ספר הדקדוק הפנימי

הספריה החדשה למנויים, 1991 [4]

דויד גרוסמן

יצא לאור ע"י הוצאת הספריה החדשה, מכיל 323 עמודים, ספרות »


הוסף לסל
קנה חדש: ₪88.00 ₪79.20





ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
4.029
61% בנות
82 בנים   126 בנות
גיל ממוצע:37
7286 התעניינו בספר


תקציר הספר
על רקע שכונת בית הכרם בשנות השישים עוקב הספר אחר עולמו הפנימי של אהרון במשך כארבע שנים של גיל ההתבגרות. התפתחותו הגופנית של נער זה מעוכבת, והווה - הנמשך שלו, כבתוך תא הקפאה או בועת זכוכית, הוא המוקד לעלילת הספר. ``בפנים קורים המון דברים``, הנמסרים כמו בעד זכוכית מגדלת, ודווקא ההשעיה מן הביולוגיה מאפשרת הזרה של תהליכי ההתבגרות וההבשלה. מצד זה, לפנינו רומן ``מסורתי``, לכאורה שונה מאוד ``מעיין ערך: אהבה``. זהו ספר מוחשי ושייר, מלא בשר ודם, חרדות וחוויות קשות. חילוף הרשויות הנעצר של אהרון הוא ארץ גזירה מצמררת, אבל ההסתכלות המושהית במלאות המרשימה של המציאות מאפשרת גם מבט קומי לא מבוטל של הקורא. במישור זה ממחיש הרומן את משמעות החיים בתוך גוף, היחסים בין גוף לנפש, וגם היחסים בין לשון ויצירתיות לבין המיניות, המאולפת בלשון. אבל ההתבגרות הנצורה של אהרון היא רק מעבדה לעניין רחב יותר, החורג מרומן התבגרות גרידא. דמותה של הסבתא ``הסנילית``, המושעית אף היא למובלעת אטומה: האב העילג, שנשללו ממנו לשונו ועברו וכולו גוף: השכנה, עדנה בלום, המאבדת את שפיונה ואת קליפת תרבות הקיטש שלה בשעת רמונט יסודי, שהורס את כל קירות ביתה: האם הדומיננטית בעלת הקוד החשדני - מגונן - מאכיל - יחד עם שאר דמויות המישנה - הם המכוונים את טווח המשמעויות של הרומן בכך שהם מעצימים צדדים של אהרון. בשעתה הריסת ביתה של עדנה בלום, לאורך חורף שלם, ``מספר`` האב את סיפור בריחתו מן המחנה ונדודיו בטייגה המושלגת, אך בעצם אינו משמיע מלה. האם מסופר הסיפור ע``י הגוף מכחול הנפש? האם זה הסיפור שמפיקה עדנה? או הסיפור ``שקורא`` אהרון, שכל החורף ראה בחלום ``הצגה שלמה``? או שהמספר מספר בשביל כולם, כמי שמלווה אותם וגם מוסיף? ``סתם הרסו בית וכל השאר רק בראש שלך`` - וזה שמאפיין את הספר. כי העולם של הספר הוא עולם של ``קריאה בשם`` ותיור אחר סימנים. הכל בו ``שפות`` וצפנים: סימנים שעבר זמנם ו``שפה`` חדשה: שפת תבשילים וריחות; רמזים חרישיים, אישיים, של מלים: ``סימנים של אשה שדורשת``, ``שפה שלמה של סימנים שחברה בגילם יודעים`` - הוויה שבה כל אחד מפענח שדרים, אותות סמויים, וממשמע לפי צופן, לפי דקדוק פנימי. יעלי הפנימית של אהרון, יעלי של אמו ויעלי של גדעון הן ``שלוש`` דמויות: והמגע עם הזולת, ועם העולם, ועם עצמך, הוא מגע דרך הסיפור שאתה לש, והוא כמגע של תייר עם שפה זרה, כמרגל בארץ ובאוויב. העולם וה`אני` אינם אלא נאראטיב. אכן, זהו ספר התוהה על הגבול בין ה`אני` לבין ה`אחר`, ואחר מהותו של העצמי בטהרתו, מול הזר, הסתמי והמקפיא. התאים הנעולים, המרגל במזוודה, הארונות, כדורי הזכוכית, הצנצנות, הכבלים, הגבולות והמצור - הם אשכול מטאפורות מרכזי. הפנים הטהור, המנותק, של כדור הזכוכית גם מלא שלג או משמר בפורמלין (המוות בחיים של הסבתא), והפריצה החוצה מן המחנה - ה`אני` הממליט את עצמו מתוך קליפותיו וכבליו, והורס את קירותיו - היא טביעה, יציאה אל הטייגה הקפואה, טירוף, איבוד העבר והעצמיות. ומכאן חוסר המוצא: הפרפר - רק כשהוא חי העכביש נוגע בו. ולכן הדמויות של הספר מסוגרות כל אחת בתוך סיפורה, מנסות ללכוד חוט קלוש, תמיד כמרגל מתחזה. התנועה החופשית פנימה והחוצה דרך החומה הבצורה אינה אפשרית באמת: הקסם של הודיני, אלוף הברחנים - אשליה ילדותית. הגוף הוא אתה עצמך, וגם זר: והרז האישי מועבר בלי דעת מדור לדור כצופן גנטי: איך זה שכולם, בכל הארץ, יודעים בדיוק אותם דברים, למרות שאין ``אספרנטו של כולם?`` וזה רק אפס - קצה של קריאה אפשרית בספר, בתנאי שנזכור שחווית המפגש עמו אינה כל ההפשטות הללו, אלא הזרימה עם גופי עלילותיו ודבריו המוחשיים והחיוניים.


הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
שם הספריה זמינות הזמנה הזמנה עד הבית

ספרייה עירונית כרמיאל

כל העותקים מושאלים [ הזמן הספר ]

השוואת מחירים מחברי סימניה
שם המוכר מיקום מצב הספר מחיר מבוקש
colott@gmail.com צרו קשר 050-8678209

רעננה - מחפשים ספר ולא מוצאים, דברו איתי והשיג לכם אותו.

חדש לגמרי 35 ₪ [קנה משומש]
קרן

חולון / הוד השרון

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
גולדמונד ספרים (נא להשאיר מספר טלפון)

חיפה

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
ח פ צ י ב ה רחובות 08-9468441

רחובות

טוב 35 ₪ [קנה משומש]
מיקימיקי

ירושלים

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
דוד תל אביב

תל אביב

חדש לגמרי 30 ₪ [קנה משומש]
ספרי נס ציונה-0527040132 שישי שבת כל הספרים חצי מחיר, כולם. למגיעים בלבד! מוקדש לתרומות למען בעלי חיים במצוקה...

נס ציונה

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
שטיין ספרים - בין 20 ל-50 אחוז הנחה על ספרים נבחרים בחנות

ה צ י ל ו== קנינו ספריה ענקית אנו טובעים בספרים נפלאים 0528265504 דוד מ ב צ ע מ י ו ח ד לבאים פיזית לחנות ולמחסן ומחפשים בעצמם את הספרים מתוך המבחר העצום שעל המדפים ומשלמים בכרטיס אשראי או מזומן==המחיר יהיה 40 אחוז פחות ממחירו המפורסם באתר===ןןןןן

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
ספרים ברחביה

ירושלים

טוב 35 ₪ [קנה משומש]
מרתף הספרים 048625719

חיפה 048625719

טוב 36 ₪ [קנה משומש]
קרון ספרים 04-9533461

קרית טבעון

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
cBooks 050-9518888

cBooks.co.il משלוחים בארץ ולחו''ל

טוב 26 ₪ [קנה משומש]
הלל -0548178068

יבנה

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
הינשוף - להזמנה אנא התקשרו 0775600434

