדש לגמרי 64 ₪ [קנה משומש]
TomerBest

חיפה

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
הנסיך הקטן

ת"א

בינוני 30 ₪ [קנה משומש]
שקד :)

כפר סבא

חדש לגמרי 20 ₪ [קנה משומש]
kshalev

תל-אביב

חדש לגמרי 35 ₪ [קנה משומש]
אליעזר

רעננה

חדש לגמרי 20 ₪ [קנה משומש]
שקד

חיפה

טוב 45 ₪ [קנה משומש]
ויקטורי מון

תל אביב

כחדש 15 ₪ [קנה משומש]
ענת מירלי

אשדוד

חדש לגמרי 25 ₪ [קנה משומש]
ליאור

משגב

בינוני 30 ₪ [קנה משומש]
גבריאלה

הוד שהרון

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
אורח

רעוע 20 ₪ [קנה משומש]

עידו

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

26 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אני מוצא את עצמי ללא מילים. איכשהו יצא שדווקא על הספר הכי טוב שקראתי השנה קשה לי למצוא מה להגיד. זאת אומרת, זה לא שזהו לא ספר עמוק, בעל רבדים ונושאים מספיקים לדיון הגון. זה לא זה. הוא נחשב לקלאסיקה ואפילו מופיע לעיתים בבחינות הבגרות בספרות. בטוח שזה לא זה. פשוט, לפעמים הקלישאה נכונה – מרוב שהיצירה מדהימה ככה נעתקות המילים מפי הקורא. חוץ מזה, בחנו עליו כל כך הרבה עד שכבר הרסו את כל היופי שבו, המסתורין שבקריאת הספר, וההתלהבות שמתלווה אליו כשאתה לא אחד ממיליון אנשים שקראו אותו גם הם, ועוד רק כי הכריחו אותם. מחיפוש באינטרנט של ביקורות על הספר לא תמצאו ביקורת אמיתית אחת – רק סיכום, ניתוחים של הספר שנראה כאילו נועדו לענות על שאלות התלמידים ולא יותר.

ולכן, התלבטתי איך לכתוב את הכתבה הזאת. ראשית חשבתי שאכתוב על הספר הנפלא הזה פשוט ביקורת רגילה, אבל הרגשתי שזה יהיה קצת סתמי. כמה אפשר לכתוב על ספר שכולם כבר מדברים עליו כעל יצירת מופת? אחר כך חשבתי שאכתוב איזו הלצה מתוחכמת כמו שאני יודע, כתובה בסגנון המיוחד שבו כתוב מדבר הולדן קלופילד, הגיבור, אבל כמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי לשחזר את הכתיבה הגיאונית מש שןל ג'יי דיי סלינג'ר, וכל כמה שניסיתי הרגשתי שהתוצאה מגוכחת. לבסוף זה מה שיצא, מין כתבה מוזרה, לא ברורה, שבה אני פשוט אומר לכם מה אני מרגיש. זה מוזר, זה לא עיתונאי בעליל, אבל זהו בלוג, נכון? וכאן אני יכול לעשות מה שבא לי.

ולכן אני מבקש ממכם, אני מפציר בכם לא לקרוא את הפוסט ולטעות במחשבה שבגלל שאני לא מוצא את המילים, כנראה שגם הספר, אין בו מילים של ממש. ההפך הוא הנכון. ישנם ספרים כאלה, שמרוב שהם גדולים, צריך לחתור כנגד הזרם ולקרוא אותם כאיל והיו ספרים קטנים. אני מבקש משהו קצת אחר. אני מבקש להסתכל על הספר בצורה חדשה, טהורה אני רוצה שתקראו את הספר הזה פשוט כספר. בין אם אתם לומדים אותו לבגרות, ובין אם לא (בהתייחס לסטטיסטיקות של האתר, כנראה שלא), אני רוצה שתקבלו את ההמלצה שלי ותלכו לספרייה, תיקחו את הספר מהמדף, בלי לשאול אף אחד עליו ובלי לדעת כלום. העטיפה הכחולה הריקה תלווה אתכם בשתיקה עד שתגיעו הביתה, ושם, אני רוצה שפשוט תשבו ותקראו.

אני חושב שהספר הזה הוא יצירת מופת, אבל אני מסרב להתייחס אליו כאל יצירת מופת. אני רוצה להכיר בו פשוט כספר מעולה שיעשה לכם שיכניס אתכם לסערת רגשות של ממש. מי הוא הולדן קלופיד, האנטי-גיבור שבמרכז הספר, אם לא התגלמות רוח הנעורים במלוא חוזקה, כפי שלא הודגמה בשום יצירה ספרותי אי פעם? כשהוא נאבד ברחבי ניו יורק, ועובר מוות של ממש – לא פיזי, כי אם רוחני – לא יכולתי שלא להרגיש איתו את ההזדהות העמוקה ביותר שהיתה לי מעולם עם דמות ספרותית. קצרה ידי מלהכיל את כל הסיבות לכמה הספר הזה חשוב בשביל להבין את עולמם הפנימי של בני הנוער, למרות שנכתב על ידי מבוגר, למרות שמתרחש בניו יורק כי הבסיס שלו אוניברסאלי – הטרגיות שבגלי ההתבגרות. זהו גם הספר שהשפיע עלי הכי הרבה, ואני סבור שזו סיבה מספיק טובה בשבילכם בשביל פשוט לרוץ ולאחוז בו בידכם, מהר ככל האפשר.

לעוד כתבות היכנסו לבלוג שלי: http://machinedance.wordpress.com/
זה שאין לנקוב בשמו

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אם אתם בטח רוצים לשמוע על כל העניין, אז מה שבטח תרצו לדעת קודם, זה האם אהבתי את הספר המחורבן הזה, למה קראתי אותו בכלל ואיך תיראה בכלל הביקורת הזאת וכל הזבל הזשל"בי הזה.
אז בחרתי להתחיל מההתחלה. וכשאני אומר 'התחלה' אני באמת באמת מתכוון לזה, בכל הרצינות. כאילו, איך שהכל התחיל וכל זה, לפני הדיעה שלי בכלל לגבי הספר.
אז הכל התחיל, ואיך לא, באתר. אני זוכר את היום הזה היטב, את היום הזה שבו שונרא החתול שלחה לי הודעה בפרטי. אני לא זוכר במדויק את המילים, אבל מה שכן, אני זוכר את מה שהיא אמרה לי. היא אמרה לי שאני מזכיר לה דמות. לדמות קוראים 'הולדן קולפילד' ולספר קוראים 'התפסן בשה השיפון' וכתב אותו איזה ברנש בשם ג'ד סלינג'ר או משהו כזה.
תראו, בדרך כלל איני מבין מבוגרים. פשוט אין בינינו מכנה משותף. אין בינינו התאמה כזו או אחרת. פשוט ככה. אבל אתם צריכים לדעת, ששונרא החתול היא לא כמו כולם. הייתי אומר אפילו שהיא שונה מרוב המבוגרים שאני מכיר, אבל אני פוחד שהיא תיעלב. אז מה שרציתי להגיד הוא ששונרא החתול היא אכן מבוגרת אבל היא המבוגרת שאיתה אני משוחח בפרטי בכי הרבה פעמים באתר מכל שאר המבוגרים. וחוץ מזה, היא בחורה מאוד נחמדה והיא אשת שיחה פשוט נהדרת. בנוסף, היא משבחת לי על כל ביקורת שאני כותב ונותנת לי מלא מלא לייקים ומחמאות- חוץ מאחת, בעצם, הביקורת שלי על הספר 'חמישים גוונים של אפור' שלא היה לה משנה בכלל שלא אהבתי את הספר או שהביקורת היתה נורא מצחיקה וכל זה. היא פשוט נענעה את הראש מצד לצד ורק אמרה: "הו זשל"ב, הו זשל"ב, מה יהיה איתך?"- אבל איך שלא יהיה, חוץ מהפעם החריגה הזו, תמיד יש בינינו הבנות ולכן כשהיא אמרה לי בפרטי שאני מזכיר לה את הולדן, לא יכולתי שלא להתעלם וכך יצא שלמחרת כבר ישבתי על המיטה בתנוחת קריאה והתחלתי לקרוא את הספר הזה, בעודי מנסה בהרבה הרבה מאמצים, למצוא נקודות דמיון ביני לבין הולדן. אם תרצו לדעת את התשובה, אז תצטרכו להמשיך לקרוא. פשוט ככה.
אז הספר מספר בעצם על איזשהו ילד שקוראים לו 'הולדן קולפילד'. ההולדן קולפילד הזה לומד בעצם בתיכון 'פנסי' שנמצא מחוץ לעיר. ואם להגיד לכם את האמת, הוא לא כל כך מרוצה מהלימודים שמה. כי קודם כל, יש שם הרבה אנשים צבועים ומזופתים- גם המורים וגם התלמידים ביחד. יש שם למשל איזה מישהו שקוראים לו סטרדלטר. סטרדלטר הוא איזה ילד שלומד שם והוא בעצם מן שותף לחדר כזה של הולדן. מה שמעצבן בו הוא שהוא ילד נורא יפה וכל זה. אבל אם לרגע חשבתם שזה מה שמעצבן בו, שהוא כאילו יפה וכל זה, אז אתם טועים בגדול. מה זה אשמתו שיש לו גוף יפה וזה? ככה הוא נולד. הבעיה היא שהוא לקח את זה מעט רחוק מדי ואז הוא מתחיל להתלהב ולהשתגע מעצמו וזה פשוט עלה לי על העצבים. בנוסף, יש שם גם עוד ילד ששמו הוא 'רוברט אקלי' ויש לו הרבה מאוד פצעי בגות, על כל הפנים אבל. והוא נורא משעמם האקלי הזה. והוא גם נכנס לחדר של זרים ומתחיל לחטט בחפצים כאילו זה החדר שלו או משהו כזה. ועכשיו נעבור למורים: למנהל. המנהל הוא האדם הכי צבוע שתפגשו, באמת. הוא מתנהג אל ההורים העשירים, אלו שטחונים בכסף, ומחייך אליהם בחביבות ואילו להורים העניים והמסכנים, הוא בכלל לא מתייחס. גועל נפש! ולסיכום, יש את המורה להיסטוריה מה שמו אני לא זוכר. לעומת מי שהזכרתי, הוא דווקא אדם נחמד. הבעיה איתו היא שהוא לא מאמין ש'הולדן קולפילד' יגיע רחוק מדי עם כל הציונים וההברזות שלו.
כל אלה ועוד, הם בעצם הגורמים העיקריים לבריחה של הולדן מתיכון 'פנסי'. מרגע זה הוא עובר כל מני הרפתקאות משונות ברחבי ניו יורק. ושמה יוצא לו להפגש עם טיפוסים מפוקפקים לא פחות ולבסוף לפגוש את המשפחה המחורבנת הזאת שלו ובמיוחד את אחותו המזופתת, פיבי.
אבל את האמת, עד עכשיו אני לא ממש הצלחתי להבין מה לעזאזל מצאתי בספר המחורבן הזה. אני מודה, הוא נחמד והכל, אבל אם להגיד לכם את האמת, הוא קצת הזכיר לי את 'כמה טוב להיות פרח קיר' שגם שמה מסופר על איזה תלמיד תיכון מחורבן. ולמרות זאת, אני חושב שיש משהו בספר הזה, חוץ מהקלאסיות הזו שלו, שהופכת אותו מסתם ספר נחמד להעביר איתו את הזמן, לבין ספר מדהים ומחורבן של ממש. והדבר הזה נקרא בשתי מילים: הולדן קולפילד. כן, הוא. ואתם יודעים מה, אני חושב שהשונרא החתול המזופתת הזו דווקא די צדקה. כאילו, שאני ככה מזכיר לה את הולדן קולפילד וזה. נכון, אני לא דומה לו שתי טיפות מי או משהו כזה. למשל, בקטע הזה שבו הזונה הזו מה שמה, נראה לי קוראים לה סאני, באה אליו הביתה, ניסתה לגרום לו ככה להתחרמן וכל השטויות המחורבנות האלו, אבל מה שהיה הכי מפתיע הוא שהוא בכלל לא דפק אותה! בזה, אנחנו ממש ממש שונים. ויש עוד איזה שוני בינו. למשל, הוא מעשן ושותה אלכוהול ואילו אני, מקפיד להמנע מכל הזבל הלא בריא הזה. או למשל, הוא שונא הצגות ועוד יותר סרטים ואני לעומתו, ממש מת על זה!
אבל יש הרבה יותר דברים שדומים בינינו לבין דברים ששונים בינינו. למשל, הוא גם שונא את בית הספר. ואני כמעט בטוח שכולכם, או לפחות רובכם, גם שונאים את בית הספר. אז מה הולדן עושה, הוא מבריז. בדיוק כמוני בעצם. כי גם אני לא ממש משתגע אחרי בית הספר. את האמת, אני שונא אותו. אז גם לי יוצא מדי פעם להבריז ממנו. מה לעשות, קורה. ואני גם בטוח שגם לכם יצא להבריז פעם מבית הספר. כשהברזתם, אתם בטח כנראה פחדתם שההורים שלכם יתפסו אתכם כשתחזרו הביתה אז מה עשיתם, בטח חיכיתם בחוץ עד שהם יצאו מהבית שלהם לאיזשהו מקום ורק אז תוכלו להכנס הביתה. את האמת, זה די דבילי כל העניין הזה עם ההברזות מבית הספר ושאחר כך כאילו לא חוזרים מיד הביתה כי בסוף יוצא שנכנסים הביתה מאוחר הרבה יותר מאשר אם לא היינו מבריזים ממנו. אבל ככה זה, גם אני עושה את זה. אז זה אומר שאני דביל? לא. כי כל דבר עדיף על בית ספר. וחוץ מזה, אני והולדן, לשנינו יש מה לומר על הרבה אנשים שאנחנו פוגשים. נכון, הולדן הוא לרוב ביקורתי מאוד כלפי האנשים שהוא פוגש והוא תמיד מוצא בהם איזה פגם, ואז כשהוא מוצא אדם שלפי הקרטריונים האישיים שלו, נחשב כאדם טוב, אז אפשר די בקלות רבה לראות את ההפתעה שלו על פניו, כאילו הוא לא מאמין שיש כזה דבר שנקרא 'אדם טוב'. ואילו אני יותר גמיש. אבל מה שאני רוצה לומר הוא, שלא משנה כמה אני והולדן שונים אחד מהשני, אנחנו גם דומים זה לזה. ואתם צריכים לזכור כל הזמן שלא משנה מה, תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. כי כולנו שונים כך או אחרת מחברינו הטובים. ולמרות זאת, אנחנו מתחברים אליהם. כי אם יש בהם משהו שמוצא חן בעיניך יותר מאשר מישהו אחר, אז זהו, הוא יכול להקרא 'חבר'.
בכל מקרה, אני רוצה להגיד, והפעם בכל הרצינות, זה שמצאתי ב'הולדן קולפילד', חבר. חבר אמיתי אבל. חבר שאין לו מזוודות זולות מדי, חבר שלא מתחכם ומעצבן אותך, חבר שנראה טוב ובלי פצעי בגרות אך גם חבר שלא משוויץ ומשתגע על עצמו. בקיצור, חבר טוב. ואם אתם עדיין לא מבינים איך זה שדמות אחת יכולה לשנות את הכל אז אני אסביר: נכון אמרתי שכל הדמויות בספר הן מזופתות חוץ מהולדן? אז הם לא באמת כאלו. לפחות לא כולם. כי פשוט ככה הולדן רואה אותם, כמזופתים. והדרך שלו לתאר את כולם, היא גם נוגעת ללבי אבל באותו הזמן, גם מצחיקה. חי נפשי שאני חושב שהולדן הוא מצחיק. כנראה השתגעתי או משהו. כי הוא בכלל לא מנסה להצחיק. וזה מה שאהבתי בו יותר מכל.
אז אתם לא תאמינו עד כמה אהבתי את הספר המחורבן הזה. לעזאזל, נראה לי שאני אפילו מאוהב בכל מי שקשור איכשהו לספר הזה. בין אם זה הסופר, בין אם זו העורכת, או המתרגמת, או הדמויות או אפילו שונרא החתול שבלעדיה, אני לא יודע בכלל אם הייתי טורח לקרוא אותו בכלל.
אז קדימה, תקראו, למה אתם מחכים??? ובינתיים... בינתיים אלך לי להתקשר להולדן ולהזמין אותו לאיזה כוסית. אבל, הוא, לא בא. בכל מקרה אני אחכה לו. יש לי את כל הזמן שבעולם. ולא אכפת לי בכלל שהוא דמות בדיונית כי לאהבה- לאהבה לעולם אין גבולות!
אז זהו, סיימתי סוף סוף לכתוב את הביקורת המחורבנת הזאת. אתם יכולים לתת לי כמה לייקים שבא לכם. באמת שאין גבול. ואתם יכולים גם אפילו להגיב ולתת איזו מחמאה מחמיאה. אבל בבקשה, רק אל תמחאו לי כפיים. אני לא אוהב שמוחאים לי כפיים. זה מרגיש לי צבוע כזה ועושה לי בחילה וגורם לי להקיא.
אז בלי כפיים, בסדר?

*הערה- אפרופו הולדן, אני חושב שיש ברשותי את התשובה לשאלה שלך: "לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא?". אני סבור שמטבעם, הברווזים הם ציפורים נודדות. מכך אני מסיק שכשבחורף מזג האוויר מתחיל להתקרר והאגם מתכסה בכפור, הם פשוט עפים משם, למקום חמים יותר. ולבסוף, כשהחורף מסתיים, הם חוזרים לאותו נהר בסנטרל פארק דרום ונשארים שם. לפחות עד שהאגם יקפא פעם נוספת. וכך חוזר חלילה.
אריאל 21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אומרים שהנוער של היום מקולקל. טוב, אם כן, אני דוגמא מצוינת לזה. זאת אומרת, אני משקרת מלא. כן אמא, הכנתי את שיעורי בית. כן אמא, התכוננתי למבחן. כן אמא, עשיתי כבר אימון בגיטרה קלאסית. כן אמא, חברה שלי היתה כאן איתי וגמרנו ביחד את כל האפרופו. זאת לא אני שנורא אוהבת אפרופו בכלל. כן אמא, ליוו אותי חזרה הביתה. אין לך מה לדאוג. לא אמא, לא הברזתי לשיעור היום. לא אמא, לא איחרתי לבית ספר. לא אמא, לא היה אלכוהול במסיבה אתמול (באמת לא היה. זה סתם בשביל ההדגמה.) לשקר זה דבר כזה פשוט. אני פשוט לא שולטת בזה. אני באמת מקולקלת.

