"ראיתי את חברי במחנות הריכוז הולכים ופוחתים, אך ראיתי גם כיצד כסלעים בכינו בשתיקה לנוכח מצוקות אין קץ... דורנו, שהיה קרבן, צריך להיות גם דור העדות לזוועות ולכיליון", התחושה הזאת הניעה את דב זלמנוביץ לכתוב ספר עדות על הקהילה היהודית בבנדין ועל משפחתו הענפה שנרצחה בשואה. דב היה עלם צעיר בן 18 ופעל ככל יכולתו לעזור למשפחתו, אבל נלקח יחד עם צעירים יהודים רבים אל מחנות העבודה של ארגון שמלט - ארגון כלכלי שהקים היינריך הימלר, העבודה הסיזיפית במחנות מרקשטט ופינפטייכן, שהיו חלק מרשת המחנות של מתנה הריכוז גרוס - רוזן, בדידותו, געגועיו ומאבקו לשרוד הם עניינו של הספר הזה. לאחר ששרד את צעדת המוות נקלע דב זלמנוביץ למחנה העקורים ברגן - בלזן והיה לאחד מאושיות ההנהגה היהודית במקום, דב נשא אישה, עלה לארץ ומאז הוא מתמיד בפעילותו להנחלת זיכרון השואה.