רעננה

חדש לגמרי 0 ₪ [קנה משומש]
ספרון

ירושלים

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
שירם

תל אביב

טוב 16 ₪ [קנה משומש]
צל הרים

אלון מורה

כחדש 22 ₪ [קנה משומש]
יהודית: 052-4230162

מרכז

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
גרא

עין חרוד

חדש לגמרי 30 ₪ [קנה משומש]
תולעת

ירושלים

כחדש 25 ₪ [קנה משומש]
אבי 33

כפר סבא

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
MAGI

מרכז

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
יפעתי

כרמיאל

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
יוסי

ירושלים

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
בתרי זוזי - 072-2128068

רחובות

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
נופר2209

ירושלים

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
RunL

נס ציונה

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
גיא הבנאי

גליל עליון

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
אספרן

הוד השרון

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
נועם

תל אביב

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
עידו מנור

גבעתיים

טוב 25 ₪ [קנה משומש]
מיס פ

תל אביב-יפו

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
ת

כפר סירקין

טוב 20 ₪ [קנה משומש]
שירה

נתניה / תל אביב

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
אלון כהן

מרכז הארץ

חדש לגמרי 40 ₪ [קנה משומש]
אסף

קריית טבעון

חדש לגמרי 20 ₪ [קנה משומש]
simonyit

ראשון לציון

כחדש 30 ₪ [קנה משומש]
אלונה10

תל אביב

חדש לגמרי 30 ₪ [קנה משומש]

בלו-בלו

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

25 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כמה מאיתנו יכולים להסתכל אחורה ולומר שגיל ההתבגרות היה כיף?
נראה לי שאפילו מי שמתגעגע לעבר והיה רוצה לחזור קצת אחורה, לא היה רוצה לחוות שוב את הגיל הקשה והבלתי אפשרי הזה.

בספר "הדקדוק הפנימי" גרוסמן עושה בדיוק את זה. הספר מסופר כמעט כולו מנקודת מבטו של אהרון, (בגוף שלישי אמנם), ילד מתבגר. אלא שאהרון הוא באמת ילד מתבגר ולא נער מתבגר. משהו בתהליך הגדילה של אהרון, הנפשי והפיזי כאחד, נפגם. הוא נותר ילד, גם בגובהו וגם בהסתכלותו על העולם, בעוד חבריו מצטרפים אט אט למעגל הנכסף המפחיד והמבעית של המבוגרים. אהרון, שנותר מאחור, בודק אותם בדרך מדעית כמעט, מודד ומשווה גבהים וסימנים ראשונים להתחלפות הקול, סימנים להתבגרות מינית, ותוך כדי כך מנסה לתפוס את אותו רגע חמקמק שבו מתרחש המעבר מילדות לבגרות. כאילו שאם יוכל להבין את הרגע המדוייק הזה יוכל לחקותו ולהכריח את גופו שלו להתבגר. או שמא אם יצליח לאחוז ברגע הזה יוכל להחביא אותו ולמנוע מחבריו להתבגר ובכך להכריח אותם להשאר ילדים כמותו, שממשיכים לשחק באותם משחקי ילדות אהובים ומוכרים.
אהרון גם בודק את המיניות של המבוגרים הסובבים אותו, מנסה לאפיין אותה, להבין אותה ואת השפעתה על נפשם.
ברקע, או אולי דווקא בחזית הסיפור, נמצאת משפחתו של אהרון, היחסים בין אמו לאביו, אחותו, ויחסם שלהם לאהבה.

מצד אחד אהרון מתוסכל מילדותו המתמשכת ומגופו שמסרב לגבוה. מצד שני המיניות בעיניו של אהרון היא אויב מסוכן שיש להיזהר ממנו, התוקף לפתע וללא כל התרעה, אויב שמלחמתו לא הוגנת, פגיעתו רעה, והוא משאיר אחריו קרקע חרוכה והורס את נפשותיהם של קורבנותיו. אהבה אמיתית היא "אהבה טהורה", אהבה נטולת מיניות.

הסיפור כולו ממוקם בשכונת בית הכרם הירושלמית, שכונת ילדותי. תוך כדי קריאה אני יכולה לראות את אהרון רץ וחוצה את גן העשרים, עולה ברחוב החלוץ, ממשיך לרחוב בית הכרם ועד רחוב ביאליק, מחכה לנערה שהוא אוהב. תוך כדי קריאה אני רואה גם את הילדה והנערה שהייתי אני באותם הגילאים ובאותם המקומות. הילדה שהתבגרה מהר מדי למורת רוחה, שלא הבינה של מי הגוף הזה לעזאזל. הילדה שקנתה חולצה רק אחרי שבחנה אותה מכל זווית אפשרית של כיפוף כדי לודא "שלא רואים כלום", שאף אחד לא ידע שיש לה כבר חזיה.