אבל אם אני מקולקלת, אז הולדן הוא מקולקל בריבוע. הוא חתיכת שקרן ענק.
זאת אומרת, הוא מספר שקרים כמעט בכל מקום. בכל זמן. בכל רגע. אפילו בלי סיבה. סתם ככה.
והוא כזה הולדן, אחד ששונא צביעויות, שונא שקרנים, אגואיסטים, שונא אנשים בכלל. אחד כזה שמקלל כל מילה שנייה שלו. זאת אומרת, הוא צבוע ושקרן ואגואיסט בעצמו, אבל זה לא משנה. הוא פשוט אדם מלא סתירות, וזה מה שהופך אותו לאנושי כל כך.
את הספר קראתי בהפסקות ארוכות מאוד, עוד מהחופש הגדול. כי באמת, אי אפשר לקרוא עמוד אחד בלי להזדקק לקצת מנוחה. זה כזה מעייף. והיו רגעים כל כך משעממים, שגרמו לי להירדם. וזה היה כזה עמוס, ולא הסיגנון שלי בכלל. והולדן הזה, הוא כזה מעצבן, חתיכת אגואיסט.

ועכשיו אני סותרת את עצמי, כמו הולדן. כי כן אהבתי את הספר. אפילו אהבתי אותו מאוד. כי הוא מלא אמיתות, מסע, חיפוש עצמי. אנשים לפגוש, תובנות חדשות. והוא כזה נערי, כזה אני, באיזשהו מובן. ציני להכעיס, ומצד שני, תמים באופן שהוא כמעט מעצבן. והוא לא יודע לגמרי מי הוא, קצת טמבל כזה, שלא מבין שום דבר. שמסרב להתבגר ולנסות להבין. שרואה את האנשים סביבו כפי שהם באמת, ולא איך שהם מנסים להיראות ולהטיל רושם. והוא סתם, חושב שכל העולם בידיים שלו, שהוא יכול פשוט לעזוב את הכל ולנסוע לאן שבא לו, איך שבא לו, להכיר את מי שבא לו גם בלי שהם רוצים להכיר אותו, ואז לזרוק את הכל לעזאזל.
וואו, הוא ממש דומה לי.

הולדן הוא לא דמות שהייתם רוצים להיות הוא. למבוגרים שבכם, הוא יזכיר איזה נער מרדן כזה, שבטוח שהוא יכול לשנות את העולם, קצת טיפש. אבל בכל זאת, איכשהו, יש בו משהו. הוא אוסף של כולנו. לכולנו, מקטנים למבוגרים, יש חלק ממנו, ולו הכי קטן.

ואני חושבת שיהיה פשע לדרג ספר כזה, כי פעם שנאתי אותו נורא, ושנייה אחר כך אהבתי אותו, והוא לא ממש ספר, הוא יותר אמת כואבת שמסירה את כל הזיוף של החברה ונזרקת לכם בפרצוף. ודבר כזה אי אפשר לדרג.
אז אני יכולה להבין למה הוא היה נחשב לפורץ דרך, בתקופה כזאת שאף אחד לא ידע מה הוא באמת. ועכשיו, הוא יכול להיות סתם עוד ספר. אבל זה סתם עוד ספר שאני אוהבת.
ואני באמת מקולקלת. והולדן באמת מקולקל. ושנינו יודעים את זה. אנחנו באמת מקולקלים. פשוט לא בצורה שבה אתם רואים את זה.
לואיזיאנה מנטש השקנאית

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
את הספר הזה התחלתי לקרוא מהסיבה הכי מוזרה: שיטוט משועמם ואקראי בוויקיפדיה.
תוך כדי הגלישה, הגעתי איכשהו לדף על ג'ון לנון והרצח שלו. מכיוון שאני בת להורים חובבי מוזיקת שנות השבעים-שמונים, כולל הביטלס כמובן- התעניינתי במיוחד ברצח וברוצח, בגלל שהיה כתוב שם שלסיפור ההתנקשות של מרק צ'פמן בג'ון לנון יש קשר מיוחד עם "התפסן בשדה השיפון". צ'פמן התחבר מאוד רגשית לדמות הראשית בספר, הולדן קולפילד, בצורה קצת אובססיבית וקיצונית. ואני מצטטת מוויקי: "בלילה בו רצח את לנון הוא נותר בזירת הרצח, קורא בעותק של הספר, עליו כתב "זוהי הצהרתי" וחתם בשמו של הולדן. יש שטוענים שצ'פמן הונע למעשה הרצח בעקבות דעות שמופיעות בספר."
אז לי היה ברור שאני עומדת לקרוא את הספר הזה, במיוחד כשמצאתי אותו בספרייה במהדורה קטנטנה. אז כבר הבנתי שזה היה ספר שנחשב לקלאסיקה אבל גם למשהו חדשני, מיוחד ופורץ דרך שטילטל את אמריקה כולה או מה שלא יהיה.
וכמו שאולי כבר הבנתם, לא הבנתי על מה כל הדרמה.
באמת, אנשים יקרים, זה *בסך הכול ספר על מתבגר די בעייתי שמלא בתובנות פשטניות!* לא מצאתי שם שום דבר מיוחד שהוציא אותי מבועתי הקטנה והצבועה או איך שתקראו לזה. הספר אולי מלא במוטיבים ומטאפורות וכל זה, אבל מה כאן כל כך חדשני?

עוד ביקורת שיש לי היא על הכתיבה, שגם היא נחשבה לשפה שאיש לא דיבר לפניו. אז בגלל שהוא כל רגע מקלל או מדבר על זיוף וצביעות כל הזמן- זה הופך את הכתיבה לפורצת דרך? נו באמת. זה יותר נתן לי הרגשה כמו הסופרים האלה שמנסים לכתוב בסלנג כדי שמתבגרים יאהבו את הספר. אם כבר צביעות, הכתיבה הרגישה לי כמו זיוף אחד גדול.

והדמויות? רובן היו כל כך מוזרות שלא הבנתי מה הקטע שלהן, או רדודות בצורה קיצונית. הדמות היחידה שאהבתי הייתה פיבי, האחות הקטנה והגאונה של הולדן. עד אז, הייתי פשוט מתוסכלת מזה שיש כ"כ הרבה דמויות ולמרות זאת לא הצלחתי להזדהות עם אף אחת.
****
ועכשיו הגענו לנושא:
הולדן.
כמה אמרו על הדמות הזאת שהיא סמל למרד נעורים, שהוא מיוחד ומורכב, מסרב להתבגר, מוחה על השקרים והצביעות והחומרנות וכו' וכו'.
אבל!
אני הגעתי למסקנה העצובה, שהולדן הוא בסך הכול נער מריר וכועס, שמנסה ללכת בדרך משלו, כמו *רוב המתבגרים*!
חוץ מזה, הוא כל כך סולד מזיוף אבל הוא עצמו רוב הזמן לא ממש ישר ודובר אמת. וממה שהוא אומר, הוא די מיזנטרופ- חוץ מכמה אנשים יוצאי דופן שהוא לא מתעב עד מוות. הוא מבולבל ומתוסכל ומתוסבך, ובזה אפשר להזדהות איתו, אבל הוא לא עד כדי כך מיוחד! אז בסדר, הוא אומר בפרצוף הרבה דברים שאנשים לא מעיזים לומר, אבל האמירה שלו לא כזו עמוקה. מה שכן אהבתי מאוד אצל הולדן זה שלמרות הבלבול שלו הוא מאוד מודע לעצמו. ולמרות שהרבה מהמחשבות והתובנות שלו היו די פשטניות, היו כמה קטעים יפים וחכמים מאוד, שאם כל הספר היה ברמתם אולי הייתי מסמפטת אותו הרבה יותר. למשל, הקטע שבו הולדן רואה גרפיטי עם קללות בכל מקום, או הקטעים עם אחותו פיבי, או המחשבה על להיות תפסן בשדה שיפון.


אחרי שסיימתי את הספר, דיברתי עליו קצת עם אבא שלי באיזו נסיעה[עם אמא שלי זה היה יותר גרוע. היא בכלל בלבלה את זה עם "דייויד קופרפילד"], וככה השיחה התנהלה:
אבא: אני לא ממש זוכר את הספר, אבל אולי לא הבנת אותו כי זה עוד לא לגילך. אמורים להיות שם כל מיני מסרים חתרניים ומחאתיים או משהו בסגנון.
אני: אבא, זה בהחלט לגיל שלי, כבר קראתי ספרים הרבה פחות "הולמים"- וחוץ מזה, מה הקטע בספר אם אתה צריך לחפש בכוח את המסרים שיש בו? מה זה, שיעור ספרות?
וגם לא הבנתי מה כל הרעש, ואיך זה הפך לספר שטילטל את העולם כולו...ובכלל, אם זה מה שגרם ל-איך קוראים לרוצח של ג'ון לנון?
אבא: מארק צ'פמן.
אני: -אז אם זה מה שגרם למארק צ'פמן לרצוח את ג'ון לנון, הוא היה כנראה ממש מעורער ואידיוט.
אבא: הוא היה מעורער בכל מקרה.


אז לסיכום: לא הבנתי ממה כל ההתלהבות, אבל תנסו לקרוא אם בא לכם- אולי אתם תבינו.
הולדן 21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מזה כמה שבועות נותרת התיבה שבה אני אמור לכתוב ביקורת על הספר הזה - ריקה. ומפחד, אם מישהו מכם\ן תהה, אני לא באמת הולדן, הנער המתבגר פרי מחשבתו של סלינג'ר, אבל אולי אני רוצה להיות אחד.לעניינו, למה בעצם אני מפחד לכתוב את הביקורות הזאת? הסיבה היא הוא, הולדן האמיתי, יכול להיות שהוא יקרא את מה שאני כתבתי כאן. וחלילה ערכיו ישתנו. ואז ערכי העולם החומרי כפי שאנחנו מכירים אותו ישתנו ללא היכר. כמה מסכן הוא הולדן, שנים סופר אודותיו בשורות יצירה דקת נייר וכריכה שחויבו ילדי ישראל לקרוא לקראת הבגרות בספרות. עורכים ממושקפים מחקו את הקללות הנמרצות שהוציא מפיו, ומיליוני קוראים דמיינו את ניו יורק שבה התהלך הולדן, סואנת ואפורה. והכל ללא רשותו של סלינג'ר המנוח. שהעז לצבוע את פני החברה האמריקאית בצביעות ובגועל הדדי, אנוכיות ומזוייפות, ומשם, אחח..., משם זה פשוט התפשט לכל העולם. העולם כולו קיבל את הביקורת בהשלמה ואפילו הכניס לתוכנית הלימודים במדינותיו ספר שבו מילים כמו "מחורבן" מופע בו בגלוי, רוצחים פוליטיים אימצו אותו כתורתם, אידיאליסטים הניחו אותו מתחת לכר, ואז, איפשהו שם, הוא הגיע אלי. בגרסה המצונזרת,באותו יום, הולדן יצא מהספר וניער אותי חזק. הוא אמר לי שאם ארצה אני יכול להיות הולדן בעצמי,אבל עלי לשאת בתוצאות: בכל בניין יפה אראה את שער הזבל האחורי, בכל מדינה יפה שאבקר אבחין בחוקים דרקוניים, בכל עיר יפה שאדע אראה אזרחים צבועים, בכל דבר וחומר שבו תחפוץ נפשי אראה רק הבל וריק. והדבר המוזר מכל. בכל אדם שאפגוש אראה אנושיות. הי, רגע! אני לא יכול לשאת את כל זה! זה מה שצריך כל הולדן לסבול? מה לגבי הנאה? אסטטיקה מתפרצת? חוויות בונות? סירבתי. לא רק אני, אין מישהו אחד שיכול להיות הולדן. שמסוגל להיות הוא, אפילו לא אידאליסטים מסורים או נערים מתבגרים. חברים, נועדנו לחיות בעולם שאותו סלינג'ר צייר לנו, עולם מבלבל, מוזר, שבו באמת עדיף פשוט לא לדעת, הטיפשות היא כוח אמיתי, מגן מכל סבל, צביעות היא דרך סלולה ואמת היא אדמת טרשים לא מסומנת. נכון, אף אחד לא יכול להיות הולדן, אבל הוא תופס אותנו תמיד לפני הנפילה. אני מאחל לכל אדם שהולדן יום אחד יתפוס אותו, תבקשו ממנו גם איזה ניעור קל. לי הוא ענה ברצון.
Goerge

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

18 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא פשוט לכתוב על ספר שכבר נאמר עליו הכל. כולם דיברו כבר בשיבחו ואמרו כל דבר , וכנ"ל לגבי דברים שליליים. אפילו יחוס של השפעה הרסנית על החברה ועל הנוער, כולל הסתה לרצח (אפילו שני מתנקשים מפורסמים טענו שהושפעו ממנו - המתנקשים של ג'ון לנון ורונלד רייגן). ואני חושב שביקורת מסוימות עשויות להיות מרושעות, אבל אין ביקורת "קטלנית" מזו.

קראתי את הספר שהייתי בצבא (בערך לפני 5 שנים) ואני חייב לציין שממש אהבתי אותו, ללא ספק אחד הספרים הטובים שקראתי בימיי חיי. הכתיבה בספר היא טובה מאוד, ואחרי ש"נכנסים לראש" של המחבר הספר זורם לחלוטין עד הסוף בקצב לא רע.

הספר אכן, מדבר יותר לצעירים, בגלל שיש בו סוג של מרד כזה נגד הממסד. שמתאים מאוד ל"מרד הנעורים" הנחווה לאחר סוף תקופת הילדות העליזה. יש תחושה אותנטית שהמחבר נותן לקורא, משום שסופרים רבים בכתיבתם מחוייבים לערכים מסויימים, ולכן "נזהרים" בכתיבתם לא לחרוג מהם, ונוצרת לעיתים תחושה מלאכותית כזאת, כאילו ש"לא מספרים לך משהו...". אך בספר הזה נדמה כאילו הסופר לא מחוייב לשום ערכים מסויימים, (ש"אין פרות קדושות" והכל עומד לביקורת). וזה ניכר בסגנון הכתיבה המיוחד, ודרך בחירת המילים המחבר יוצר תחושה שהוא מדבר בשפה שלך, שהוא לא מתחסד ולא מתייפיף. ובאמת אומר את מה חושב ללא "מכבסת המילים" הרגילה שאנחנו מכירים מסופרים מסויימים.

כולם עוברים את תהליך ההתבגרות שהולדן עובר למול ענינו ורבים מרגישים חלק ממנו, כאילו שהוא מדבר בשמנו. התחושה של הזיוף של החברה לא נעלמה והיא עדיין קיימת אצלנו בנפש, ולעיתים אף צצה בתקופות מסויימות ומגיעה לשיאה כאמור בעיקר בגיל הנעורים. הספר מעביר בצורה מדוייקת את הבדידות וחוסר ההבנה שנערים רבים חווים מצד משפחתם והממסד.והריקנות וחוסר התכלית של החיים המודרנים בתקופתנו (כאילו שיש אינסוף אפשרויות בחירה בחיים - יותר מידיי ואף בחירה היא לא "אמיתית" ממש וזה מתסכל עד כאב). אני חושב שהמחבר הצליח לתפוס את תמציתו של משבר הנעורים בחברה המערבית שלדעתי עדיין רלוונטי לימינו.

אני לא יודע למה. אבל הספר תמיד עושה לי קונוטציה של הסרט האהוב "נהג מונית" עם רוברט דה נירו. שגם בו יש תחושות ניכור וריחוק מאוד חזקות מהחברה, יחד עם המראה של הרחובות האפורים של ניו יורק שנדמה כאילו נבנו כדי לגלם את בדידותו של טראוויס שבניגוד להולדן, הנער הוא כבר אדם בוגר (לפעמים אפשר לתהות ולחשוב שמדובר באותו הולדן שהתבגר). לא הייתם מצפים מהולדן שיגיד לנוסע מזדמנת למוניתו "כל העיר הזאתי מלאה בטינפת וזוהמה, אני בקושי מצליח לסבול זאת, העיר הזאת צריכה ניקיון יסודי. לפעמים אני יוצא החוצה, ומריח זאת, ואני מרגיש כאב ראש כל כך חזק שפשוט, בא לי להקיא....צריך לשטוף הכל במים...עד היסוד!"

תחושת הגועל העצומה נגד החברה "שמשהו פשוט מקולקל", גרמה לי לזיעה קרה וצמרמורת ותחושת אי-נעימות בגוף. אבל שוב זה רק אני...
וגם פה או שהתחברת ואהבת או ששנאת אותו. אבל בכל מקרה גם הספר וגם הסרט לא יכולים להשאיר אותך אדיש.

פשוט ספר מצויין ...(לא רק לבני העשרה הנחמדים)
במיוחד למי שאהב את "נהג מונית" של סקורסזה
אנקה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

18 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
זהו כנראה אחד הספרים שקראו אותו הרבה מקוראי סימניה.
חלק מכיוון שמלמדים אותו בביה"ס.
ואילו אני הגעתי אליו בעקבות ההמלצות והביקורות הרבות באתר. תודה לכל הממליצים.

לגבי הספר הדעות חלוקות מקיצוניות אחת לשניה: או שבח והלל או אכזבה מוחלטת.
אני מסכימה לגמרי עם שלל המחמאות והתארים שחלקו לו
הרבה מהקוראים: משובח, רגשי מאוד (מישהו כתב שהוא צחק
במהלך הספר, אצלי זה היה הפוך. ירדו לי כמויות של דמעות במשך הקריאה), אנושי, ונכון מרגישים שלא ילד בן 16
כותב כך. לפיכך גם בן אדם בן 50 יכול להתחבר אליו כשהוא
קורא אותו.

אני יודעת שהרשמים מהספר והדמות של ולדן ילוו אותי עוד הרבה זמן.

