|
למאטיס יש את השמש בבטןיהודית קצירהוסף לסל
קנה חדש:
₪77.00
₪63.14
משתתף במבצע
קנה משומש: ₪20.00 הוסף לסל
|
ספר טוב
4.036 |
תקציר הספר
אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו.`` כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה, וכל זה מתרחש במקביל לגסיסת אמה מסרטן, שתחילה מביא להחלפת עינה המרהיבה בעין מלאכותית, ובהמשך להתנפחות ביטנה כבהריון; וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצאת - דופן, שבעליה קורא כל הזמן את `בעקבות הזמן האבוד` וחי את העבר כעכשיו מתמשך, שמתיו עדיין חיים. יגאל, הגבר הנשוי, היה הבטחה לקשר נצחי שהתנפצה, כמו זו של האב שנטש אותה, וכמו זו של נועה, אהובתה הראשונה של ריבי. כמי שנלחמה על מקומה בעלילה, לא להיות אפיזודה צדדית, פונה ריבי להתחיל את המסע מחדש, הפעם בזיכרון ובכתיבת רומאן, שבו היא יכולה להיות הדמות הראשית, ובניגוד לחיים יש לה שליטה וחופש ``לערבב אותנו יחד``, להפרות בעצמה את הפרחים, בלי תלות. כמו אמה לגבי מאהבה דויד, גם ריבי ``סכי - עיניים ללבה``, וכשהיא מספרת - היא בוחרת בעיוורון - מדעת, כאילו הבחירה בידה איזה חלק של המציאות היא רוצה לגלות, ולמציאות אין שום מצב אמיתי לפני שצפתה בה. סיפורה מתנדנד בין התבוננות במישקפת מקרבת לבין הרכבה - החדש של הפאזל. ספק אם אלה הדיאלוגים שאכן היו - ``הפעימות`` הן אומנם אותן ``פעימות``, אבל היא ``הוזה, משקרת במזיד, גונבת מכל הבא ליד, נלחמת ברוחות רפאים``. היא שמחה שהיא יכולה לבחור לשיחות כל תפאורה שתרצה, ובכמה נקודות יש יותר מסיפור אחד, במיוחד בכל מה שעשוי להסביר את נטישתה על - ידי יגאל ועל - ידי אביה. הסיפור כמו נועד לכונן בדיעבד את המציאות, ולאו דווקא לשחזר אותה, והשיא הוא כשריבי שוקלת להמיר תיור באתרי החנוטים במצריים בנסיעה בדויה לפולין - שאילו היתה לוקחת אותם לשם בסיפורה, במין מסע של חיים נוכח המוות, עם תפאורה אחרת ואור שונה - ``אולי גם ההמשך היה אחר ואולי גם הסוף``, כאילו הייצוג יכול לשנות לאחור את המציאות עצמה ולא רק את השתקפותה. הרומן שריבי כותבת נועד להשיג דבר והיפוכו: להפיח רוח במיפרשי אהבתם; לגאול אותה מן הסתמיות של חוסר הפשר; להעניק לאהבה אלמוות שבו תימשך לאחר סופה במין חיים מושהים, חנוטים, כשכל השעונים עצרו מלכת; וגם לכלוא אותה, שלא תפריע לחייה החדשים עם האיש האחר, ואף לחתום אותה, שאז תוחזר כה נשמתה. כאילו ההתמכרות הזאת, השואבת את ריבי, גם ממיתה. ההתרחשות עצמה עומדת בצילו של סיפור גם מן הצד האחר. היא כמו בת - דמות של סיפור קיים מראש או מתאימה את עצמה לסיפור עתידי. ריבי מבקשת לבנות אח חייה כמו רומן עשיר ומרתק, ומצווה על עצמה לזכור דברים כדי לעשות בהם איזשהו שימוש בסיפור שתכתוב. ה - deja vu מהותי . ``כל זה כבר קרה לא פעם, בחיים אחרים``, היא חשה. הדיאלוג שופע ציטוטים, וגם חלק ניכר מן ההתרחשות הוא ``ציטוט`` - הכל מזכיר להם איזה סרט, סיפור, ציור; ולכל טיול אופרה משלו. רוב הרומאן בין ריבי ליגאל מתרחש באתרי תיירות, לא רק משום שטיולים מאיטים את הזמן כי הם צומת דחוסת זכרונות, אלא גם משום שבטיולים, גם אם אינם מאורגנים, אין חיים ראשוניים, אלא ``עושים וי``, הולכים בעקבות המישלן במסלול טיפוסי של אתרים באב - סיפור של תיור. התקדימים