הכתיבה של גרוסמן בספר הזה היא פשוט מופלאה. אפילו וירטואוזית. לא לחינם הוא נחשב כאחת היצירות הטובות ביותר שנכתבו בשפה העברית. התיאורים של הלכי הנפש והמחשבות והתחושות הם מלאכת מחשבת מעוררת קנאה. אני לא יכולה להתאפק ומצטטת קטע שמספר על אהרון הצופה במרדף של חתולים זכרים אחר חתולה אותה הכיר מינקותה: "רגע אחד לא זעו. אהרון שמע את קולות הערב עולים מן השיכון שמאחוריו. שיקשוק כלי אוכל, שיר מן הרדיו, מים זורמים בבית שימוש... אז זינק הצהוב והיכה בשחור על לחיו, מתחת לעינו, והשניים התגלגלו בעפר, אלימים וקודרים ויודעים את אשר לפניהם, קורעים זה את בשרו של זה, ומתוכם נעקרות יללות עמוקות, רוויות אפלה, ואהרון עמד על ארבעותיו, גונח בהפתעה ונסער, ואפילו המוח האופצילוכי שלו מוצף לרגע דם חיוני ומקציף, שלבו הסתירו ממנו זמן רב, רב מדי. לבסוף נכנע השחור, השתופף ונסוג, מותיר אחריו את עלבונו, עלבון כל העתידים שהובסו, והצהוב, מתנשם ומחודד כולו מאימת המלחמה, קרב אל החתולה והחל ליילל לה ליד אוזנה. מוצי-חיים הסבה מעט את פניה ממנו, נראתה כחוככת בדעתה, אבל כעבור רגע החזירה יללה תאומה, מאיפה נהיה לה הקול הזה, ופתאום זכר שוב, מראה הואר בו מהימים שמוצי חיים היתה צעירה מאוד..."

ובכל זאת, למרות כל השבחים שחלקתי, משהו חסר. הספר לא קולח. הוא קשה לקריאה. אני רגילה לפתוח ספר ולבלוע אותו בבת אחת, תוך כדי שאני מתעלמת ככל יכולתי מאילוצים שמפריעים לי. וכאן קראתי באופן מתון, בכל פעם כמה עמודים בלבד, מבלי להסחף, מבלי להישאב, למרות ההזדהות שלי עם מיקום העלילה. כאילו שהתיאורים המצויינים הללו הם קצת יותר מדי בשבילי. כמו ממתק שבביס ראשון הוא טעים ומתוק ונימוח בפה, אבל אחרי אכילה מרובה וגסה מתיקותו מעיקה וצורבת בחיך, וטעמי הלואי שלו מורגשים.
משלב מסויים בספר העלילה הופכת להיות מופרכת, מעין פאנטזיה, וכאן לדעתי הספר "מאבד גובה".

באופן מוזר הספר הזכיר לי את סיפורו המעולה של תומס מאן "פריחה מאוחרת". ב"פריחה מאוחרת" מתואר התהליך ההפוך לכאורה, תהליך ההזדקנות. אלא שבשתי היצירות בתחילה הגוף בוגד ואינו מציית לרצונו של בעליו. ב"ספר הדקדוק הפנימי" הגוף מסרב להתבגר, ואילו ב"פריחה מאוחרת" הגוף מסרב להישאר בעלומיו. בשלב הבא יש פריחה, אלא שהפריחה מתגלה כצפוי ככוזבת, עד הסוף הבלתי נמנע.
שתי היצירות הללו מופלאות. אלא ש"פריחה מאוחרת" אינו רומן, ולדעתי היה עדיף שגם "ספר הדקדוק הפנימי" היה מתקצר לכדי סיפור קצר או נובלה, וכך לא היתה מתגבשת תחושת העודף.

לסיכום, אין ספק שכדאי מאוד לקרוא. לא כי זו קלסיקה, אלא פשוט כי זו באמת יצירה מצויינת. מצד שני, כדי לא להעמיס יתר על המידה, אני ממליצה לקרוא במקביל ספר שונה לחלוטין, זורם וקליל, ואולי לצרף איזו כוס יין לא מחייבת. זה מה שאני עשיתי, בלוויית ספר המתח "חשוב על מספר" בהמלצת אפרתי. הביקורת בקרוב...
רובלה 11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
רוב הבקורות כאן כתבו את שאני חושבת. פשוט סופר גאון! השמוש שלו במילים והמשחק המדויק בהם מדליקים. ההומור הדק שלו מגלגל אותי מצחוק...לא נתקלתי בסופר כל כך מוכשר ואני מתכוונת בקנה מידה בינלאומי.