יחיאל

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
"אני די בור, אבל אני קורא המון. הסופר הכי אהוב עלי הוא אחי ד.ב., והשני הכי אהוב הוא רינג לארדנר.
אני קורא המון ספרים קלאסים, כמו שובו של בן הארץ, והם מוצאים חן בעיני, בד"כ.
פעם קראתי ספר, התפסן בשדה השיפון משהו. הוא היה די בסדר, אבל למדנו אותו בשיעור ספרות והמורה התחילה עם כל הפרשנות של הספר וכל הזבל הזה. אני שונא אנשים כאלו, את המזויפים האלו. סתם ספר על מתבגר כמוני בערך באמריקה,
והמזויפים האלו שאוהבים להרגיש שהם שווים משהו שהופכים אותו ליצירת אומנות וכל הזבל הזה.
כל האינטגלנטים בכאילו האלו, כמו המורה הזה שלי לספרות. זיפת שבא לי להקיא.
ספר זבל אבל אני מתגעגע אליו בסך הכל.
הוא מדבר על המזויפים האלו, שמנסים להיות שווים משהו בעיני החברה וכל זה.
זה מזכיר לי את סטרדלטר שהיה איתי בחדר בפנסי. שחצן כזה שמנסה להיות משהו בעיני החברה.
גם אני כזה קצת בעצם.כולם כמו הזבל הזה בעצם. אוף, מחשבות כאלו גורמות לי להיות מדוכא."

קראתי המלצות על הספר הזה, וחשבתי שאני הולך לקרוא יצירת אומנות. באמצע כמעט התייאשתי, אבל החלטתי לגמור את הספר.
מותר לציין שלא התחברתי אל כל הספר. הרבה גסויות ותיאורים ישירים שלא התחברתי אליהם.
אבל בסופה של קריאה, כמו שאתם יכולים להבין, התחברתי לכמה דברים מאוד מרכזיים.
זה משהו שחשבתי עליו הרבה לאחרונה, כל הזיוף הזה. כל הליטוף המבחיל הזה של החברה, כל הגועל נפש שמסתתר מאחורי חזות הפנים המתוקה הזאת.
כי כולנו כאלו, חיים בתוך הביצה המזויפת הזאת, ולא חושבים על מה שאנחנו שווים באמת, בעיני עצמנו.
וחוץ מזה, סיימתי תיכון, שלכל אורך התקופה כל כולי רוצה לברוח מהמסגרת הלוחצת והנוראית.

אני מאוד אמיבוולנטי לגבי הספר הזה. אבל אני כבר מתחיל להתגעגע אליו. זה מוזר. אף פעם אל תספרו שום דבר לאף אחד.
אם תספרו, תיכף תתחילו להתגעגע לכולם.







מילים 17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
רציתם פעם להיראות משכילים, אנשי החברה והעולם הגדול, להיות בעלי ידע כללי רחב ולהיחשב לחכמים, אבל בלי להתאמץ יותר מדי? אתם צריכים לשמר את המעמד והתדמית של יודעי כל, אבל מעדיפים לא לטרוח? אם כן, הספר הזה הוא בדיוק בשבילכם.
ראשית כל, זו מהדורה מיוחדת ב"פורמט נוח לקריאה", שאם אני לא טועה השוני היחיד בינו לבין המהדורה הרגילה (שגם קראתי) הוא שמידות הספר קצת שונות, כך שהוא מעט צר וגבוה יותר מהרגיל. המשמעות מבחינתי היא שיותר קל לקחת אותו בתיק ולשלוף במהירות, כשצריך להיראות חכמה.
שנית, הוא נחשב לקלאסיקה. התייחסות נוספת למעמד זה בהמשך הביקורת. ידוע שמי שקורא קלאסיקות הוא בהכרח בעל טעם טוב ומשובח, המעניק מקום של כבוד גם לספרים ישנים.
שלישית, הוא לא ארוך מאוד, כך שקל לקרוא אותו ולא צריך לדלג על עמודים או לקרוא קלקלנים באינטרנט ותקצירים כדי לדעת על מה מדובר (היי, אל תסתכלו עליי ככה: א. אני מכורה לקלקלנים, וב. באמת קראתי את הספר הזה, שלא יהיה לכם ספק.).

אז אם כבר שכנעתי אתכם ואתם רצים לקרוא את הספר, חכו שנייה לביקורת האמיתית.
הספר הזה נחשב לקלאסיקה ויש הרבה מאוד אנשים שמעריכים אותו, לכן אני כותבת את דעתי בזהירות רבה.
קראתי את הספר הזה פעם אחת שלמה, ועוד קטעים אהובים (סטייה פרטית). לא הבנתי על מה כל המהומה ומה כל כך מיוחד בספר הזה, אז כמו כל חרשנית אוהבת ספרים טובה הלכתי לדבר עם אמא שלי על זה, והיא הפנתה אותי למורה לספרות שלי (הספר הזה מופיע לפעמים בבחינת הבגרות בספרות). המורה שלי לספרות אמרה שיש בספר מוטיבים חבויים שמתגלים רק בקריאה שנייה ושלישית.
לא קראתי בצורה מעמיקה את הספר עוד פעם, אבל בהחלט יש לי מה להגיד עליו.
מה בדיוק זיעזע את העולם כל כך בספר הזה? מה גרם לגל הדף והלם כל כך גדול, שהספר הפך לקלאסיקה?
יש לנו כאן בחור צעיר שחושב שהעולם כולו הוא זיוף, וכל מילה שנייה שלו היא הטייה של "מחורבן". האם השימוש החופשי במילה "מחורבן" והטיותיה והשפה הבוטה הוא זה שפקח לעולם את העיניים? ואם כל כך הרבה דברים הם זיוף, למה הספר הזה הוא לא ספר מזויף לחלוטין שסה"כ מתפלסף על משהו?

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתחרטת שקראתי את הספר הזה, ואני חושבת שמתוקף היותו קלאסיקה צריך לפחות להקדיש לו את הזמן, ולו כדי להכיר משהו מתרבות העולם (ולא, הפעם אני לא סרקסטית. היי אלון ויעל!).
גם לי קרה שישבתי בהצגה, וראיתי סצנה שחשבתי שהיא מרגשת, והעיניים שלי דמעו, אבל החלק האחורי של המוח שלי, שלדעתי הוא זה שאחראי על ריאליות וסרקזם, אמר: "הסצנה הזו תפורה אחד-לאחד כדי לגרום לך להתרגש. את באמת נופלת למלכודת הזו?".
עובדה שחשבתי את זה, אבל זה היה (לדעתי) כדי להתנתק מהסצנה שריגשה אותי מדי, ובכל זאת בכיתי. נראה לי שגם הולדן, גיבור הספר, סובל מאותם תסמינים, רק בלי הבכי.

יצאתי באמצע הביקורת לדבר עם אמא שלי, והיא אמרה שאולי לא כדאי לי לכתוב ביקורת אם אני בעצמי הרגשתי שפיספסתי משהו. אמרתי לה שאולי היא צודקת, אבל יש לי ביקורת מנוסחת בראש.

אני חושבת שכן יש בספר הזה משהו, שלהולדן בהחלט יש מה להגיד ("להגיד", הצחקת אותי, מילים. לצעוק!) לעולם. אני חושבת שהולדן ימשיך לצעוק את הנקודות האלו למחשבה גם בעוד 100 שנים, בשפת מתבגרים שלא קשה להבין, עם רעיונות שנדחפים לשכל ופשוט לא יוצאים. הולדן אולי לא חף מפגמים, אבל מי מאיתנו מושלם?
הספר הזה פשוט לא מתבייש במה שהוא, והנער הולדן פשוט בא ומעמיד לכם מראה עם פילטר זיוף, כזה שצובע כל דבר מזויף באדום (למה אני משתמשת כל כך הרבה בדימוי הזה בביקורות האחרונות שלי??), מול הפנים. בשביל הולדן, התמונה אדומה כמעט לחלוטין. עד כמה אתם חושבים שהמציאות שלנו אדומה?

הולדן הוא בהחלט דמות מעניינת ולא שגרתית, גם בשפתו וגם במעשיו. אני לא ממש יודעת מה לכתוב עליו, אבל יש לי תחושה שאם הייתי פוגשת אותו או שהייתי אויבת שלו או שהייתי חברה מאוד טובה שלו. כמו שהבנתם, בתור דמות אני מאוד מחבבת אותו ואת המחשבה הצלולה שלו, הזווית הזו שממנה הוא רואה את העולם. בלי כל הזבל הזה שמנסים למכור לנו.
ואתם יודעים מה עוד מצא חן בעיניי? הוא לא מתפלסף. הוא לא מברבר בשפה גבוהה. את מה שהוא רוצה להגיד הוא אומר בגובה העיניים, ובבוטות.

לסיכום, לדעתי הספר הזה בהחלט שווה קריאה אבל אולי בגיל יותר מבוגר משלי כרגע (13). אני אחזור לספר הזה ואנסה להבין, ועם כל הרעל ששפכתי עליו בביקורת הזו הוא בהחלט חרות היטב בזכרוני. יש לי תחושה שהוא יהיה אחד הספרים החביבים עליי, ואני חושדת שהולדן הוא מחונן בהסוואה.
יהודה

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי בצבא. והזמן בורח. לא תפסתי את משמעות הספר. שמעתי עליו דרך כל כך הרבה מקורות (אנשים, עיתונים, סרטים בהם הוזכר) אך לא רכשתי. קיבלתי אותו מתנה מבחורה בה הייתי מאוהב בשירות. היא לא החזירה אהבה. בחרה בבחור שלא הכרתי. קנתה לי את הספר, כתבה הקדשה ארוכה ומתקתקה, שמאדירה את הפגוע, אך במקום לשפר את ההרגשה רק פוצעת. הרי בן תשע עשרה לא ישאל את עצמו ״רגע, אם אני כל כך מוצלח כמו שאת מתארת, אז למה לא נשארת״. נשארתי עם חור בלב וספר ביד. אני זוכר שלאחר שהתחלתי לקרוא הבנתי כמה אני דומה לגיבור. אולי את זה רצתה לרמוז לי?. הכתירה אותי כגיבור, מתוסבך, שמנסה לתפוס (בשדה שיפון?) והלכה לה. הגיוני יותר שהיא רצתה להעניק לי משהו קרוב לליבה, אם לא את ליבה. אז קנתה לי אותו בכספה, כתבה הקדשה. העלילה כנראה דיברה אליה. אלי כלל לא דיברה. חיפשתי משמעויות נסתרות, עד שהתייאשתי. רציתי אותה וקיבלתי את הולדן המפונק שבעצם לא מתפתח, מאשים, לא נוטל אחריות. אני זוכר שקראתי כי רציתי להרגיש אותה קרובה. טיפשעשרה, תקופה מיוחדת.
האם לאותו אחד שזכה בליבה ובגופה קנתה גם כן ספר? ומה היה שמו? אבל הוא כבר לא היה צריך להקרא גיבור, לא היה צורך בהוכחות נוספות מבחינתו.
אחזור לקרוא את הספר, בשביל הנוסטלגיה, בשביל החור בלב שמזמן נסגר, אולי התחלף בחור אחר. סתם להזכר.
שווה קריאה, גם ללא הקדשה.  
ליאור 15 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
טיימינג זה הכל בחיים.
יומיים לפני תחילת שבוע הספר סיימתי את ה- "3 ב-99" והתמרקתי לקראת ה- "4 ב-100" ואפילו חשבתי לעצמי שאלך על גדול, משהו בנוסח ה- "8 ב-200".
אבל כמו בפעמים אחרות של תכנונים גדולים, התוצאות היו קטנות בהתאמה. חזרתי משבוע הספר אבל וחפוי ראש. לא מצאתי ולו ספר אחד שיקפוץ אל ידי ויתפוס את לבי.
אז השבוע חזרתי אל הולדן.
מה יש בנער המופנם הזה שמושך בכבלי קסם? האם זו הנאיביות? האם זה הרצון הנואש להיות חלק מעולם שבחלקו אפילו לא קיים? איך זה שבכל פעם שאני קורא את היצירה הזו, אני נפעם? יש בספר הזו איזו אמת אוניברסלית שנכונה בכל זמן ו(כמעט) לכל אחד. וכל מי שאי-פעם הרגיש לבד, ולו לרגע אחד, יודע שהמילים בספר הזה כל כך נוגעות ונכונות.
ברוח הכנות של הולדן קולפילד, יש לי וידוי: את העותק המרופט שלי קיבלתי לפני שנים ממישהי שרצתה כנראה שאחזור והשאילה לי את הספר בתקווה שאחזיר אותו ואת עצמי.
הספר לא חזר וכך גם אני.
מעניין מה הולדן קולפילד היה אומר על זה.
חנן

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

15 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הסולם של חנן

☺ האם השכלת
☺ האם נהנית
☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺ האם נשאר משקע
☺ האם האהבה עוברת

תמיד סקרן אותי להבין מהיא סודה של יצירת מופת.
על פי כל הרעש והמהומה שהספר מעורר ,הגעתי למקום הנכון.
מדובר במרד נעורים של בן טובים מפונק שמורד בכל דבר ,כתוב בשפה נמוכה כחלק מבנית הדמות.
הספר מאוד "אמריקאי" ורק מי שחי בתרבות כזו והוא חלק ממנה פתאום חש זעזוע כי למעשה הוא מביט בעצמו.
הספר הזה לא ידבר אל רוב הקוראים בעולם רק לקורא החי בעולם המערבי הנהנתן והשבע .
הבעיה שגם הולדן נמצא שם ומתנהג ככזה והכי חשוב אינו מציג אלטרנטיבה, מעין הצצה לתוך הריקבון. איזה מרד נהדר ומלא השראה היה פה ?


טל 14 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנון...
אז קראתי את הספר שאיזה משוגע טען שהוא הסיבה לרצוח את ג'ון לנון אבל מי שלא קרא ושמע עליו כנראה תהה- מה יכול להיות כתוב בספר הזה שיגרום לזה? מה אדם יכול לספר לי שיניע אותי לרצוח מישהו ?
כל רצח של אישית נעשה בגלל הבדלי השקפות - רבין נרצח כי יגאל אמיר היה נגד הדרך בה הנהיג את ישראל לעבר הסדר. אני לא מאחלת להרבה אנשים למות מכל הלב אבל לא יפריע לי מאוד אם הוא ינעל מחוץ לממד כשיפילו שם בבית הסוהר שלו איזה רקטה של החמאס.

הספר היה די נחמד אבל לא צריך לפתח ציפיות גבוהות מדי (הו הקפיצה).
בתקציר כתוב שהולדן (המספר והדמות הראשית כמובן) מספר את סיפור התבגרותו- הרשו לי לציין שלא הייתי אומרת את זה ככה כי טוב זה פשוט לא נכון ,הולדן בגילי לפי הסיפור והוא פשוט ילד קטן ורגזן לאורך כל הסיפור- הוא אנוכי ואימפולסיבי (באמת שהוא לא חושב לפני ) ממש כמו ילד.
הוא מזכיר לי ילד שראיתי פעם במכולת עם אמא שלו. הוא רץ בכל המעברים הפיל קופסא פה בקבוק שם, אפילו קרטון ביצים. אחרי שהוא עבר בכל המעברים אמא שלו אפילו לא טרחה לנסות להרים משהו או לשלם על הביצים , הוא פשוט עמד לידה בשקט ואמר סליחה אבל הוא חייך כשהיא לא הסתכלה- לי לא היה נעים אז עזרתי לעובד להחזיר את הדברים למדפים...

הולדן טורח לציין שמרבית האנשים שהוא פוגש הם "פרצופים כאלה" או "מזויפים" אבל הוא רק אומר לעצמו את זה .הוא אוהב אנשים והוא באמת ,מתחת לקללות לסיגריות ולאלכוהול , ילד נחמד ותמים.
הולדן בסך הכל לא כל כך משוגע כמו שהוא חושב וכמו שאחרים חושבים. הוא פשוט לא מרוצה ומתקשה לקבל את זה.
אני מעריכה את הסופר על יצירת הדמות המשכנעת - מבחינת הפרופיל הפסיכולוגי הוא הגיוני מאוד- למרות שאני לא איזה מומחית גדולה בעניין.
נכתב שהוא מוחה על צביעות- גם זה לא ממש נכון. כן הולדן אומר שהוא שונא כשאנשים מתנהגים בצביעות אבל בסך הכל הוא נוהג גם הוא בצורה צבועה לחלוטין ואף מודה בזה כך שהוא פחות מוחה על הצביעות אלא יותר- מתלונן עליה אך מקבל אותה כחלק מיחסי אנוש.
על מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים אני לא מתווכחת . הוא מנבל את הפה אבל הוא גם בן עשרה מאמצע המאה העשירים- אלו שבני נוער עכשיו גרועים ממנו בהרבה. עזבו בני נוער -ילדים היום מנבלים את הפה בלי בושה.

טוב אז אני לא אגלה לכם מה שבאמת הבנתי שגורם בספר הזה לפעול כנגד ג'ון לנון וגם לא על האהבה שלו ומי הוא בכלל. כי הוא דמות נוספת בספר שקראתם או לא. תקראו ותגלו . אולי יקרוץ לכם.
חזקי

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

13 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
את התפסן קראתי לפני שנים רבות, ואם אני כותב עליו כעת כנראה שהוא הותיר משקעים רבים. את כל הפרטים אינני זוכר, אך את חווית הקריאה המיוחדת במינה לעולם לא אשכח. זהו ספר, אשר ראשית לכל דורש ממך לצלול לתוכו, בעל שפה ייחודית, מעניינת ואף מאתגרת, אשר איננה מותירה את הקורא אדיש. התהייה שליוותה אותי עד אמצע הספר היא זאת שהתחבטו בה רבים על גבי במה זו, פשוט לא יכולתי להחליט האם זהו הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי או הגרוע ביותר. הוא עצבן אותי, אך נהניתי; דחה אותי, אך סירב להרפות; אין מזויף ממנו, אך בחיי לא קראתי ספר כה כנה. הדיסוננס שליווה את הקריאה בשלב זה היה חריף, אך לדיסוננס זה התלוותה התהייה, האם מישהו סוף סוף עמד על הנקודה?

בשיחה עם אחד ממוריו אומר הולדן, "... המון פעמים לא יודעים מה הכי מעניין עד שמתחילים לדבר על משהו שלא הכי מעניין... הוא כל הזמן אומר לך לקשר ולפשט, יש דברים שאי אפשר לעשות להם את זה. זאת אומרת, כמעט אף פעם אי-אפשר לפשט ולקשר משהו רק מפני שמישהו רוצה שתעשה את זה." בעיני זאת אחת הנקודות התשתיתיות בספר. החיים מורכבים הם, ובהם לכל אדם את סיפורו הוא, כל אדם וחייו הוא. באים המורים, בא בית הספר, ודורש מן התלמיד לפשט ולמסגר את חייו לתוך מסגרת ברורה ומוגדרת, לתוך מוסכמות שעליהם החליטו מוריו, לתוך עולם מנוכר וזר לחוויות אישיות באשר הן. אם תדרשו ממני משהו, לעולם אני אסיים במקום אחר, מסגרות פשוטות וברורות, אותי אינן יכולות לכבול.