כובלים, אבל החירות הסיפורית, שיש לריבי בדיעבד, מעניקה לספר את המעוף הווירטואולי שלו. כפאזל שהיא מרכיבה אוספת ריבי לתוך סיפורה אין - ספור פרסים של חיים נמשכים אחרי המוות, כמו תחושה ברגל שאיננה, או של מוות מדומה, שכולם מטאפורות לפעילות הסיפורית שלה. החופש הסיפורי, המניח לה לבחור תפאורות, מאפשר להפוך את כל פרסי התיירות והמוזיאונים למטאפורות המטרימות את ההתרחשות. מה שנראה כדיאלוגים טריוויאליים ניתן לקריאה כפולה. הסתמיות של החיים כמו נגאלת בסיפור כשהפרסים הופכים להיות בבואות אלה של אלה, והדמויות אנאלוגיות זו לזו. סיפור מותה של האם מקרין היבהוב בין חיים למוות גם על סיפור האהבה, שהיא מבט ועיוורון. בכוח העיניים להעניק חיים, והן גם מוליכות למוות, כמוהן כשמש הקשורה בחיוניות ויופי, אך גם ``גורמת`` לסרטן. השמש ה``מאטיסית`` מוליכה להריון, להפלה, ולבטן הנפוחה מן המחלה. הסיפור של השושלת המשפחתית, שריבי משתעשעת בו במין ארכיאולוגיה מדומה, הופכת את מקריות החיים לסדירות מעגלית, לחזרות של עיוורון ושל הריון - לפני - חתונה בשלושה דורות. ריבי כמו מתחפשת לאמה, ואולי הגבר האחר שלה יהיה הרופא מן הפרק האחרון - רופא כמו אביה, וגבר נשוי כמו דויד; ממש כשם שאביו של יגאל התחתן בסיפור הבדוי עם האחות הרוסיה שטיפלה בו. בכל טיול אוספת לה ריבי אל מבטה זוג ``המתאים`` למצב - העניינים; בכל טיול סובבים ריבי ויגאל בחיפושים ומוצאים עצמם חוזרים לנקודת ההתחלה; הדורות הם בבואות אלה של אלה, וכך גם הטיולים ופרקי הספר; נקודת ההתחלה של הסיפור היא הסוף של ההתרחשות, והסיפור, כמו דמויותיו, חי יותר מפעם אחת, והספר נפתח ב - Fin. כל סוף הוא התחלה, ואת מלוא מישחקי המטאפורות והבבואות - התגוננותה של ריבי מפני חוסר הפשר - אפשר לראות רק בקריאה שניה של הספר, כמו בסרט שמוקרן לאחור.
הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
| שם הספריה | זמינות | הזמנה | הזמנה עד הבית |
|---|---|---|---|
ספרייה עירונית כרמיאל |
יש עותק פנוי | [ הזמן הספר ] |
השוואת מחירים מחברי סימניה
יהודית קציר (סופר על המוקד)
|
סופרת ומחזאית ישראלית. ילידת חיפה. בעלת תואר ראשון בקולנוע ובספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. עורכת בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה ומלמדת כתיבה באוניברסיטת תל-אביב. החלה לפרסם את סיפוריה בשנות ה-80 בעתונות הספרותית. ספריה זכו להצלחה רבה בארץ ומרביתם תורגמו גם לשפות זרו... המשך לקרוא
|
לקט ספרים מאת יהודית קציר
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של יהודית קציר
מי קרא את הספר (192 אנשים)
ספר מעולה
ספר טוב
ספר בסדר
ספר לא משהו
בזבוז של זמן
ללא דירוג
©2006-2013 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
שאלות נפוצות |
מועצת חכמי סימניה |
תנאי שימוש |
מדפי ספרים |
ספרים משומשים |
ספרים חדשים |
מחפשים בנרות
ספר טוב
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?לגברים הספר הזה ייתן לך הצצה לנפש אישה ובפרט אישה מאוהבת. יהודית קציר מנתחת בחדות, לעיתים עד כדי אכזריות, את המתחולל בנפשה של ריבי (הגיבורה) ופורסת אותה בפני הקורא. תשכח מספרים על נוגה ומאדים, כל מה שאתה צריך לדעת על תשוקה ואהבה נמצא כבר בפנים.