החדירה שלו לעומק הדמויות, תאור שלהי שנות ה 60 אמיתיים ומטלטלים


ואני חושבת לקרוא את שאר ספריו כי זו באמת חוייה מיוחדת

ממליצה בחום!
טל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בהמלצה הזו עלי להתחיל ב"גילוי נאות"- רמת החיבור ביני לבין הספר- היא מאוד גבוהה כיוון שיש דמות בספר שבאופן מפתיע דומה לי מאוד.

אולי הרבה יכולים להרגיש ככה בכתיבה של גרוסמן שהיא כ"כ אנושית; אבל במקרה הזה הרגשתי את זה בצורה בולטת וגם ע"פ תיאור של התנהגויות ותחביבים ושאיפות. דמות שדומה לי באופנים רבים.

לכן גם החיבה שלי לספר משוחדת מאוד.
אני חושב שמעבר לחיבור האישי, יש בספר תיאור כ"כ חכם של סיטואציות שונות- שגרתיות וכאלו שיצאו משליטה.
הספר הזה פשוט בנוי בצורה נבונה ואפקטיבית! ומרגשת..

זו ביקורת מאוד סנטימנטלית, אבל ככה יוצא. גם אם אני משתדל להתייחס לפרטים ולשכנע שיש מה לקחת מהספר בצורה "מוכחת-הגיונית"- זה יוצא רגשני.
אני אוהב את כל הרעיון של המאמץ של הסופר להכנס אל תוך המקומות הפנימיים ביותר של האדם- כפי שעולה משם הספר.
שם שאגב יש בו שימוש מדהים בתוך העלילה במובנים שונים.

שם המשחק פה זה מבנה! גרוסמן מראה שהוא אלוף בבנית עלילה; סידור ההתרחשויות וחזרה לאותו התרחשות במקומות שונים- יוצרת פה את כל הסנסציה. לרוב מדברים על השלד
(מבנה)- כאלמנט מקבע- אי אפשר בלעדיו אבל כשלעצמו הוא די משעמם. אצל גרוסמן המבנה הוא הריגוש! כל חזרה על פרט היא חגיגה.

ספר מדהים!
אהרון

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
"התפתחות גופנית מעוכבת". זה היה הביטוי על גב הספר שתפס אותי כשראיתי אותו בפעם הראשונה. אם יש סיפור שאנשים תמיד רוצים לקרוא, זה סיפור על משהו שקרה להם. שיש בו מרכיב שהוא ביוגרפי לגבם. הרעיון של עיכוב גדילה אצל ילד וההשפעות של כך על חייו הוא דבר שאני באופן אישי, מקרוב, ולכן הסתקרנתי לראות מה יעשה דויד גרוסמן (שזה הספר הראשון שלו שאני קורא) עם הנושא הזה, שבאמת ובתמים מעולם לא שמעתי אותו מוזכר בשום מקום אחר: לא בשיחות עם אנשים אחרים, לא בסרטים ולא בספרים. כאילו זה סוד שלא מדברים עליו. למען האמת, היה מקום אחד שבו כן שמעתי על העניין הזה: אצלי בראש, עם עצמי. שם זאת שיחת היום כבר לא מעט זמן.