הולדן שב ומזכיר לנו פעמים רבות במהלך הספר את שנאתו העזה לסרטים. סרטים בעיניו, אינם אלא זיוף. הסרט לדעתו יוצר מציאות פלסטית, חד מימדית, אשר כולה ניכור וזרות. אדם איננו יכול לשחק דמות שאינו, אינו יכול לבחור להיות אדם אחר ולייצג אותו נאמנה. יתר על כן, לסרט תמיד התחלה-אמצע-סוף, ותעשו לי טובה, היכן ניתן למצוא בעולמנו התחלה, אמצע או סוף. מסיבות אלו ועוד מעדיף הולדן דווקא את הספר, זה שאינו מתיימר לייצג או להעביר מציאות, אלא תחת זאת להעביר חוויה. כתיבה מצליחה להותיר את החוויה בעינה, מטרתה להרחיב את הדמיון לא לקבע אותו לתמונה אחת.

מכאן, בקשר ישיר, ניתן לעמוד על אחת ממעלותיו הגדולות של הספר, הסגנון בו נכתב. בעיני זהו אחד האפיונים של ספרים גדולים, הקשר ההדוק שבין הנאמר לבין הסגנון בין נאמר, או אם תרצו הקשר שבין התוכן לבין הצורה. הסיפור הוא לכאורה סיפור אחד רציף, אך רק לכאורה, הוא לא באמת מתחיל, נגמר או בכלל מתרחש. האסוציאציות חופשיות להחריד, ההקשרים רופפים, והעלילה משלמת על כך מחיר כבד. סלינג'ר מודע לכך, הוא עושה זאת במכוון, את זאת בדיוק הוא רוצה להעביר. סיפור חייו של אדם איננו רציף, הוא איננו סיפור. מי הוא זה המתיימר לגמד את חייו של אדם לכדי סיפור?

הולדן מספר לנו את סיפורו, עצם המוכנות שלו לספר מפתיעה אותו. לא מעניין אותו לדבר על העבר, או בכלל לספר על החיים. הוא מפחד שלא יאמינו לו, שכל מעשה הסיפור יהפוך את חייו לזיוף, לסרט. חייו של אדם אמורים לחרוג מהנושא, להגיע מן המשעמם למעניין וחוזר חלילה, רק כך חומק הוא מן הזיוף. זהו אכן ספר מבריק, שרבות יש לו מבין השורות, השאלה היא האם אנחנו מוכנים לשמוע.

כמובן שאינני יכול לסיים את הביקורת בלי לומר מה אני חושב, האם אני מסכים עם הביקורת החריפה בה תוקף סלינג'ר את החברה?
זאת אכן שאלה קשה, אך אני נוטה לומר שלא. הפער שבין הזיוף לכנות הוא מאוד דק, לעיתים הופכת הדרישה התמידית לכנות להיות היא עצמה הזיוף הכי גדול, זיוף שאין גדול ממנו. אני אינני ניהליסט כסלינג'ר, אני מאמין במסגרות, אני חושב שמתוכם האדם צומח. הנסיון התמידי לערער את המסגרת הוא מובן ואמיתי, אך יותר מכל הוא משקר לעצמו. המסגרות לעולם יהיו קיימות, אם נשבור אחת תקום אחרת תחתיה, החכמה האמיתית היא לדעת גם לבנות ולחיות מתוך ובתוך המוסכמות.

הדברים ארוכים וכמובן אינם פשוטים, אך נדמה שכבר הארכתי דיו. אסיים, בכל זאת, בשבחו של הספר. שנים לאחר קריאתו קראתי לראשונה את 'החיים כמשל' של פנחס שדה, ספר שקטונתי מלספר בשבחו. את חווית הקריאה בה פתחתי חוויתי בשנית, ולכל אורך הספר ליוותה אותי דמותו של התפסן בשדה השיפון.
אחיה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

12 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ה'תפסן בשדה השיפון' יקבל חדר שלם ב'היכל התהילה של הספרות' אם אני אקים אותו אי פעם.
ספר מבריק, סלינג'ר יצר סגנון דיבור ייחודי ומשעשע, אחרי כל פעם שאני קורא אותו - שבועיים אני מדבר כמו הולדן.
הספר הוא תמצית נשמת המרד של שנות השישים, אך מושאי ההתקוממות של קולדפילד קיימים תמיד: לעולם יש מקום לשיפור היחסים בין בני האדם, והרי זה מה שכה חורה לקולפילד, הבדידות, הניכור, הזיוף.
קראתי את הספר בתמימות, לא ידעתי אז דבר על המהומה שהוא חולל, והתאהבתי בו עמוקות.
ולסיום: הנה לנו הוכחה נאה להשפעתה וכוחה של הספרות, 'התפסן בשדה השיפון' הוא שהניע את צ'אפמן לירות בג'ון לנון 'מלך המזוייפים'.
מפזר הערפל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
שעה שלמה אני מנסה לכתוב את הביקורת: כותב ומוחק, כותב ומוחק, אבל הספר הזה נותר הפכפך ומבלבל כמו פאטה מורגנה בקוטב הצפוני. אם אני בא לבקר את הולדן על השנאה החולנית שלו לבריות - אני מרגיש שזה לא מגיע לבחור הצעיר שאיבד את אחיו הקטן; אם אני בא להתרשם מהרגישות שלו לזיופים ושקרים - אני מיד מזכיר לעצמי שהולדן העיד על עצמו שהוא אחד השקרנים הגדולים בעולם.
אז מי אתה הולדן, באמת? האם אתה דוגמה טובה עבור בני נוער, או שמא דוגמה רעה? האם אתה טועה בתגובתך לחברה (והמחבר המובלע - אדון אנדוליני -אומר שכן!), או שאתה צודק והחברה באמת ראויה לשנאה איומה שכזאת?
קראתי את הספר הזה פעמיים, ואני די משוכנע שגם אם אקרא אותו עוד 50 פעם, אני עדיין אצא ממנו נבוך, עם תחושה קשה של "מה לעזאזל עשינו פה?".
בדבר אחד אין לי ספק: מדובר באחד מספרי האשליה הגדולים ביותר. בשביל ליצור סיפור מרובה מסרים סותרים שכזה צריך להיות גאון.

שני ציטוטים למחשבה:
"עין הרע, יצר הרע, ושנאת הבריות - מוציאים את האדם מן העולם." (אבות פרק ב', י"ד)
+
"ההידרדרות הזאת שאתה הולך ומתקרב אליה, לדעתי - היא הידרדרות מסוג מיוחד, סוג איום ונורא. האדם שמידרדר לא ניתן לו להרגיש או להבחין שהוא הגיע לקצה הדרך. הוא פשוט ממשיך להידרדר ולהידרדר. כל התהליך צפוי לאנשים אשר בתקופה זו או אחרת בחייהם חיפשו משהו שהסביבה שלהם לא יכלה לספק להם. או שנדמה היה להם שהסביבה שלהם אינה יכולה לספק להם. ולכן ויתרו ולא המשיכו לחפש. הם ויתרו עוד לפני שממש התחילו." (התפסן בשדה השיפון, עמ' 224 במהדורה החדשה).
=
נראה לי שהמחבר המובלע (שמובא בפיו של אנדוליני - תתעלמו לרגע ממה שהוא עשה בסוף, טוב?) כיוון למה שאמרו חז"ל... אדם מקנא (מתוך יצר טבעי) ביכולות של חברו, באישה של חברו (ואולי זו הסיבה למרירות של הולדן? קנאה קנאה קנאה), בבית של חברו, מתוך מחשבה שגויה שהם עצמם לא יכולים לזכות בדברים דומים, ולכן הם מוותרים ומפסיקים לחפש את היכולות והאהבה המיוחדים להם, ומתייאשים מהחיים, והייאוש הזה מביא אותם לשנאה כלפי כל העולם, במסווה של שנאת הזייפנות (כשלמעשה - זוהי שנאת המצליחנות הנובעת מקנאה). ולבסוף - כל זה מוציא אותם מהעולם, כמו ש(כמעט) קרה להולדן.
נקווה שהוא שרד ולמד את הלקח.
או במילים אחרות: התבגר.
מורה נבוכים-עץ השדה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
עזבו אותכם מביקורות מלומדות ומפולפלות ...חובה לקרוא ...לצלול פנימה ...לעוף...לצחוק...לחוות את מה שספר אמור לעשות לנו הקוראים!!!מה אוסיף ומה אומר שכבר לא נאמר על יצירת מופת כזו??? אם לא קראת עד עתה...אז זה הזמן!
shmunitz

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הולדן קולפילד הוא נער מריר בן 17 החי בניו-יורק בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הוא מסולק מהתיכון בו הוא לומד (לא בפעם הראשונה) ויוצא למסע בן יום וחצי ברחבי העיר.
הולדן חש ניכור כלפי כמעט כל האנשים סביבו ונוהג לכנות אותם "מזויפים". הוא מבולבל, מנוכר לעולם שסביבו ושופע תובנות פשטניות.
לדעתי סלינג'ר הגזים בשימוש בשפה העילגת והמלוכלכת בספר ולא הצליח לטוות עלילה מספקת. ברגעים רבים מידי הרגשתי שלא קורה שום דבר משמעותי מספיק ושהעלילה לא מתקדמת. הסביבה שבה מתרחש הסיפור היא לרוב ריקנית ושטחית, והולדן, גיבור הסיפור, בדרך כלל לא מצליח לתעלות עליה.
באופן אישי, לאורך רוב הספר לא חשתי הזדהות מספקת עם הגיבור. הולדן מצטייר כנער מיוסר שהתייאש מהעולם ומהאנשים שבו. הוא משתגע מצביעותם של האנשים סביבו; למעשה, הוא כמעט לא מאמין לאף אחד, בצורה פרנואידית של ממש. אבל האמת היא שהוא בעצמו משקר לא מעט, ופעמים רבות פיו ולבו אינם שווים.
יש בספר משהו מטעה. הוא עלול להראות כביכול עמוק ומהורהר, אבל למעשה הוא נוטה להיות פשטני וטרחני בדיוק כמו הגיבור שלו. הספר עלול להראות כתיאור מושלם של מתבגר מורכב ולא שגרתי, אך למעשה הוא לא יותר מתיאור די גילני שלא חף מדעות קדומות.
זה לא שאין בספר רגעים יפים - למשל שיחתו של הולדן עם נהג המונית בקשר לברווזים בחורף, או מוטיב שדה-השיפון. אבל מפה ועד יצירת מופת (כמו שעשו מהספר), רואה אני מרחק רב.
מור וי 10 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
שסיימתי לקרוא את הספר כמעט הזלתי דמעה , הרגשתי שאני צריכה להיפרד מהדמות -הולדן, ולא לא רציתי שניפרד .

כל אחד עשוי לקחת ערך מוסף שונה, אני את שלי קיבלתי.
גילת

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

10 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי את הספר הזה בשקיקה.
כתבו עליו כ"כ הרבה ביקורות, דירגו אותו כ"כ גבוה. רק אחרי שסיימתי לקרוא "העזתי" לעבור קצת על הביקורות פה.
מה כבר אני יכולה להוסיף שלא נכתב? לא הרבה, אבל אני לא יכולה סתם ככה "לסתום את הפה" (כן, זה גם ציטוט מהספר).
אין לי מילים, ז"א יש לי הרבה, אבל לא יודעת למה בעצם. לא יודעת להסביר את התחושות שליוו אותי בתום הקריאה ובמהלכה.

איך הגעתי לספר? נתקלתי בו פעם בדוכן ספרים כאחד מתוך 6 הנבחרים (של משאל שערכה הוצאת עם עובד בקרב הקוראים), באתי לבדוק את הדירוג פה באתר, וחיבור של השניים הוביל אותי למסקנה שכנראה יש דברים בגו.
אם לומר את האמת- אם הייתי צריכה לבחור לקרוא אותו על סמך השם והכריכה, קרוב לוודאי שזה לא היה קורה, בטח לא בזמן הקרוב. אבל אל תטעו בקנקן.

ציפיתי לרמה גבוהה של כתיבה (כצפוי מקלאסיקה), אולם נתקלתי בשפה נערית מדוברת די נמוכה שמשלבת ביתר טבעיות את המילים "תחת" ואת השורש ח.ר.ב.נ על הטיותיו השונות. לי אישית זה הזכיר תקופת משבר קצרה שעברתי בחיי, שגם לי הייתה מילה כלשהי, שנכנסה בלי שאפילו שמתי לב כל שני משפטים בערך. עוד סיבה להזדהות שלי עם הגיבור.
חברה חכמה אמרה לי פעם שזה נקרא "חירות המחבר"- בזמנו נאלצתי לחלוק על ה"תירוץ" לכתיבה רדודה (ע"ע חוכמת הבייגלה), אבל הפעם- הסכמתי בהחלט.
אחד הדברים (אם לא הדבר) שהופך את הספר הזה לאותנטי (או אם אשתמש במונחי גיבור הספר- לא מזוייף) הוא השפה בה נכתב. האפקט של זה מעבר לקריאה הקולחת היא היכולת להזדהות עם הדמות, או אם יותר אדייק- להרגיש אמפתיה עצומה לגיבור הספר הולדן. האנטי-גיבור בעליל, אבל כנראה שגם זה נתון לוויכוח.

לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל את הניתוחים הספרותיים לספר הזה דווקא כן הייתי רוצה לקרוא, הוא מבחינתי "מים שקטים חודרים עמוק" במובן הספרותי. וזה למרות הסערות שהוא עורר (שני מקרי רצח בעקבות הספר?! לא הייתי ממהרת להאשים את הספר, אלא רק את המוחות המעוותים של הפסיכופתים שהשתמשו בו לרעה).

משעשע אותי אפילו שאני מסתכלת על כל הסוגריים האלה שכתבתי (יש לי איזה עניין לא פתור איתם) ונזכרת בספר, אם לא הייתי מוסיפה אותם הייתי שומעת- לא שומעת "חריגה!", אבל לפעמים המאמר המוסגר מעניין מהמאמר עצמו, בטח הולדן היה מבין למה אני מתכוונת. אם לא הייתי עוד אחת מהאנשים המזוייפים בעיניו.
יש בהולדן ניגודים מדהימים- עם כל השפה הנמוכה וה"מחורבנת" שלו, הוא פשוט נער מנומס (זה בד"כ לא הולך ביחד), עדין, טוב לב, צמוד לאמת ולתמימות בצורה בלתי אפשרית.
צורה בלתי אפשרית של היצמדות בלתי מתפשרת לאמת שכנראה מסבירה ****************ייתכן ספויילר*******************
את הסוף של הספר.
מצאתי את עצמי הרבה פעמים במהלך הקריאה מחייכת או צוחקת בקול. אני בטוחה שהייתי מתחברת להולדן הזה, אבל גם אני הייתי בטח סתם עוד אחת מזוייפת שכותבת ביקורות מזוייפות במקרה הטוב (ומחורבנות במקרה הרע...וסלחו לי על השפעתו השלילית הזמנית עליי).
אז לפני שיצעקו לי פה "חריגה!" רק אסיים ואומר-
ממליצה בחום.



Keel

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

10 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כמה פעמים בחיים יוצא לך לקרוא ספר על עצמך?
זאת ההרגשה שליוותה אותי לפני 7-8 שנים כשקראתי את התפסן בפעם הראשונה, וזו הרגשה שכל נער או נערה בגיל הזה יוכלו לקבל במידה זו או אחרת.
מראה שמהדהדת דרך העשורים המפרידים בין הסיפור לימינו, ומשקפת בצורה כל כך חדה, מדויקת וכואבת נפש של מתבגר בשנות אלפיים.
הקושי שבמעבר לחיים הבוגרים, ההכרה והתפיסה העצמית, וקבלת אחריות אישית.
הרבה בזכות ספרו של סלינג'ר צעדתי בבטחה מעבר לקצה שדה השיפון.
no fear

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אתמול יצאנו עם בית הספר לסיור לימודי בעיר הנהדרת הנקראת על שם ספרו המפורסם של הרצל.
יודעים איזו עיר? מישהו? לא?
באמת. לא יזיק לכם להקשיב יותר בשיעור. קצת ידע כללי, אנשים!
אני מדברת על העיר "תל אביב" שבוודאות מוכרת לכל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל. תל אביב נקראת על ספרו של הרצל, כפי שאמרנו, שנקרא "אלטנוילנד", שזה, בעברית, "ארץ ישנה חדשה". תל, זה משהו שקשור לחפירות היסטוריות, המסמלות את הישן, ואביב הוא עונה של התחדשות ופריחה - הוא מסמל את החדש. ביחד יוצרים השניים "תל-אביב" תרגום מוזר ודי עילג.
שמות נוספים שעלו להצבעה באיזה שם לקרוא לעיר שזה עתה הקימו, היו "הרצליה", "יפהפייה", "נווה יפו", "יפו החדשה", "אביבה", "עברייה" ועוד.
תל-אביב נוסדה בשנת- רגע! פתאום קלטתי מה אני עושה. מדקלמת לכם עובדות היסטוריות שנשטפו לי למוח. זו התכנית השטנית של בית הספר! לא מאמינה שהם תפסו אותי.
בכל מקרה, כשהסתיים הסיור הנהדר ושבנו אל האוטובוס, חברתי גילתה להפתעה שהארנק שלה לא נמצא שם. אחרי חיפוש ארוך בכל תא ותא בתיק, הגענו למסקנה הבלתי נמענת שהארנק אבד. נגנב, נפל, נאבד - לא משנה. העיקר שהוא איננו.
ואתם יודעים משהו, אני שונאת כשהיא עושה דברים כאלה, החברה שלי. איזה דברים? היא התיישבה באוטובוס ובכתה.
תקשיבו, זה לא שיש לי בעיה עם בכי. אבל כשכל הבנות בכיתה שלא החליפו איתה מילה וחצי מתחילת השנה הצטופפו וניסו לעזור או לנחם, ואני, החברה הכי טובה שלה, סתם עמדתי בצד ולא אמרתי כלום, אנשים יכלו לחשוב שאני חסרת רגישות.
כל כך לא מתחשב מצידה לבכות ולגרו לי להיראות רע.
ואתם בטח יכולים לשאול - "אבל אם ככה, נופי, למה לא עזרת לה גם? למה לא ניסית לנחם אותה?"
והתשובה הפשוטה היא, שאין מה לנחם. אי אפשר.
אני מכירה את זה מקרוב, לאבד משהו באמצע טיול, ואני יודעת מה ההרגשה. בהתחלה הפאניקה המשתקת, ואז חרטה, והמחשבות ש"למה באתי בכלל לטיול הזה?" והעצב והתחושה הזאת... תחושת אובדן.
ואין בכלל מה להגיד, אין כלום.
ואני עומדת שם, אני, אשפית המילים, ומרגישה חסרת אונים. כי בנות שלא מדברות איתה הרבה יכולות להשתמש בכל הקלישאות השחוקות וכל ה-"יהיה בסדר, לא נורא, זה רק חמישים שקל" וגם אני עושה את זה עם בנות שאני לא מדברת איתן הרבה.
אבל כשזה עם חברה קרובה שלי זה פשוט מרגיש מטופש. זה מרגיש לא נכון. אפילו אם מטרתי היא לעזור, זה מרגיש לא נכון.
כי זה שקר.
ואם הייתי רוצה להיות כנה, הייתי אומרת את זה ככה: "תקשיבי, אני יודעת שעכשיו זה מרגיש כמו סוף העולם. אבל מחר בבוקר את כבר לא תיזכרי למה בכית. אני יודעת שעכשיו את חושבת שהיה עדיף אם היית נשארת בבית. אבל מחר בבוקר את תשמחי שבאת. מניסיון."
וגם הייתי אומרת את זה, באמת שהייתי, אם רק לא היו שם כל הבנות. כי לידן זה הרגיש מטופש לדבר ככה, כל כך רציני, כאילו מישהו מת. זה כולה חמישים שקל, סתם כסף.
"כסף מחורבן. בסוף הוא תמיד עושה אותך עצוב נורא." (ציטוט מהספר)
אבל שזה סתם כסף, זה אובדן. לא אובדן גדול, אולי, אבל אובדן. ואובדן זו תחושה נוראית, התחושה היחידה שמשאירה אותי חסרת אונים.
כי על עצב אפשר להקל, ופחד אפשר למחוק, וכעס אפשר למתן, וחרטה אפשר למגר - אבל אובדן?
אובדן רק הזמן פותר.
וגם הוא, אם מדובר באובדן גדול, רק בקושי.