לגבי הנשים - לדעתי כל אחת תוכל להזדהות עם חלק מהסיטואציות, לראות חלקים מעצמה בריבי ולקבל, אולי, קורטוב של נחמה מאישה שעוברת מסע קשה בטריטוריה האכזרית מכולן - הלב.
בסיום הספר תוכלו לשנוא, לאהוב, לרחם או להעריץ את ריבי, אבל בכל מקרה - תוכלו להבין אותה וזה לדעתי החלק הכי משמעותי.
מומלץ בחום.
ספר טוב
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?את הספר הזה קראתי בתקווה שאמצא בו תשובות לשאלות שעלו בי בעבר. במובן מסויים קיוויתי שריבי הבדיונית, הפורשת את סיפורה מנקודת מבט רטרוספקטיבית ולכאורה מפוקחת, אישה מיושבת הנשואה כבר לאחר, תוכל לספק לי תובנות בנושאים שהכאיבו והטרידו אותי שנים - כיצד אנשים מתאהבים, כיצד הם מתקרבים ומתמזגים, למה הם מתרחקים ויותר מכל, מדוע הם בוחרים לעזוב. ציפיתי לקבל את נקודת המבט שתפיל בתוכי את האסימון שיביא איתו את הפתרון לחידת האהבה הגברית, לצורה בה לעתים היא נראית לי קצרת-ימים והפכפכה ולעתים עזה כמוות, גם כאשר לא נראה שקיים הבדל משמעותי בין שני המקרים.
לא קיבלתי את מה שרציתי מן הספר, להפך. קיבלתי מראה דווקא לאהבה אחרת, יותר מוכרת לי - האהבה הנשית, העמוקה, הבלתי-מתפשרת, שהיא בו-זמנית נואשת אך גם מסרבת להתייאש. יהודית קציר הפליאה לנסח את הסיפור החקוק בתוך רבות כשכתבה את הספר הזה. היא העלתה על הכתב את הפנטזיות העמוקות ביותר שלי ואת החרדות האיומות ביותר שלי בו זמנית והצליחה לעשות זאת בצורה ששבתה אותי לא רק כאישה או כאדם שידע אהבה ושברון-לב, אלא גם כקוראת אובייקטיבית (עד כמה שהצלחתי למלא תפקיד זה). ועל-אף התשובות שלא הגיעו לשאלות שהיו לי לפני קריאת הספר, הסוף הצליח דווקא - בצורה אירונית - לנחם אותי ולהשקיט חלק מן התהיות. אולי זו הקבלה השקטה של ריבי את אובדן אהבתה, אולי זו הנחמה בהבנה שאני לא המשוגעת היחידה בעולם ואולי זו דווקא הטרגדיה עימה ריבי מתמודדת בספר, המעניקה פרופורציות חדשות לסיפור שלה. לא ברור מהו המימד המנחם בסיפור הזה, אך לשמחתי הוא אכן קיים.
"למאטיס יש את השמש בבטן" מומלץ לכל מי שמעוניין בהצצה לסיפור מן החיים. הוא קורה יום-יום מסביבנו ולפעמים גם בתוך כתלי ביתנו, כאשר אהבות נוצרות, מתלקחות ומתנפצות בקול שקט וכל שנותר מהן הוא שאלות מבולבלות המתמוססות לכדי תשובות סובייקטיביות ומשוחדות. בעלילה כמו בחיים, ריבי מספרת את מה שהיא רוצה היתה לזכור ומשמיטה את מה שהשנים והרגש כמעט וגרמו לה לשכוח וכך מעלה על הכתב סיפור אנושי פשוט אך מרתק.
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ריבי נמשכת לדמויות חזקות, מבוגרות הגורמות לה לחוש הערצה ובעלות קשר חזק לספרות ובעיקר לשירה. מיכאלה המורה לספרות, יגאל המרצה בטכניון שנהנה לצטט משוררים, ובנימין קינן, המורה לספרות מהתיכון המוזכר ב"למאטיס".