אז התחלתי לקרוא. למען ההגינות אציין שאני לא הקורא המהיר בעולם, שספרים מסובכים מקשים עלי מאוד את הקריאה ובנוסף דעתי מוסחת די בקלות בזמן שאני קורא, מה שלא מוסיף לחוויית הקריאה שלי. גם הזהירו אותי שהספר נכתב בצורת כתיבה קשה, זרם התודעה, שהיא כתיבה אסוציאטיבית ומעורפלת ומסורבלת. אבל במקום למצוא ספר משעמם וטרחני ומבולבל, מה שמצאתי זה אוצר. עיכלתי במהירות, בעצם לא ,זאת לא הצורה הנכונה לתאר את זה: טרפתי את הספר הזה. מההתחלה ועד הסוף. את המונולוגים הפנימיים ואת הפנטזיות ואת הזכרונות והמסעות ואת השיחות והריבים והעלבונות והייאוש והמרגלים והקופצינג והחולמינג והטהורינג והאהרונינג. מעולם לא נתקלתי בספר כזה. השפה של גרוסמן, שאי אפשר לתארה, שמלאה במילים גבוהות וארכאיות ובביטויים ייחודיים, פשוט נשפכה מהספר כמו מפל אדיר. ובלעתי את כולו. את כל העולם שנבנה ובוקע ומתפרץ מתוך מילות הספר , עולמו של ילד בשם אהרון קליינפלד, שחייו במשך 4 שנים, החל מגיל 11 ועד 15 מתוארים בדייקנות ובפירוט. באותן שנים חל עיכוב, או קיפאון, בגדילה של אהרון: הוא אינו גדל פיזית בכלל. חוסר הגדילה מתבטא גם בנפשו של אהרון: הוא מנסה לגונן על עולם ילדותו ולשמור אותו בחיים, ומכיוון שאינו מתבגר, הוא משקיף מהצד על חבריו המגלים לאט לאט את עולם המבוגרים ונכנסים אליו.

ברוב (אם לא כל) הספרים העוסקים בהתבגרות, הדמות הראשית מוכת ההלם לומדת להכיר את העולם ומגלה דברים על הרגשות שלה ועל הגוף שלה תוך כדי התפתחות. היא מתמודדת עם משברים ועם בלבול וייאוש אך לבסוף מגיעה אל קו הסיום לאחר שצלחה את הגיל הבלתי האפשרי, מוכנה להיכנס אל "העולם האמיתי". אך לא כך הדבר ב"ספר הדקדוק הפנימי". ההתבגרות היא אחיזת עיניים, אין פה התבגרות. אהרון אינו גדל. במקום זאת, הוא חווה את אחת החוויות הקשות והמיוחדות ביותר שניתן לחוות בגיל ההתבגרות: התחושה שמשאירים אותך מאחור. התחושה שכולם יוצאים לטיול גדול וארוך ועוצר נשימה שישנה אותם לתמיד, ואתה נשאר פה. לא יכול לבוא איתם. וזוהי הגאוניות והייחודיות של "ספר הדקדוק הפנימי": זה לא סיפור התבגרותו של ילד, זה סיפור על ההתבגרות. על התהליך עצמו, כפי שרואה אותו אדם מהצד, ולא כמעורב בתהליך. אדם שרוצה להיות חלק מהתהליך הזה, שחווים אותו כולם, אך נבצר ממנו.

הספר הזה קלע לי בול למטרה, ולא פעם אחת, אלא שוב ושוב בעזרת עוד משפט ועוד הגיג ועוד מחשבה ועוד הרהור וכל אחד מהם מדוייק ואמיתי וכנה. מעולם לא חשתי כזאת הזדהות עם דמות מספר כמו שהזדהתי עם אהרון (ואני לא בטוח אם אי פעם אחוש שוב, אבל אני עוד אחזור לנקודה הזאת בהמשך), כאילו אני באמת מכיר אותו. ולא מכיר אותו כחבר קרוב או כידיד אלא כמו שהוא באמת, בצורה הכי טהורה שלו, כמו שאף אחד אחר לא מכיר אותו חוץ ממנו עצמו. ולקראת סוף הספר, כשאהרון נמצא על סף ייאוש ושאל "למה אני לא גדל? מה אני עושה לא נכון?" הכאב כל כך חד שאפשר רק לצרוח.