מסכן הולדן.
אני אומרת את זה בשיא הרצינות, מסכן.
אתם יודעים, פעם קראתי סיפור שנקרא "צינורות". הוא סיפר על אדם שהרגיש שהוא לא מתאים לעולם. גם הולדן ככה. הוא לא שייך, איכשהו, וגם הכי שייך.
והוא שונא, ממש מתעב צביעות, אבל קצת צבוע בעצמו. רק קצת.
והוא אומר שיש דברים שצריך בשבילם מצב רוח מסוים, אחרת זה פשוט לא הולך, וכשאני קוראת את זה אני מתמוגגת מאושר.
והוא אומר שהוא משוגע, חי אלוהים שהוא משוגע, והוא באמת קצת משוגע - אבל רק כשיש לו מצב רוח משוגע. כל כך כיף איתו.
והוא מדבר על הדברים שמדכאים אותו, וכל כך הרבה דברים מדכאים אותו, והוא תמיד מדוכא ממשהו אחד, או ממשהו אחר - כל הזמן הוא מדוכא וכל הזמן הוא משתמש במילה הזו.
לדעתי זה משהו שבא לרמוז לנו על המצב שלו - מדכאים אותו כל הזמן. הוא רוצה להיות שונה, רוצה להיות מיוחד, להיות מי שהוא - אבל החברה מכתיבה לו משהו אחר, מדכאת את המיוחד בו, את השונה בו, קוצצת את כנפיו.
למדנו בבית הספר על "האחר הוא אני" (ואני הולכת להקדיש זה עוד הרבה ביקורות ודברים בעתיד. זה נושא מרתק, באמת.) והולדן הוא בדיוק ההגדרה לשונה.
בית הספר בוודאי לא היה מסכים איתי, כי הוא הרי לא שחור, לא נכה, לא "בעל מוגבלות", (הכינוי החדש לנכים. אלוהים, כמה רציתי לסתום לאישה הזאת את הפה לפני שתפלוט עוד שטויות! מה זאת אומרת, אור ירוק לנכים- סליחה, "בעלי מוגבלות", ואור אדום לרגילים- סליחה, "חסרי מוגבלות"?! גברת, סליחה? ושימו לב, כן, איך הם אומרים "האחר הוא אני" אבל יוצרים עוד ועוד חומות, עוד ועוד דברים שמפרידים אותנו, עוד ועוד כינויים כדי להדגיש את השונות. בית ספר מטומטם. איזו מערכת דפוקה.) לא "מהמין החלש", (עוד קטע דפוק. מרוב שאנשים נגד שוביניזם הגברים סובלים. עוד גדרות. עוד משהו שמפריד אותנו. העיקר חופרים על סיסמאות, אומרים לצייר ציורים אבל בסוף שמים גדרות הפרדה במקום לחבר. עולם דפוק. אנשים סתומים.) לא מזרחי, (וזה הכי נורא!!! כבר שנים אין בארץ אפליה נגד מזרחים, זה כבר גובל באפליה נגד אשכנזים, חבר'ה! לכו, לכו הביתה יודניקים דפוקים!) ולא שום דבר אחר שהוגדר כ"אחר".
אז למה הוא שונה? כי הוא לא כמו כולם. ומי הם אותם "כולם"? או, טוב ששאלתם!
"כולם" הם הצבועים שמוחאים כפיים לטינה וז'אנין, הצבועים שהולכים למשחק הכדורגל, הצבועים ש, טוב, עושים משהו צבוע כלשהו.
ולמה להולדן כל כך איכפת מצביעות, לעזאזל? במשך כל הספר אנחנו שומעים צביעות פה, צביעות שם, הוא צבוע והיא צבועה, וואו, כמה צבוע היה הבחור ההוא, ואיזה צבועים אלה.
באמת שאין לי מושג למה זה כל כך מפריע לו. אולי כי המוח האיטי שלו לא עומד בניסיון להבין מתי אנשים כנים ומתי לא? סתם.
באמת שאני לא יודעת. למה שזה כל כך יפריע למישהו?
וזה כל הקטע!
הולדן שונה מכל מה שהכרתי לפני זה, והוא גם בדיוק אותו דבר כמו הכול. כמוני.
אני חושבת שכל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם הולדן ולסלוד ממנו באותה נשימה.

האמת, ואני לא מפחדת להגיד את זה, שקצת התאכזבתי מהספר. אחרי כל הדיבורים, אחד הספרים הכי מוכרים בעולם, ספר ששינה את ההיסטוריה, מיליון ציטוטים, לאן הברווזים עפים (עוד נחזור לנושא הזה, אגב) וכל הדיבורים סביבו - ציפיתי ל... לא יודעת. יותר.
בויקיפדיה כתוב שהסיפור הזה הוא סיפור התבגרות. *הצפצוף הזה שעושים שמישהו טועה בשעשועון בטלוויזיה* טעות.
בסיפור התבגרות הדמות מסיימת שונה מאיך שהיא הייתה בהתחלה. והולדן... טוב, הוא כמעט בדיוק אותו הדבר. עדיין לא מתחייב, עדיין משוגע, עדיין שונא צביעות, עדיין תמים, עדיין... הולדן.
הוא לא התבגר ולא נעליים, לא השתנה בכלל.
אז זה לא סיפור התבגרות. איזה כן?
פנטזיה? חחח בטח. הצחקתם אותי.
מתח? לא, אין שם שום דבר מותח. אתה בקושי זוכר למה אתה ממשיך לקרוא, בעיקר כי הסיפור פשוט מהפנט.
תעלומות? לא. אין שם שום תעלומה, חוץ מלמה לעזאזל ד.ב עדיין בהוליווד. כל מי שכותב כמוהו, אין לו מה לחפש שם (חחח זה גם מהספר XD)
אהבה? לא, ממש לא. יש איזכורים לגבי ג'יין, אבל הדגש שם הוא ממש לא אהבה.
מה עוד? הרפתקאות? אימה?
לדעתי, זה פשוט רומן. כזה שלא משתייך לשום מקום ולא מוכן לקטלג את עצמו. כזה שלא שם גדרות ומפריד - אלא מחבר. מוצא את הדומה בין אנשים.
הולדן הוא אולי מישהו שקשה להתחבר אליו, אבל כל אחד יוכל למצוא בו את עצמו. וזו הגדולה של הספר הזה.
הוא לא עוסק ב"אחר".
הוא עוסק ב"אני".
בביחד. לא לחוד, לא מופרד, לא גדרות, לא "אתם" ו-"אנחנו".
אלא "כולם". "אתם ואנחנו".
וזה מה שאני לוקחת מהספר הזה. את הביחד. את החיבור. את הגשרים. לא גדרות - גשרים.


ואחרי הכול, אחרי כל זה - לאן באמת עפים הברווזים כשהאגם קפוא?
הולדן שואל את השאלה הזאת כל אחד שהוא פוגש, וזו הדרך שלו לאמוד אותם, לבדוק אם הם מבינים אותו. זה יוצר שיחות מרגשות.
למשל, אחד האנשים, נהג מונית שתואר כרגזן, אומר להולדן שברור שיש להם לאן לעוף. שיש להם מה לעשות. אתה לא יכול לחשוב שהם פשוט מתים כל חורף! הטבע לא ייתן להם. אם אתה היית ברווז, הטבע היה דואג לך, הוא לא היה נותן לך למות. לא יכול להיות שהם פשוט מתים.
וזה כל כך יפה. זה ממש מתאר את ההרגשה של הבחור - הוא אופטימי, הוא לפחות מנסה, אבל יש לו חששות. הוא לא לגמרי בטוח. והוא רוצה להיות בטוח. הוא רוצה לדעת בוודאות שהכול יהיה טוב. אבל הוא לא יכול.
אין אף אחד שיאמר לו את זה.
והולדן. גם הוא. הוא משתוקק לדעת לאן הם עפים, מה הם עושים, מה אפשר לעשות כשהכול מסביבך קופא, כשכל העולם שלך, המקום שלך, האגם שהיה הבית שלך, שבו בטחת, שבו הרגשת בטוח - כבר לא יכול לשמש עבורך כבית? כשהעולם שלך כבר לא מגן עליך? כשהוא משתנה?
ומה הולדן אמור לעשות? מה הוא אמור לעשות כשהגעגועים מכריעים אותו?!
אלי, אח שלו, הבנאדם החכם ביותר בעולם, לפי דעתו של הולדן, מת.
איזו מילה.
הוא מת, והולדן לא יודע מה לעזאזל לעשות.
לאן הוא יכול לעוף, כשכולם מסביבו מנסים לקצץ את כנפיו?


ובאמת, לעזאזל, שאני אוהבת אותו. את הולדן.
אבל חי אלוהים שאם אי פעם אפגוש אותו אתן לו סטירה.
הפולנייה

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ככל הנראה אהיה בדעת מיעוט... "התפסן" נחשב לספר חשוב, אבל אצלי הוא יושב בקטגורית הסיוט. קראתי אותו בעברית ובאנגלית במקביל (עצה טובה לחיזוק השפה). סבלתי כל רגע, בשתי הגירסאות.

הולדן הוא ילד מפונק, מעצבן ודי דפוק. כביכול מוחה כנגד חברה מסוימת, ורואה עצמו כטוב יותר, אך בפועל הוא אינו טוב יותר. הביקורת האין סופית שלו היא כמובן כנגד כל מה שלא מצליח לו בצורה טבעית, ומהלל - רגע הוא לא מהלל כלום. הוא שונא את כולם.
וזו הבעיה, אין עלילה, אין קונפליקט ויתרה מכך גם אין תהליך שעובר על הנער. הוא נשאר יציב בדמותו לכל אורך הספר. במציאות אנו יודעים שהאדם הוא מורכב יותר, ישנם שלבי תודעה שונים וישנה תנועה.

סלינג'ר כביכול ממציא שפה חדשה, אך השימוש בה לא מרשים אותי היות והוא לא הלך רחוק עם הרעיון. התוצאיה היא שהדמות שלו לא רלוונטית ברבדים רבים.
יסלחו לי המהללים, אך הספר הזה קרוב יותר לסרטי אמריקן פאי לדורותיהם אשר מראים עד כמה ישנם אנשים נבובים בעולם, אך קולפילד ששונא את הנבובים האלה, הוא הוא אחד מהם.

לדעתי זה ספר טוב לאנשים שלא אוהבים לקרוא הרבה.
omers 8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לפני שבאתי לכתוב את הביקורת,רציתי לראות כמה אנשים כתבו כבר ביקורות על הספר הזה,ומצאתי מספר די מפתיע.כ-1200 אנשים דירגו וביקרו את הספר הזה,ובאופן מוזר יש התפלגות די זהה-חצי אהבו,חצי שנאו.

קניתי את "התפסן בשדה השיפון" ב...אממ....איזה פדיחה! שכחתי כבר מתי קניתי אותו.עכשיו כולכם תחשבו שאני איזה בוקוהוליק (bookoholic.תזכרו איפה ראיתם את המילה הזאת לראשונה).אה הנה! נזכרתי.קיבלתי ספרים ליומולדת והחלפתי אותם כי מה שקיבלתי כבר קראתי לפני זה.

בכל מקרה,בואו נחזור לספר עצמו.היה משהו בספר הזה שקצת עצבן אותי.יותר מדי שימוש בסלנג,ובעיקר באמרה הזאתי "כולם מזויפים".אני מבין שכל השפה בספר אמורה לבטא את התחושת ניכור הפוסט מודרנית (התפלספות לשמה) וכל הדבר הזה,אבל אלוהים אדירים יהרוג אותו להגיד משפט אחד בלי להגיד כל הזמן "מחורבן" ו"לכל הרוחות"?
אבל אולי זה חלק מהיופי בסיפור הזה.כי בסופו של דבר,עד כמה שהולדן קולפילד עלה לי על העצבים,הזדהיתי איתו במקומות מסוימים.גם אני מרגיש שלפעמים יש אנשים מעיקים,מזוייפים,בלתי נסבלים בחברה שלנו,שפשוט אין לי עצבים בכלל להיות איתם באותו החדר.מה שיפה בספר זה שהולדן לא נשאר כל הזמן תקוע בגישה המעצבנת שלו,בסוף הוא מתבגר (רומן התבגרות חברים,צריכה להיות פה התבגרות).

אז אם אמרתי לפני זה שקוראי הספר מתחלקים לאלו שאהבו ואלו ששנאו,אני בדיוק באמצע.הלא החלטיים.אלו שחיבבו,אבל גם לא יחזרו לקרוא שוב פעם.ספר באמצע,לדעתי.לא יודע אם הייתי ממליץ,אבל גם לא יודע אם הייתי מכפיש.
You are what you read

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אחד הספרים הנהדרים ביותר שיצא לי לקרוא. אני קוראת אותו לפחות פעם בשנה, הוא לעולם לא נמאס עליי.
ספר מעניין וסוחף, אשר קשה למצוא רבים כמוהו.
anna levi

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הצלחתי להעביר את עלומיי מבלי לקרוא את הספר למרות שהרבה חברות ואפילו מורות אהובות המליצו בחום רב ולא הפסיקו להתפעל מגאונות הסופר.
אחרי כמעט 30 שנה רכשתי עותק , פיניתי בוקר והחילותי קוראת בשקיקה, מצפה ליפול שדודה לרגלי הסופר הנערץ, המתוחכם והישיר שסיפרו זה מפאר אותו שנים כה רבות...אך- אללי! מה רבה היתה אכזבתי!

לא מבקרת ספרים אנוכי וקטונתי מלהביא במילים את דעתי לפני אנשים מוכשרים ויודעי דבר הכותבים באתר נפלא זה,
אולם טעם האכזבה המרה עדיין צורב את שפתיי , לא לעלילה כה רדודה ומשעממת כזו ייחלתי ולא לסיפור כל כך חסר משמעות פיללתי.


סליחה על הבוטות - לדעתי, הספר הוא בזבוז זמן משווע.
ויסאם

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר פשוט נפלא ! כבר שנים אני שומע עליו ולא יצא לי
לקרוא אותו עד עכשיו. בניגוד להרבה ספרים אחרים שהתחלתי
לקרוא עם ציפיות גבוהות שלא התממשו, ספר זה עלה על
ציפיותי.
מזמן לא קראתי ספר שעורר בי ספקטרום רחב של תחושות
ורגשות: הזדהות, תמיהה, עליזות וצחוק, רוגז, אדישות
,התפעלות (מכוח ההתבוננות של המספר).
ספר שנון, מצחיק לפעמים בטירוף, קצת הזוי ובחלקו מאוד
נוגע ללב.
הרשים אותי הניגוד בין השפה הקלילה (לכאורה) והזורמת
לבין עולמה הפנימי המורכב של הדמות הראשית, אי יכולתה
להתמודד בלי סחרור של רגשות ומחשבות עם העולם החיצוני
הצבוע סביבה ובשל זאת להפנים את הערכים החברתיים.
זאת תהיה רדוקציה לא מוצדקת לצמצם את תוכן הספר העשיר הזה להיבט זה, מכיוון שהוא נוגע בנושאים אחרים.
פנינה בעולם הספרות ובצדק הוא נמנה עם הקלאסיקות.
שרוני

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הסיפור נפתח בהולדן קולפילד, בן ה-16, כאשר הוא מסולק מהפנימייה פנסי היוקרתית, אשר למד בה,
בתקופת חג המולד בגלל שנכשל בלימודים.
הולדן מחליט לעוזב את הפנימייה מס' ימים לפני מועד העזיבה המקורי ונוסע לניו-יורק.
הולדן מסתובב ברחבי ניו-יורק ופוגש שם כל מיניי אנשים שהוא מכיר ואינו מכיר ומנסה למצוא איזו שהיא אוזן קשבת. מישהו שיוכל להבין את מצוקותיו, מחשבותי ורגשותיו.
חלקם מבינים אותו וחלקם לא.

במהלך הקריאה שלי, הרגשתי לעיתים הזדהות עם הולדן ולעיתים חוסר הבנה רציני.
מצד אחד, הולדן שונא צביעות ומינהגים משונים(בעיניו).
אך מצד שני הוא בעצמו משקר ולפעמים מתנהג בצביעות מסויימת.
זאת כנראה הסטירה הפנימית שבו, וזה גרם לו להצטייר, בעיניי, כבנאדם אמתי. אנושי.
אני חושבת שכולנו לפעמים מרגישים ככה. לכולנו קצת מפריעה הצביעות אבל אנחנו בעצמנו עושים ופועלים בצורה לא אמתית.