מהמקום של ה"רק אחת מעוד הרבה", מהבדידות, מהקיום המשני, הצדדי, הצליחה קציר לכתוב לא רק רומן אחד, אלא שניים, שמתכתבים ביניהם ויוצרים סיפור גדול ונפלא שחוזר על עצמו ולא מאפשר אלא לתהות - האם ריבי מוצאת עצמה מנוצלת פעמיים כי היא "קלה לניצול" או כי החיים שלהם הביאו שתי דמויות דומות מאוד בחוזקן שגם אנחנו לא היינו יכולים אלא להישבות בקסמן?
ספר מקסים. מומלץ.
ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?..."וכל הדם גועש געגועים וכל המעיים הומים געגועים וכל הלב גועה געגועים וכל השמיים מרטטים געגועים וכל האוויר רווה געגועים וכל הרחובות נמתחים געגועים וכל המכוניות צופרות געגועים וכל החתולים בוכים געגועים וכל הצעדים נוקשים געגועים וכל העיתונים מרשרשים געגועים וכל הטלפונים מצלצלים געגועים וכל העמודים מחושמלים געגועים וכל הים גואה געגועים וכל החול כבד געגועים וכל הציפורים צווחות געגועים וכל העלים רועדים געגועים וכל השירים מזייפים געגועים וכל החלונות משחירים געגועים וכל הרוח מצליפה געגועים ואין לה, אין לה רגע מנוחה."....
ככה.
זה כואב מאד נכון? התיאור הזה של פרידה? והלב בוכה, אין ספק. אבל כאן, בחלק הבא שמתחיל עכשיו, אחרי הפרידה הזו, אחרי הכאב המפואר הזה, כבר מתחיל החלק שהעוד יותר כואב, המאבק של האם האהובה במחלת הסרטן, השינויים האכזריים שמתחוללים בגופה, הגוויעה, הגסיסה, והפרידה. הפרידה של הילדים ממנה. הפרידה שלה מילדיה. הכל מתואר בפרטי פרטים. במילים מדוייקות. אמיתיות. בלי רחמים היא כותבת יהודית קציר. ועם כל הבכי והכאב האלה - ספר נפלא, כמובן. היא כותבת בצורה כל כך טבעית, אבל כל כך מיוחדת. כל כך יפה וחכמה. תענוג (כואב) של ספר. בהחלט
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?קראתי בשקיקה וחזרתי קרוא בו שוב ושוב ושוב.
מתמודד עם תחומים רבים של החיים אשר העסיקו אותי רבות באמצע שנות העשרים בחיי.
נפלא, אפילו כתבתי ליהודית קציר מכתב על הספר.
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?"שאפו" לסופרת נהדרת אשר ביכולתה וברוב כישרונה להוליך הקורא "יד ביד" במישעולים פתלתלים במחוזות הרגש . נהנתי עד כאב...
ספר בסדר
אהבת?לא נהנתי במיוחד מהספר הזה .
אולי כי זה "אמיתי" מדי בשבילי . אני עדיין מחפש משהו עם "פנטזיה" ,אסתטיקה . זה חסר לי ביצירה הזו
ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?ולאחר שסיימתי את הספר זוהי התרשמותי:
הספר מעניין , מרתק עצוב וטראגי מעט ועם זאת קל להתחבר אליו הוא מדבר בגובה העיניים . ספר שהתקשיתי להפסיק לקרא אותו.הספר הולך ונעשה כבד ומרגש ככל שהעלילה מתקדמת ולקראת הסוף אף גרם לי להזיל דמעות. לדעתי הסופרת מותחת את העלילה מעבר לנחוץ במיוחד לקראת הסוף ממש לאחר מות האם ,שם כבר איבדתי את סבלנותי.
אישית אינני אוהבת את הסגנון של בדיעבד , אבל למרות זאת זהו ספר שבקלות אפשר להתחבר איליו להתרגש ממנו ואני ממליצה בחום לקרא אותו.
ספר מעולה
אהבת?הספר נפלא, כתוב נהדר וסוחף, לא יכולתי להוריד אותו מהידיים.
מומלץ.
ספר מעולה
אהבת?ספר בסדר
אהבת?בצד השלילי: נראה שהסופרת שילבה "בכוח" תיאורים של מקומות ויצירות אומנות מפורסמות. בנוסף, התיאורים הכבדים משהו של גסיסת האם מכבידים על הספר, שהיה צריך לטעמי להישאר סיפור רענן וקליל.
בסך הכל ספר מומלץ ביותר.