אני גם חשבתי במהלך הקריאה שהולדן מפחד להתבגר.
הוא בעצמו אמר שהוא ילדותי. אבל שיש בו גם צדדים של בנאדם בוגר.
זה אולי קצת נכון, אבל אני מצאתי אותו חצויי בין שני העולמות. עולם הילדות ועולם המבוגרים כשהוא יותר נוטה להיאחז בילדות.

אני גם חשבתי שיש לו בעיה של קריאת קודים חברתיים מסוימים. לא יודעת איך בדיוק להסביר.

לדעתי הולדן פשוט מתוסבך עם עצמו ואף אחד פשוט לא יודע איך לעזור לו.
האמת שהולדן הזכיר לי את עצמי במובן מסוים. בתקופות מסוימות. ובכלל אני חושבת שבל אחד מאתנו היה את הולדן.


אני ממליצה על הספר הזה כי הוא ספר טוב. הוא אמנם בלבל וסחרר אותי במקומות מסוימים, ובכל זאת הוא ספר טוב, מעניין ועצוב.
סדן

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
סתם נכנסתי לקרוא את הביקורות על הספר הזה. נורא עניין אותי להיווכח שיש אנשים שפשוט לא אהבו ולא התחברו אליו.
אני קראתי כבר לפני שנים את "התפסן בשדה השיפון" בעברית, קראתי אותו באנגלית. ואפילו קראתי את התרגום הישן של הספר לעברית שיצא עוד בשנות החמישים ונקרא "אני ניו-יורק וכל השאר".
לפיכך אולי אתם כבר מבינים שבעיניי זהו פשוט ספר נפלא
בעולם דובר האנגלית הוא כבר הפך להיות מזמן קלסיקה.
נכון שממרום גילי אפשר להביט כבר על כך שבחלק מ"המחאתיות" שיש בספר, יש משהו שבמשך השנים הפך להיות קלישאתי ומיושן. ועם זאת קל מאוד להתחבר לספר הזה. ניו יורק המתוארת בו היא ניו יורק נפלאה והמקומות המתוארים בה כמו למשל "המוזיאון להיסטוריה של הטבע" או האגם המפורסם שבסנטראל פארק הפכו להיות כבר אייקונים בזכותו.
במקרה גם חייתי זמן מסויים של חיי הצעירים בניו יורק אישית אני מרגיש קירבה גדולה והזדהות עם הספר וכמובן גם הסופר. אני ממליץ לכולם לקרוא גם את שאר ספריו של סלינג'ר: "תשעה סיפורים" ו"פראני וג'ואי"
יקירוביץ' 7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בחרתי שלא לדרג את הספר כי אני לא יודע להגיד אם הוא טוב יותר או פחות. ההיכרות הראשונה שלי עם הספר עוד לפני שקראתי אותו הייתה כשאני וחברי שוחחנו על קלאסיקות ספרותיות ואז מישהו הזכיר את התפסן. "התפסן?" אמרתי. הם התפלאו שבכלל לא הכרתי את הספר. איך אתה לא יכול להכיר את התפסן, הם אמרו, זו אחת מהקלאסיקות של המאה ה-20. ההיכרות השנייה שלי עם הספר הייתה דרך פרק של סאות' פארק. כל הפרק היה מוקדש ללגלוג על הספר הזה. אפשר לספר ארוכות על מה שקורה בפרק, אבל בקיצור הילדים כוכבי הסדרה צריכים לקרוא אותו כחלק מתוכנית הלימודים ואחרי שהם מסיימים הם לא מבינים על מה כל העניין. בטענה שהם יצליחו לכתוב ספר הרבה יותר טוב הם כותבים ספר מלא בגסויות וסיטואציות גועליות. איכשהו זה מתגלגל לידי כך שהספר מתפרסם על שם ילד אחר ונהיה כהרף עין רב מכר. כולם טוענים שזה אחד הספרים החשובים במאה, ושהוא מלא במסרים חברתיים חשובים. אבל בעצם הילדים סתם כתבו ספר מלא בגסויות, והם עם הפריבילגיה בתור כותבי הספר מנסים לשכנע את כולם שאין בספר הזה שום דבר חוץ מעלילה מטופשת שכל אחד יכול לכתוב ואנשים לפעמים מחפשים בכח משמעות לספר שאין בו שום דבר מעבר לעלילה שלו. המסר העיקרי במשפט אחד הוא- לא כל יצירה ספרותית או יצירת אמנות היא אנלוגיה לחברה מסויימת או לאנושות.

אחרי שראיתי את הפרק הזה החלטתי לקרוא את הספר, אפילו שנוצר הרושם שזה יהיה בזבוז זמן. אם אלך רגע לשורה התחתונה ואגיד אם זה היה בזבוז זמן? לא. אבל אני גם לא רחוק מהמעמדה של סאות' פארק.
כל הספר הזה מצוי תחת הכותרת הנצחית- "מזיוף". זיוף היא אולי המילה הכי נפוצה בספר, למעט כל המילים היותר גסות- מחורבן, לעזאזל (god Damn…), בתחת שלי (…in my ass). העלילה מתחילה באותו הלילה האחרון של הולדן קולפילד (מספר הסיפור הדימיוני) בפנימיה בתיכון, כאשר באותו הלילה הוא מחליט לברוח מהבי"ס כשגם ככה אמורים להעיף אותו כמה ימים אחרי, כי היה תלמיד כושל, אבל הוא כבר לא יכל להישאר שם דקה אחת. כמה פרקים מוקדשים ללילה האחרון בבי"ס עצמו ואח"כ כל השאר הוא כל מה שהוא מתגלגל אליו מאותו הרגע שהוא יוצא מהבי"ס. הוא לא חוזר הבייתה כי ההורים לא יודעים עדיין שהחליטו להעיף אותו מהבי"ס והוא מתגלגל לידי כל מיני מקומות מפוקפקים. הולדן הוא נער שוודאי יגיד על עצמו שהוא אמיתי יותר מכולם וכל השאר מזוייפים, אבל גם לו יש הרבה קשיים. הוא כבר עבר בהרבה בתי ספר, וההורים שלו מאוכזבים ממנו עד מאוד. אחיו של הולדן (איני זוכר אם הקטן או הגדול) חלה בסרטן הדם ומת, אחיו הבכור מתגורר בהוליווד וכותב ספרים, והבנאדם שאולי יקר לו מכל היא אחותו הקטנה בת העשר, שלטענתו היא הבן אדם הכי אמיתי שהוא מכיר וכל מה שתגיד לה היא תבין מייד על מה אתה מדבר. חוץ ממנה ועוד כמה בודדים, כנראה, כל השאר מזוייפים.


הזיוף לפי קולפילד הוא הקאדילקים שכולם נוסעים בהן, משחקי הגולף שכולם משחקים בהם, המועדונים שכולם שם משחקים אותה "קולים", הוא מתקשה לאהוב את עולם הקולנוע בטענה שהשחקנים גם אם הם טובים, רואים שהם מזייפים את עצמם וכל העלילה הקולנועית היא מזוייפת. למרות זאת הוא עדיין הלך לקולנוע לא מעט בחייו עם אחיו. בעצם מדובר בנער מאוד מנוכר מצד אחד אבל גם מאוד כנה, שמספר את הכל, ובתחושת קריאת הספר, הכנות הזאת באה לטוב ולרע. לפעמים יש רגעים חלקם נחמדים חלקם מיותרים בהם הוא מדבר על דברים די חסרי תוכן לפחות בדרך שבה הוא מציג אותם (מזוודות זולות או יוקרתיות, כתובות בשרותים, אנשים ג'ינג'ים, כובע ציידים, קלישאות על יחסים מיניים, ברווזים), אגב למי שלא קרא את הספר ותהה על המשפט- "לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא", זה מפרי עטו של סלינג'ר. בכל פעם שקולדפילד נוסע במונית הוא שואל את הנהג אם הוא יודע במקרה מה הברווזים עושים בחורף כשהאגם קפוא, האם הם עפים דרומה וכיוצ"ב.

במהלך הספר קולדפילד נפגש עם 3 דמויות שמוכיחות אותו ומעמידות אותו על הכישלון שלו בתור תלמיד ובתור בנאדם ואומרות לו שאם הוא לא יצא מהר מהבוץ הוא ידרדר למקומות רעים ואפלים. התוכחה הראשונה היא בתחילת הספר בפגישה עם מר ספנסר, המורה הזקן של קולדפילד. קולדפילד בא אליו לבקר אותו כי הוא רוצה. למרות שהמורה באמת מנסה לעזור לו, והוא מודע לזה, אחרי 5 דקות הוא כבר לא יכול לסבול את המורה הנרגן שמעמיד אותו במצב לא נוח שכזה.
אדלג לתוכחה השלישית בה קולפילד בלית ברירה מתארח אצל עוד מורה שלו כדי לישון אצלו. המורה הזה צעיר יחסית והוא יושב איתו על הספה ואומר לו שאם הוא לא ייקח את עצמו ביידים אז גורלו יהיה רע ומר.

התוכחה השנייה ולדעתי החשובה ביותר היא כשקולדפילד נפגש עם אחותו לראשונה במהלך הסיפור, מה שמעורר סקרנות לאחר שהילל אותה כל-כך הרבה. היא דווקא יודעת לתת לו את הביקורת הנוקבת והנבונה יותר כשהיא אומרת לו "שום דבר שקורה לא מוצא חן בעיניך". הוא מנסה לסתור את הטענה הזאת, אבל כשהיא אומרת לו שיעלה דבר אחד שמוצא חן בעיניו, אין לו ממש תשובה קונקרטית, הוא בעיקר ממשיך להגיד שכולם מזוייפים ועוד דבר שקשור בשם הספר. בנקודה הזאת נקבעת עובדה שאין בה כל ספק שהקורא מתלבט לגביה.

העובדה היא: קולדפילד שונא כמעט הכל ואוהב כמעט שום דבר, מה שאומר שהוא הסיבה העיקרית לכל הבעיות שנגרמו לו בחייו (חוץ ממות אחיו). מכאן אפשר לפתח כעס כלפיו, להגיד לו- למה אתה מספר לי את כל זה בעצם? אתה גרמת לצרותיך, אין סיפורך יפה ונוח כלל משום שמציאותך לא נכפת עליך אלא אתה בלגנת אותה בעצמך. אז למה אתה רוצה לספר לי על החיים ה"מחורבנים" שלך שאתה הגורם להם? העמדה השנייה של הקורא תהיה, שדווקא הגישה של קולדפילד היא זו שמעניינת אותו. דווקא משום הגישה שלו לחיים שהשפיעה על חייו הקונקרטיים בצורה כל-כך קיצונית, אז הקורא יתעניין בזה שהכל מזוייף, הוא יתעניין בבחור ובסיפורו.

אם כן אין זה סיפור על רקע מלחמת עולם, משטר אלים, בגידה, חברות קשה, תאונה, או הרג. דבר מכל אלה אינו תופס כלל נתח עיקרי בסיפור. הנתח העיקרי הוא קולדפילד עצמו, ולעומתו כל השאר בעצמם הם רקע טפל (אולי למעט אהבתו לאחותו הקטנה). זה מה שגורם לסיפור להיות מאוד חד מימדי. אין בו רבדים נוספים משמעותיים, אין משהו מעבר לסיפור עצמו, קולפילד הוא תמיד העיקר (זה חלק מהעניין כנראה), אין דמויות עיקריות נוספות או רקע קונקרטי שתורם לעלילה. השאלה היא אם זה טוב או לא, או משהו ביניהם, את התשובה כל אחד ייתן לעצמו.

לסיכום: אם מדברים על העלילה כשלעצמה לעניות דעתי מדובר בספר יפה. הספר מאוד קל לקריאה, בעיקר מבחינת השפה שלפעמים היא אפילו דלה וילדותית עד מאוד- כחלק מכוונת המחבר. מה גם שיש קטעים מעטים עם תחביר לא נכון. בסה"כ מדובר בסיפור פשוט שאין בו הרבה מעבר לו, אין דברים כתובים בין השורות, ולכן קשה לי להגיד שיש בו כל מיני מסרים חברתיים חשובים כמו שטוענים שיש לו. מהבחינה הזאת אין אני סבור שמדובר בלקאסיקה כלל וכלל, אבל גם לא מדובר בבזבוז זמן, כי לא כל ספר חייב להיות עמוק כל-כך. יש ספרים שטוב להם שיישארו פשוטים וכך אני משאיר את הספר הזה.
יונתן

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מדהים בכל קנה מידה. נקרא כהרף עין ומשאיר טעם לעוד. השפה והתיאורים עושים את שלהם, ומכניסים את הקורא לעולמו של הולדן קולפילד למשך יום וחצי. אישית מאוד התחברתי לחלק גדול מהרעיונות שמועברים על ידי המחבר. הספר הזה באמת גורם לך לחשוב, ומעורר רגשות מעורבים. חובה לקורא- חובה! קלאסיקה אמיתית, ויצירת אומנות ספרותית.
שין שין

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא מבינה את ההייפ, לא התחברתי, אולי צריך לקרוא אותו בתיכון בכדי להבין...
דן

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
במסגרת התיכון - היה צריך לקרוא , אז קראתי .
לאחר מכן קראתי את הספר עוד פעם פעמיים וחיפשתי אולי יש משהו בכל זאת...
לא מצאתי . לא נהנתי. לא ראיתי משהו מיוחד , ואני לא ממש מבין למה זו יצירת מופת שצריך ללמוד בתיכון.
יוסלה 6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר יחסית ישן ,,,שלצערי הרב גיליתי את מהותו הפנימית האיכותית רק בשנים האחרונות
הספר הזה והספר 100 שנים של בדידות אלה ספרים שעיתים אני שב אליהם כמוצא שלל רב כצמא למים המהלך במידבר השממה הספרותי החדשה שנכתבת אך אין לה מסר 1 עיקרי מהותי על החיים ,רק ערבים ערבים ערבים ועוד ערבים ולא נמאס לכל חלולי המוח האלה להצדיע ולעמוד דום לזמן הצהוב ועוד מלל חלול של בעל הנוצות שאינך יודע מי הוא אין בא אן הולך

הספר הזה לימד אותי כנות מהי
מי הוא אורגינאל מי הוא המזוייף
כואב לי רק ש,,,
מיספר רוצחים לא קטן ומתועב עשו המעשה האלים שלהם בתום קריאת הספר
נועה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי בתיכון את הספר ובאותו הזמן המחשבה הכללית עליו הייתה "מגניב".
מה שכן, הצטערתי מאוד שלא למדתי אותו יותר לעומק, ולכן קראתי אותו שוב עכשיו.
ופתאום עכשיו אני בצד השני של המערכת- מדריכה בפנימיה, ופוגשת את הולדן מזווית ראיה שונה לחלוטין. ואני מאושרת מהאינטיליגנציה שלו, ומהדעתנות שלו, ובו בזמן מרחמת עליו כל-כך.
סיפורו של הולדן הוא סיפור של הרבה מאוד ילדים שאבודים בנבכי המסגרות השונות- המדינה, החינוך, המשפחה. אבל למרות המחשבות הרבות על ויתור- הוא ממשיך ונשאר ונלחם. אני גם בטוחה שאחרי סיום הספר הוא ממשיך ונלחם ומחפש את המקום שלו וסביר להניח שימצא- בסוף. יתבגר. והייתי מאוד רוצה לפגוש אותו כבוגר.
נהדר.
Disraeli 6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
It is difficult to remember what it was like to read this book for the first time. It is also difficult to imagine a book where each new reading provides so much more illumination into the main character and his personality. I can remember finding Catcher to be funny the first time I read it. I now alternately find Holden to be walking a fine line between witty sarcasm and dangerous cynicism. He is funny, there is no way around that, but his belittling nature also causes him to dismiss much from his life that may not be perfect, but should be included. There is nothing that he, in the end, does not dismiss as being phony, whether it is the nuns with whom he shares a cup of coffee, the teacher at the end who most likely was just trying to help, the Egyptian wing of the museum, Pheobe's school...everything. As soon as one little detail slips in which is not completely on track with what he is thinking whatever it is he is contemplating becomes useless, phony, not worth dealing with. His humor is sharp and witty and I often laugh out loud while reading, but it is also an easy way for him to detach himself from a world which he no longer feels he belongs in, or wants to belong in. I can remember finding the ending ambiguous the first time I read it. I now see it as the only way it could end, with Holden finding happiness watching his sister Pheobe going forever in circles, and being able to pretend that that is never going to change. She is the one thing in his life which he still deems worthy of existence, and placing her on a merry-go-round is his best attempt to keep her there. Things change and grow and move on, but Holden refuses to accept this and is yearning to stop things forever where they are, to go back to when D.B. was a writer full of dreams and Allie was still alive. He mentions once how he used to take field trips to the museum, but how it was never the same and that takes something away from it. Even if the exhibit was the same, YOU would be different, simply by having traveled a bit farther in life, and this is what Holden is incapable of dealing with. The ending is Holden trying to keep the one thing in his life he still truly loves exactly the way she is. I can remember finding Holden's journey to be a bit all over the place. I now can see that there is not a single detail which Salinger does not use to illuminate Holden. On Holden's last night at school everything is covered with snow. He stands there holding a snowball looking for something to throw it at, but he can not bring himself to throw his snowball and disturb a fire hydrant or a park bench. Everything is peaceful under the snow and Holden can not bring himself to alter this just as he can not handle a world that keeps changing. Or there is Holden's history class, which he is failing. The only topic he is remotely interested in is the Egyptians and their process of mummification. The only thing he cares about is how to preserve things just as they are. I can remember enjoying this book the first time I read it. But I had no idea that with each subsequent reading I would find more and more to enjoy, and more and more evidence of Salinger's genius
כלשהי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
במבט ראשון נראה היה כאילו ג'.ד. סלינג'ר מצטנע ומנסה 'להקטין' את הכתיבה. במבט שני התברר כי מדובר בספר שכתוב בידי אומן, ששותל מסרים מתחת לשכבות הדיו, לא אומר את הדברים עד הסוף ולא טורח לטוות את החוטים בראשי הקוראים, למרות הפנייה בגוף שני וההכרה בנוכחותם.
ויותר מכל: סומך על קוראיו ולא מזלזל באינטליגנציה שלהם.
הולדן הוא מן הדמויות המשובחות ביותר שנוצרו בספרות, אחת שאני מנסה לדמיין את קולה במהלך הקריאה. כזאת שהייתי רוצה לשבת איתה על כוס קפה (אלא אם כן לא היו מבקשים מאיתנו תעודות זהות ואז בירה הייתה מתקבלת בברכה).
דרושה יד עדינה מאוד כדי לכתוב על גבול הגוף שלישי-ראשון, להגיע לכתיבה אובייקטיבית בגוף ראשון ולהשאיר את הדמות שבאור הזרקורים בגדר תעלומה.
לירז ירקוני

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אני לא אוהבת לכתוב ביקורות ארוכות ובכלל טקסטים ארוכים למרות שתמיד יש לי יותר מידי מה להגיד
אז להגיד לכם למה כדאי לקרוא את הספר , קשה להגיד
זה הספר הראשון שפניתי לי זמן כדי לקרוא אותו במיוחד אותו
והאמת אין לי מה לתת לכם לצפות יותר מידי
ממש הכרחתי את עצמי לשבת ולקרוא אותו כמו תמיד
אבל הוא ספר למחשבה
מאלה שאתה חושב עליהם לפני שאתה נרדם
כשאתה קורא אותו אתה בוחן את עצמך , בוחן את הבן אדם שאתה
זה דיאלוג שרק מישהו אחד מדבר בו
בהתחלה זהו הולדן קולפילד , אחר כך זה רק אתה
הספר יהיה קל לאלו שחושבים כמוהו או לאלה שמבינים על מה הוא מדבר
בעיקרון לאלה שמתפלספים עם עצמם יותר מידי
לאלה שלא ... אני לא יודעת להגיד . בכל מקרה ממליצה לי הוא היה קל זורם וטעון במשפטים טמוני עומק שמצווים מחשבה.
והמחשבה עד עכשיו פוקדת אותי ... מדהים .
דורית

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי את הספר שהייתי בתיכון (במסגרת קריאת החובה) וכל כך התחברתי, שקראתי אותו שוב ושוב. זה סיפור עצוב ונוקב על נער שלא מתחבר לסביבתו, מצב שמוכר ברמות שונות בקרב בני נוער רבים.
ספר כתוב בחוכמה ומתוך הבנה עמוקה. אחד הספרים שהשפיעו עלי מאד.
גל

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
סתם. פשוט סתם.
ממש לא ברור לי איך הספר הזה נכנס לפנטאון הספרים שהכי השפיעו על האומה האמריקנית. אולי בגלל שהם אמריקאים.
אז אני מבין שהספר נכתב לכאורה הקדים את זמנו ושובר גבולות ומחסומים שנכונים לאותה התקופה , אבל עדיין, לדעתי הצנועה מיחסים לו מעט יותר מדי חשיבות.
michal_84

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מצויין! אחד הבודדים שקראתי פעמיים: פעם אחת בתקופת התיכון (ממש לא כחלק משיעורי הספרות)ופעם בגיל 24-25 (משהו כזה). בכל פעם מאוד התחברתי אליו ובכל פעם מנקודת מבט אחרת. ואני בהחלט מאמינה שבעוד עשר שנים אהיה סקרנית לקרוא אותו שוב.
Hardrime

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר הזה הזכיר לי את "שנת הארנב" - ספר מייגע ואפילו מעצבן, שהוא בנוסף גם מוערך יתר על המידה. זהו הספר היחידי שעצרתי באמצע (!!) כי פשוט לא הצלחתי להמשיך. היכולה להיות לספר הזה משמעות נוספת שלא הבנתי (ולא הייתי קרובה להבין) ושכ30 הוצאות לאור בעולם לא הצליחו גם כן?
לדעתי, זהו מקרה קלאסי של "לאהוב את הדחוי", רק משום שהוא הדחוי.
והטיפשי.
מישהו היה צריך להרוג את ההולדן הזה:)
adir961

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
את הספר גיליתי בערך לפני כשנה על כך שחקרתי את הרצח של ג'ון לנון וראיתי שהרוצח שלו מארק צ'פמן הושפע מהספר הזה אז לקחתי את הספר הזה מהספרייה. די פחדתי בהתחלה שהספר הזה ישפיע גם עלי בצורה כזאת כמו של הרוצח של ג'ון לנון. בהתחלה התחלתי לקרוא את הספר ולא כל כך הבנתי אותו אבל די אהבתי אותו ועזבתי אותו לאיזה כמה חודשיים ועזבתי אותו באיזה עמוד 50 אבל רציתי להמשיך אותו. אחרי כמה חודשיים קראתי המשכתי לקרוא את הספר הזה וממש אבל ממש לא הצלחתי להניח ותו מידי לקחתי אותו לכל מקום ובזה אני ממש רציני. בחיים שלי לא התחברתי לדמות כמו שהתחברתי להולדן ואני גיליתי שאני אפילו מאוד דומה לו. אחר כך סיימתי את השאר בתוך איזה חמישה ימים כי לא היה לי כל כך זמן לקרוא. אני ממליץ לכולכם לקרוא את הספר הזה כי ספר באמת חשוב. נראה לי שאני אקרא אותו שוב בעתיד כי אני יודע שאני רוצה שוב לחזור לעולם של הספר הזה. העברית בספר קצת ולפעמים מעלה קצת גיחוך ממילים מצחיקות. אבל למרות עברית הקצת ישנה זה לא הרס לי את חווית הקריאה של הספר. הדבר הכי מבאס אותי שהמורה שלנו לספרות רוצה שנקרא את החטא ועונשו במקום את הספר המדהים והמושבח הזה. אין לי אפילו כוח לקרוא את החטא ועונשו. ספר זה הוא טוב לקריאה בעיקר על ידי בני נוער שמרגישים לפעמים כזאת דיכאוניים ונמאס להם מהכול ואז הם פשוט בקלות מתחברים לדמות של הולדן קולפילד בקלות. ספר חובה לכולם!
סתיו :)

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אני לא יודעת מה להגיד על הספר המטורף הזה,
כמה חד הבחנה קורא צריך להיות??
הספר הוא 255 עמודים של כייף ושגעון ואז כשזה נגמר ומחפשים עומק וחוזרים אחורה, מוצאים אותו בגדול, אבל רק בדיעבד.. ובעזרתם של מקורות חיצוניים מסייעים..
הספר כאילו חודר אלייך באיזשהו רובד אחר, נכנס מדלת אחורית כזו שלא כולנו מכירים שהיא קיימת כי ספרים לא כתובים ככה בדרך כלל ומסר לא מועבר ע"י איזה הולדן קולפילד בן 16 חולה נפש שלא מפסיק לקלל ולהעביר ביקורת.. אבל זה מחלחל.. ואז התחלתי להבין מה כל הטררם.. אבל לא עד הסוף..
אור

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מדהים!
כתוב בחוכמה ויחד עם הקללות שבו כתוב בטוב טעם רב.
ספר שכשמתחילים לקרוא אותו לא מפסיקים לרגע, והאמת שגם לא רוצים לסיים. ספר מלא בטובנות ומסרים, הרבה הזדהות.

בעיני הספר הוא ספר נהדר, אחד הספרים היחידים שהייתי עצובה כשגמרתי לקרוא אותם, רק בגלל שהם ניגמרו. יכולתי להתחבר להולדן קולפילד (הדמות הראשית) ולכל מעשיו ומחשבותיו.
אני ממליצה לכל אחד לקרוא את הספר לא משנה באיזה גיל הוא, מה המין, הלאום או הדת שלו. ספר שפשוט מעורר הזדהות וגורם לך לחשוב קצת אחרת בזמן שאתה קורא אותו.

ובשתי מילים:
חובה לקרוא!!!
1Q84

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
התובנה - איך נפלנו וממשיכים בנפילה מהצוק בשדה השיפון.
האם נבין את המשמעות הזאת ???
האם נהפוך לתפסנים בשדה השיפון ???
מעט מאיתנו... מעט מאוד...
Cantabile 4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר שאני אוהבת לא לאהוב.
ליזה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא כולם יאהבו את הספר הזה. חלק יחשבו שמדובר בבזבוז זמן (לא רב, הספר די קצר)מוחלט על כתיבה ילדותית וקללות רטרו אמריקאיות, אבל החלק שאני שייכת אליו, יאלץ להיכנס בהכנעה אל המיינסטרים הספרותי ולהכיר בכך שמדובר ביצירה ייחודית וחד פעמית. הולדן קולפילד הראה לי, בתור מתבגרת, שיש עולם שלם מתחת לכל הנימוסים והגינונים האנושיים. מתחת לכל החובות והזכויות, הפוליטיקלי קורקט, הטקסים, המרחב הפרטי וכל שאר הדברים בהם האנושות מקיפה את עצמה ורק מגבירה את תחושת הבדידות של הפרטים בה. אסיים בתיאור מהספר שהמשיך להנחות אותי לאורך חיי הבוגרים, לימצוא מישהו שאוכל להחזיק איתו ידיים.
She was terrific to hold hands with. Most girls if you hold hands with them, their goddam hands dies on you, or else they think they have to keep moving their hand all the time, as if they were afraid they'd bore you or something. Jane was different. We'd get into a goddam movie or something, and right away we'd start holding hands, and we wouldn't quit till the movie was over. And without changing the position or making a deal out of it. You never even worried, with Jane, whether your hand was sweaty or not. All you knew was, you were happy. You really were.'
יערית

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בהחלט ספר טוב מרתק וסוחף. ממש הרגשתי שאני נשאבת לנבכי מחשבותיו של הולדן קולפילד, נער עם בעיות כה עמוקות עם החברה, שהיא מנוכרת ומזוייפת ולא רגישה וכמובן התיסבוכים הפנימיים שלו עם עצמו.
השפה והתיאורים כה קלילים וזורמים שהספר סוחף אותך.
אך עליי להתוודות שכל זמן הקריאה וגם לאחרייה נשארה בי השאלה.....
איך הספר הזה עם כל העוצמות שבו גרמו למארק צ'פמן שראה עצמו כהתגלמותו של הולדן קולפילד לרצוח את ג'ון לנון רק כי חשב שהוא מזוייף וההפך ממה שאומר בשירו וכמו כן, הספר היווה השראה למספר רוצחים נוספים וגרמו להרס נורא בחברה.
גם לאחר מספר פעמים של קריאת הספר... אני עדיין לא מבינה או מעכלת.

ומה שהכי נפלא בספר הוא- שאחרי שאתה מסיים את קריאת הספר, אתה עדיין עם מחשבות וסימני שאלה
ספר שבהחלט שווה קריאה...
Ranje

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מעולה. לדעתי הוא מהספרים שפשוט חובה לקרוא.
היה לי קל להתחבר לגיבור ולהזדהות עם מחשבותיו ומעשיו.
יש כאלה שיגידו שהולדן הוא בסך הכל נער מרדן עם בעיות חברתיות אך מתחת לפני השטח יש הרבה מעבר לזה.
הספר מציג את הצביעות בחברה האנושית בצורה נפלאה בעזרת הרבה הומור וציניות.
ספר שגורם לך להרהר ולחשוב עליו הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו.
כמו שרבים ציינו, התרגום העברי הוא נורא וחבל.
דנה 3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
פשוט,עצוב ומקסים. עושה חשק להמשיך ולקרוא את התובנות המפתיעות של הילד הזה ולהבין איך מכל הפרטים שמורעפים עליך מתכלדת תמונה אחת שמספרת סיפור אחד.אהבתי.
נור

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר קסום. פונה לרגש ולחויה האישית. הוא כמו שירה. לכן לא כולם יכולים להתרגש ממנו. אני הייתי מוקסמת מהספר הזה והוא היה מספר אחד בשבילי זמן רב עד שצירפתי אליו את הספר מאה שנים של בדידות.
ניר 3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קשה לי לדעת לאיזה כיוון לקחת את הביקורת על הספר הזה.

הוא היה מרענן ומפתיע בהתחלה. הדמות של קולפילד כ''כ מורכבת, שאינך יודע אם היא סובלת מהפרעה חברתית, או שמא היא הכי נורמלית בכל הסיפור ומוקפת בגרוטסק.
לפעמים אתה צוחק ממנו, לפעמים אתה מתרגז עליו. אבל בסופו של דבר אתה מבין את המסר של הספר.

אהבתי את השפה המצחיקה שהוא משתמש בה. זה שיגע אותי.
אני רק יכול לומר שהספר מצא חן בעיני, וכל זה.
זה ספר טוב ולא כתבו אותו אנשים מזוייפים, ובכלל.
:)

אבל לא אעניק לו את מלוא הכוכבים, רק משום שהיה בו משהו שלא איפשר לי להתחבר אליו טוטאלית. אין לי את היכולת לשים את האצבע ולומר מה, ובכלל.
קורנליוס

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא סתם הספר זכה למעמד של נכס צאן ברזל בתרבות האמריקנית.

הוא קצר וקולע, הזוי בחלקו, חריף - ומצחיק.
זה הספר הראשון שבאמת גרם לי לצחוק עד דמעות (עוד בתרגומו הישן והכחול).
רן

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בגלל ספרים כאלה ילדים לא קוראים ספרים. שיעמום טוטאלי, רוב האנשים בגילי שדיברתי איתם עליו לא אהבו אותו גם כן. בניסיון ליצור באמת את התחושה שבן נוער כותב את הספר, הספר כתוב בשפה עילגת שחוזרת על עצמה עם סלנג מוזר. לא הייתי ממליץ לשום אדם לקרוא את הדבר הזה.
Mellow

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מה עוד ניתן לומר על ספר שנאמר עליו כבר הכל?
את "התפסן בשדה השיפון" קראתי שלוש פעמים. בפעם הראשונה אימצתי אותו אלי ערב אחד לצד כוס תה גדולה והרבה ציפיות שהלכו ודעכו ככל שהמשכתי בקריאה, אבל זה לא ממנהגי לנטוש ספרים באמצע וכאשר סיימתי אותו הרגשתי שהוא לא יותר מבזבוז זמן יקר.
הפעם השנייה הייתה כשבועיים לאחר מכן. סירבתי לקבל את העובדה שהתאכזבתי מספר שזכה לכל כך הרבה שבחים, ונזכרתי שחברה טובה אמרה לי פעם שבקריאה שנייה מגיעות תובנות אחרות. לא ויתרתי והרמתי אותו מהמדף, ולאחר שקראתי בו שוב, קצת יות רלאט ועם מעט יותר תשומת לב, הבנתי כי היא צדקה. הגאונות של הספר טמונה בפשטות שלו אשר מכילה כל כך הרבה עושר עלילתי, כמעט בלתי נתפס שהסיפור מתאר רק שלושה ימים. בעודי קוראת, הרגשתי שמישהו שם לי מראה מול פרצוף ואני כמעט יכולה לראות את השתקפותי על הדפים. הולדן מאוד הזכיר לי את עצמי בערכיו האידיאליסטיים, בסלידה מעולם המבוגרים הצורך העקשן שלו להגן על אחותו הקטנה מפני הצביעות שהסביבה מכילה פן תיהפך לחלק ממנה, וההבנה שמכה בו בסוף הספר, שההיטמעות בה היא למעשה בלתי נמנעת.
הקריאה השלישית הייתה, כאשר במסגרת המגמה בספרות בתיכון ביקשתי להכין עבודה על הרומן. קראתי את הספר שוב, סימנתי בתוכו אירועים מכוננים, וניתחתי את תהליך התבגרותו של הולדן לאורך שלושת הימים.
זהו לא ספר שאפשר לקרוא על רגל אחת. כדי להבין את העומק והמסרים הטמונים בו, יש לקרוא אותו במלוא תשומת הלב, ואולי אפילו יותר מפעם אחת. ישנם ספרים המלווים אותך לכל החיים, "התפסן בשדה השיפון" הוא אחד מהם.
ronen

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא לגמרי ברור לי למה הספר נהיה כזה מודל לחיקוי.
מדובר בנער מתבגר, מבולבל וגס, שלא לגמרי מעניין להבין אותו ומה יעלה בגורלו.
רינת שחר 2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מדהים שמומלץ לבני נוער ןלמבוגרים כדי לחדד את תעלומת ההתבגרות. הספר כתוב בשפה קולחת וקריא ביותר.
lovely rita

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר נדיר, סוחף וחזק.
הולדן קולדפילד, האנטי- גיבור הכי נוגע שיצא לי לפגוש. מצאתי את עצמי משתוקקת לגונן עליו, לחבק אותו ולומר לו שהוא עוד ימצא את מקומו...


גחלילית 2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר מאד מיוחד ושונה. הסופר נכנס לדמות הכל כך משונה וביד אמן מספר לקורא בשפה של נער מתבגר את פיתולי רגשותיו, מחשבותיו ולבטיו.

כששמעתי על הספר חשבתי שהוא יבשושי וכבד , אבל להפתעתי הוא ממש קליל בכתיבה שלו , מרגש ומצחיק מאד.

אני רואה את הנער הולדן כמתבגר תמים מאד ורגיש מאד שקשים לו הגילויים על חוקי עולם המבוגרים, קשה לו עם הזיוף, השקרים והמשחק שכולם משחקים.הוא מחפש אהבה ושוב מתאכזב עד לסף הרס עצמי. בסוף הספר הוא בוכה מאושר.

חובה לקרוא כדי להבין את הלך הרוח המיוחד פה
reader

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אחד הרומאנים הכי יפים שקראתי אי פעם!!!
נירה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מיוחד במינו.
לא נתקלתי באדישות לספר, או ששונאים או שמכורים. אני מכורה.
dinga

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
זוהי קריאה שנייה בשבילי של הספר. לראשונה קראתי אותו בגיל 15, ולא התרשמתי. גם בקריאה שנייה, מעל 10 שנים אחרי הראשונה, דעתי לא השתנתה. אני יכולה להבין שהספר עורר הדים בשעתו, אך כיום אני מתקשה לראות את גדולתו. אין ספק שסלינג'ר מתאר היטב את הולדן ועולמו. אין תחושה בזמן הקריאה של סופר המנסה להעביר סיפור, אלא כאילו הולדן הוא אדם אמיתי, והוא הכותב. אך לרוע המזל הולדן הוא נער קטן, מפונק ובכיין. לא יכולתי שלא לגלגל עיניים ביאוש במהלך הקריאה. קשה לי להמליץ, וגם לא להמליץ, על קריאת הספר. אולי "חשוב" לקרוא אותו רק בגלל מקומו ההיסטורי בין הרומנים הגדולים שיצאו במאה ה-20, אך מעבר לכך אני לא רואה סיבה לקרוא אותו.
אוריאל

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הולדן, נער מפונק שהגיע הזמן שמישהו יבעט בישבנו.
לא התחברתי.
דורון בר

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מה כבר לא נכתב על הספר הזה.
מסע נפשי ופיזי של נער אחרי האמת , וגילוי הצביעות האנושית . ספר רגיש ואנטימי. מה לעשות -יצירת מופת!
ג'ולייט

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כמה כיף לחזור אליו, בעיקר בדיכאון - אשכרה צחקתי בכמה קטעים, וזה מרגיש הזוי להתפרץ בצחוק כשאת לבד בחדר, אבל הוא עושה את זה. חוצמזה שעל הספר כתובה עבורי הקדשה מגבר שאהבתי בגילו של הולדן...
רמיש

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לל ספק - ספר קאלט, שאבד עליו הכלח כבר בעת כתיבתו לפני חמשים שנה. אחד הספרים המשעממים ביותר, המיותרים ביותר , בהם נתקלתי מעודי. ולא זה לא עניין של גיל, כם לפני 40 שנה, ו30 , חשבתי ככה
עומרי רחמים

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
זהו ספר קלאסי. רבות כבר נכתב ונאמר על ספר החובה הזה. אוסיף רק שתי נקודות קצת שונות שהקורא יכול להסיק את מסקנותיו לבד: 1. לפני הרבה שנים הייתי בהרצאה מפי הסופר אתגר קרת. בסוף ההרצאה אני זוכר ששאלו אותו מי הסופר שהכי השפיע על הכתיבה שלו?. תשובתו היתה סלינג'ר.

2. הרוצח של ג'ון לנון הלך עם הספר הזה בכיס ביום הרצח.

אני חושב ששתי אנקדוטות אלו צריכות לגרום לכם לקחת ספר זה לידכם. תהנו
Whitewitch

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ממש לא הבנתי למה עושים מהספר הזה כזה הו הא . שיעמום...
דורית ק

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מודה ומתוודה, לא קראתי אותו מרצון.
כשהייתי בתיכון והיתה לנו מטלת קריאה, בחרתי בו מהרשימה פשוט משום שהיה קצר יחסית, זה הכל. ציפיתי לאיזה סיפור יבשושי, ובמקום זה בעמוד הראשון נשפך מטח של קללות.
אחרי שהתגברתי על ההלם והמשכתי לקרא, בכלל הבנתי שמדובר על סיפורו של בחור צעיר שרואה את העולם בצורה קצת שונה. אם הייתי צריכה לסכם את הספר בשתי מילים הייתי אומרת "אבדן התמימות".

מומלץ
chesirecat קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספרים כאלו מראים שבאמת לא שופטים ספר על פי כריכתו. אחד הספרים שאני הכי אוהבת לקרוא. אפילו בלי לדעת למה.
עידו

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
באיחור של 10 שנים, ולא בתיכון כמו שהרבה מגיעים - ספר מצוין ומומלץ, עשיר ומלא בדמיון.
Dream Of Arcadie

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מופלא, קראתי אותו לפני מספר חודשים כמטלה בכדי להתקבל ל5 יחידות ספרות ונהנתי מאוד.
ספר שונה ומהפכני, שלא מסתיר אמת אלא מוציא אותה לאור וכתוב בצורה מיוחדת ומרתקת.
יוכי

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא אהבתי את הספר.האמת ,איני יודעת מדוע מתלהבים ממנו.
מיה יהלי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא לגיל צעיר.מעולה
רַמְפְּלְסְטִילְטְסְקִין

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי פעמים, אבל לא התחברתי לספר ולא לדמות.
אולי בפעם השלישית זו תהיה אהבה ממבט שלישי. :-)
מ.ש.

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר האהוב עלי ביותר. התאהבתי בהולדן והתחשק לי לחבק אותו כשסיימתי לקרוא.
מומלץ לקרוא באנגלית.
תמיד אפשר לחזור ולקרוא בו ולגלות דברים חדשים.
לא נמאס אף פעם!
ליאת

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר פשוט מצויין! העלילה ממש זורמת, וההומור והציניות לוקחים חלק גדול מאוד בספר.
ממליצה מאוד!
גיא

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא התחברתי להולדן. להפך - ככל שקראתי את הספר יותר ויותר, הוא רק עצבן אותי יותר ויותר.
הספר בהחלט מציג בצורה יפה את הצביעות בחברה האנושית, אבל זה הכול.
erez_s

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מאסטרפיס מהגדולים ביותר!

את האמת קשה לי מאוד להסביר למה אני כל כך אוהב את הספר ולמה אני חושב שהוא מהספרים הטובים ביותר שנכתבו. קראתי את הספר פעמיים, פעם אחת בגיל 17 בסוף התיכון ופעם שניה בסוף השירות הצבאי ובשתי הפעמים הספר גדל עליי וסחף אותי כמו שמעט מאוד ספרים הצליחו לעשות לי בחיי.

הספר הוא מונולוג פשוט למדי של נער מרדן שאוהב לשנוא ולקלל רוב הספר, כתוב בשפה הכי יומיומית שאפשר, אבל מתחת לפני השטח יש הרבה יותר ממעל.

חבל רק שהסופר קצת הרס לעצמו ולעולם בכך שהוא כתב רק רומן אחד בכל חייו הספרותיים, אבל איזה רומן!
lam attack קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
פססט, הנה בא אוברייטד.

ספר סביר, תרגום נורא, התלהבות מוגזמת.
צביקה

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
רק אם לוקחים בחשבון שהספר נכתב במחצית המאה הקודמת בארה"ב השמרנית והפוריטנית, אפשר להבין את הזעזוע והבוטות שהספר אמור להביע. אולי הוא פורץ דרך לתקופתו כמו "סונטת קרויצר" של טולסטוי שנכתבה בסוף המאה ה-19 וזעזעה את הרוסים בכנות ובבוטות שלה. כיום זה נשמע טרחני מעושה וכל פעוט מגן צילה אינו פחות גס רוח ובוטה מגיבור הספר.
מנולין

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מומלץ מאוד! למדתי אותו לבגרות. ספר טוב ומרגש שמתאר את היופי ואת התום של הילדות ומציג את הבגרות כתהליך קלקול מסוים שעובר האדם, ולדעתי יש בכך מידה מסוימת של אמת. אגב, ספר זה הוצג כמקור ההשראה לפסיכי שרצח את ג'ון לנון. אותו פסיכי ראה כיצד לנון מתמסחר במידה מסוימת, ומאבד מהתמימות הרבה שאפיינה אותו ואת שיריו, וכדי לעצור את תהליך הקלקול הזה הוא רצח אותו.
יונתן י.

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יש שיעריצו, יש שישנאו.
אני מעריץ.
ספריית מגדלים אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
חוזר על עצמו, ביקורתי על כל אחד (שושנה ק.)
rachis

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
נראה לי שאם לא קוראים את הספר הזה עד גיל 18, כבר עדיף שלא לקרוא אותו בכלל.
אני קראתי אותו אחרי והשתעממתי לאורך כל הספר.
נער נודניק, סיפור משעמם- (וניסיתי לקרוא שוב בגיל מאוחר יותר- זה לא משתפר)- בקיצור-לא ספר ששווה לבזבז עליו את הזמן.

הקורא

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מעולה. מאפשר הצצה נדירה לנבכי המחשבות של בחור עם בעיות חברתיות. בתחילת הספר עוד אנו יכולים להזדהות איתו. אבל ככל שהספר מתקדם אנו מגלים יותר ויותר את עומק הניתוק של הגיבור מהמציאות.
Delirium

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מבריק. ספר חובה!
aizik1992

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מצויין מה שמצחיק שלא הבנתי את זה בזמן הקריאה אה קצת אחרי שהבנתי עד כמה הוא השפיעה עלי...
המכשפה נחמוש

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר קטלני ומופתי גם יחד אחלה
לואיזט

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר פשוט מדהים! אם יש רשימה של ספרים שחובה לקרוא אותם, הוא בהחלט נכלל בהם. לאחר קריאה ראשונית, לא תמיד מבינים אותו ולא מתלהבים ממנו כל כך, אך לאחר זמן מה מבינים כמה הספר הזה מעולה וכמה הרבה מקבלים ממנו.
קראתי אותו גם בעברית וגם באנגלית, ואף על פי שקריאה עברית חשובה, בשפת המקור הוא פשוט הרבה יותר טוב.
מיכאל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מצוין, אני מת לקרוא שוב. חבל שסלינג'ר סירב לאדפטציה קולנועית...
יעלוש

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
איך נהנתי לקרוא את הספר הזה ש ו ב.... בזמנו קראתי אותו לבגרות אז לא התלהבתי... היום הבת שלי לומדת לבגרות , רציתי להזכר אז ג מ ע ת י את הספר נהנתי מאד, היום זה נראה לי אחרת הבילבול של גיל ההתבגרות מזכיר נשכחות סוג של תמימות מעורבב עם מתיקות.....ממליצה לבוגרים שביננו לקרוא אותו ולהינות.....
מאיה אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מצויין שאי אפשר להניח אותו מהיד. קראתי אותו במשך יממה אחת בלבד. כמובן שלבגרות קראתי רק תקציר וחבל.
שמתי לב שדווקא צעירים לא מתחברים לספר.
שי אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר חובה!!!
אורח

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
תפסת מרובה לא תפסת...
שקיעה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
נהדר. חוויית קריאה אדירה.
STAR-GIRL אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר טוב מאוד!!!
מעניין מאוד ומושך את הקורא לעולמו הפרטי של הולדן.
זהו סיפור המתאר שנות נעורים שבהן יש אכזבות,אהבות,שנאה,הבטחות,רגש והתלבטות.הספר כתוב בשפה עשירה ותמציתית הברורה לקורא....
ממליצה בחום לקרוא ספר זה תאמינו לי לא תצטערו,אני בעצמי קודם לא רציתי לקרוא אבל אחי המליץ ואז לא יכולתי להפסיק לקרוא:)
לוטוס

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
רבות כבר נאמר על הספר הזה, אני רק אוסיף שבלעדי מערכת החינוך ספק אם הייתי קוראת אותו, מה שהתגלה כרווח שכולו שלי. מומלץ ביותר.
snowhite

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר סוחף ומהנה...הוא פשוט מרגיש ככ אמיתי ולא עטוף בקלישאות כמו בהמון ספרים שקראתי בחיי..
לא הייתי אומרת שזה ספר ששינה את חיי או משהו אבל הוא ללא ספק מאוד מיוחד ולא אשכח אותו עד הפעם הבאה...
מומלץ:)
drorvar

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי אותו וגם למדי אותו לבגרות כמובן
ספר נחמד וכייף. כנראה בזמנו היה חדשני וחצוף היום הוא רק זכר ל"טאבו" של שפה מלוכלכת וביטויים מסוימים שפעם היו אסורים.
עדיין ניתן להעריך חדשנות מסוג כזה
דיאן ל

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר בסדר, לא ממש התלבתי ממנו כמו אנשים אחרים אבל היה נחמד לקרוא אותו.
MeanMrMustard

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ההתחלה מזכירה את יער נורווגי. יותר נכון, יער נורווגי קיבל השראה מהתפסן. חוויות אישיות של נער במוסד לימודים סגור ומחוצה לו. ספר קצר וזורם באופן שמקשה על הוצאתו מהיד. בסוף יש מוסר השכל יפה.
מסתבר שהתרגום הראשון לעברית יצא לאור בשנת 1954 ושמו תורגם ל-"אני, ניו יורק, וכל השאר". כלומר, המתרגם דאז התיימר להחליט בשביל הקוראים שהשם המקורי לא מספיק משקף את הספר (או שלא מספיק ימכור עותקים?). טוב שיצא תרגום חדש ב-1975 שמשקף יותר נאמנה את הסיפור. סוף הספר מראה את הרלוונטיות של שם הספר שבחר סלינג'ר. לא ארחיב כדי לא לספיילר.
רונית אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
סיפור מעניין כתוב בשפה יומיומית, קראתי לפני כמה שנים ונהנתי מאוד, לדעתי ספר קלאסי עבור בני נוער.
ילנוש אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר ממש טוב...
פעם ראשונה קראתי אותו כש אח שלי עשה עליו עבודה וממש אהבתי אותו הספר כתוב בשפה עשירה,מעניין,ומרגש.ממליצה לקרוא!
שקדנית

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי את הספר לפני כשנתיים בעקבות ביקורת טובה עליו. כבר בראשית הקריאה התחברתי לספר וקריאתו זכורה לי כחווייה נעימה ביותר. כל האירועים סביב הגיבור רתקו אותי כמו כן השפה הישירה הרשימה אותי. ספר מצויין ואני ממליצה עליו בחום.
דורון

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר יפה, ואמיתי.
למרות השמועה הרווחת, אני לא נכנסתי לדיכאון מהספר.
אבל הוא אכן גרם לי להרהר.
ממש מבט מהצד על כל העולם הבין אנושי שלנו.
בקיצור- מעולה
דןברק

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מעטים הספרים שמצליחים להעביר בצורה טובה כל כך את הלך רוח של הגיבור כך שהקורא מזדהה איתו לגמרי.
במובן הזה, הספר מאוד מזכיר את החטא ועונשו. זה נשמע מופרך, אבל שני הספרים (ורק שניהם) נתנו לי אותה הרגשה .
לדעתי, ממש כדאי לקרוא אותו בשפת המקור.
שי פישר

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
סיפורו המשמים של נער קוטר, מפונק ומעצבן. אה, אבל הוא גם קורא ספרים.
יפעת רוזנבלט

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר שמאוד אהבתי בנעורי, ועורר בי הרבה מחשבות...
סליימי

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
האמ שהתחלתי לקרוא בגלל כל הרעש שמסביב ולא הצלחתי להתחבר.

אולי בגלל התרגום אולי בגלל הגיל המוקדם מדי לספר. עבר מבלי לגעת
רוני פ.

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קלאסי, יצירת מופת.
גולדי

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
למרות שקראתי ברצף, לא התחברתי ולא הבנתי את ההייפ. ולפי דעתי הוא כבר לא רלוונטי לדור הנוכחי והסגידו לו לא מוצדקת.
שוש ב

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מומלץ לנוער. רצוי בשפת המקור אנגלית.
ענבר נ.

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אהבתי רק בקריאה השלישית והלאה.
danielbs

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מדהים אשר לפי דעתי צריך לקרוא אותו בגיל די צעיר כדאי להתחבר לדמות של הנער
ליהי

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אולי בגלל שהכריחו אותי לקרוא אותו בשיעור ספרות בתיכון - פשוט מיותר לחלוטין.
פרה כתומה

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
התרגום רע, הרס לי את החוויה באופן משמעותי... בלי זה ההגשה היא שיש לספר פוטנציאל רב.
אלכסנדרה. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר החביב ביותר על סציופתים. לא רע בכלל
מיכאל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספרות שמשקפת תודעה. קראתי בתיכון והתפעמתי מהתפיסה המדוייקת של מרד הנעורים, חזרתי אליו בבגרותי והתפעלתי מהדרך הפשוטה אך מופלאה בא מעביר הסופר את המיאוס של בני האדם בכל דור וגיל מצלילי הסיאוב והזיוף שעולים מסביבם. אני מבין את אלו החושבים שמדובר בספר מוערך יתר על המידה - מבין אבל לא מסכים. הספר לא מתאים לכל אחד, הוא לא ספרות גדולה, וצריך להיות בעל גישה מסויימת לחיים ואולי אפילו בגיל מסויים על מנת שהספר יכה בך בעוצמה ויזעזע אותך. אני ממליץ ולו רק שתדעו על מה אנשים מדברים כשהם שואלים להיכן נעלמים הברבורים באגם.
חן

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כתיבה קצת קשה,הסוף מבלבל למען האמת..אבל ספר מרהיב ללא ספק
רנדי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מ-ע-ו-ל-ה!!!

היה לי המזל לקרוא אותו בגיל 16 וזה בערך הגיל של המספר. פשוט חויה.

מי שכבר מזמן התרחק משנות נעוריו מוזמן לפגוש את עצמו שוב- שואל, מתנגד, מורד, מחפש תשובות.

הכל משתנה אבל תופעת הנעורים נשארת אותו דבר מדור לדור... :-)
שי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יש שני ספרים שקראתי בשתי תקופות חיים שונות שלי- זה אחד מהם-

ובעוד 20 שנה בטח אקרא בו שוב-

קלאסיקה- חובה!
tulip

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר שיעמם אותי מאוד, כי לא הרגשתי התפתחות בעלילה אז התייאשתי והפסקתי באמצע. אולי כשאני אלמד אותו לבגרות אני אוהב אותו יותר אבל בינתיים לא התלהבתי בכלל ואני לא מבינה מה יש בו שאנשים כל כך מהללים אותו
לימונענע

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי את הספר כחלק מלמידה שלו בשיעורי ספרות ובעצם לא מבחירה אישית. לאחר קריאה ראשונה חשבתי שהספר מדבר על בן אדם מתוסבך עם בעיות נפשיות קשות. ממש לא אהבתי אותו ולא הבנתי למה בבית ספר נותנים לנו לקרוא ספרים כאלה מדכאים. לאחר ניתוח הסיפור בשיעורי ספרות אני חושבת שזהו ספר מעולה,הזדהתי עם הגיבור וזה ספר שפשוט צריך לקרוא אותו פעמיים כדי להבין מה באמת קורה בו.
ellaofir

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אחד הספרים הקלאסים והטובים שיש, כל אחד יכול להזדהות עם הולדן, גיבור הספר.
leo

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר לא משהו בכלל הפסקתי לקרוא באמצע...
Karen

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יש סיבה שהספר הזה נקרא ע"י כ"כ הרבה אנשים בעולם

הספר הזה חלחל והשפיע עליי בלי ששמתי לב בכלל... קריאת חובה!!!



התחילה לקרוא לפני חודשיים


התחיל לקרוא לפני שנה


התחילה לקרוא לפני שנה ו-2 חודשים


התחילה לקרוא לפני 3 שנים ו-8 חודשים


ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר (סופר על המוקד)
ג'רום דייוויד סלינג'ר, הידוע בעיקר כג'. ד. סלינג'ר (J. D. Salinger;‏ 1 בינואר 1919 – 27 בינואר 2010) הוא סופר אמריקאי, מהבולטים, המסקרנים והמהפכניים ביותר שידעה המאה ה-20. עיקר פרסומו הוא בזכות הרומן "התפסן בשדה השיפון" וסיפורי "משפחת גלאס". ב-1948 פרסם בניו יורק את הסיפור הקצר הראשון שהביא לו ת... המשך לקרוא






©2006-2012 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