דבר אחד שצריך להזכיר כשמדברים על הספר הזה, זה את הסוף שלו, ולכן הפסקה הנ"ל הולכת להכיל ספוילרים כבדים. אם מישהו מעוניין לקרוא את הספר אני מציע לו לדלג עליה ולהגיע היישר אל הפסקה הבאה. כשקראתי את הספר, הייתי לי כל הזמן הנחה שכפי שנרמז על גב הספר עיכוב הגדילה יימשך 4 שנים. כלומר, בסוף אהרון יגדל ו/או ילמד להשלים עם עצמו. אך למעשה ההנחה זאת הייתה לא נכונה כלל. ואם לצטט את מילותיה האלמותיות של ג'וליה רוברטס מהסרט אישה יפה: BIG mistake. אין פה שום דבר כזה. הסוף הוא כבד ומר ומשאיר הרבה מקום לפרשנות לגבי העתיד. למעשה, ניתן להסתכל על 60-70 העמודים האחרונים כתהליך ההתדרדרות במצבו הנפשי של אהרון, שמתפכח מכל התקוות שלו לגבי חבריו ולגבי גדילתו. ולמרות שהתהליך מתואר בצורה נפלאה (ההפלגה בסירת הנייר), הוא עדיין מזעזע.

זה קשה עד כמעט בלתי אפשרי לתאר מה הספר הזה הוא בשבילי. אולי בגלל זה הביקורת הזאת יצאה כל כך מבולבלת. אפשר לומר שהוא לא הספר הטוב ביותר שקראתי, עם הכל הכבוד לדויד גרוסמן שהוא באמת סופר פנומנלי ואם כבר מדברים על פרס נובל לישראלי זה מגיע לו, אך הוא בהחלט האהוב שבהם. זה נשמע קצת ראוותני להכריז שהנה זהו מצאתי את הספר האהוב עליי ביותר ושום ספר אחר לא יתעלה עליו מעכשיו ולעולם, אבל זה מה שהספר הזה גרם לי להרגיש. הוא לא האהוב עליי כי הוא עודד אותי, או כי הוא שינה לי את החיים או כי מעכשיו אני אהיה אדם טוב יותר. הוא האהוב עליי כי הוא שלי, במידה מסוימת. כי אני יודע שיש בעולם ספר שאני יכול להגיד עליו "כן אני מבין אותו לגמרי ובלי להתאמץ". ואולי יום אחד כשאני אקח משכנתא לבית או כשיוולדו לי ילדים או כשאני אצא לפנסיה, אני אזכיר לעצמי שאני עדיין אני, באיזשהו זמן שבו הגדילה לא קיימת, ואני אגיד "אים קופצינג, אים חולמינג, אים אהרונינג".
קרןאורי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אין ספק שלא מדובר בספר קל שהקריאה בו קולחת וזורמת בכיף, הכתיבה בו לא קונוינציונאלית ואפילו מעיקה, אבל בהחלט שמה שמחזיק את הקורא בספר הוא הסקרנות להבין עוד קצת על נבכי הנפש, והכתיבה הכלכך מדויקת, שכל מילה בה כאילו נבררה בדיוק למשמעות המדויקת שאותה היא באה להגשים.
התחלתי לקרוא את הספר בדיוק בתקופה שבה התחלתי להרגיש שיש בי משהו שלא מסוגל להשלים עם החיצוניות שבי, שיש בי משהו שרוצה לעצור את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו זמן, לנסות להבין מה בי כלכך מתנגד לסינכרוניזציה עם המציאות, ועם הספר הזה הרגשתי כאילו הוא מביע את כל מה שהרגשתי ואף פעם לא ידעתי באמת לבטא או להעיז לתת לו ביטוי.
מומלץ לכל מי שהחיבור שלו לעצמו הוא חיבור שיש בו קצת כאב של מודעות עצמית כואבת, ובכלל למי שיש לו נטיה להבחין בין תהליכי הנפש לתהליכי הגוף והמציאות.
simonyit

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כל מילה שלי יכולה רק לפגום בספר מופת זה. כתיבתו של דויד גרוסמן קולחת, בשפה עשירה מחד ומבלי לאבד את השפה שדיברנו בה כולנו בשנות השישים מאידך. שנות השישים בירושלים ובארץ כולה עדיין היו שרויים באותה תמימות של אהרון שהעדיף ללכת יחד עם חברו לפגישות עם מי שאהב ובלבד שלא לפגוע בחברות.
הילדים המתבגרים של אז עדיין דיברו על ערכים ועל התנועה ולא רק על הבגד שילבשו במסיבת סיום יב' הקרובה. עולם שהיה ואיננו עוד. עולם של רגישות תמימה ושל פשטות בלתי נתפסת כיום.
ציור דמויותיהם של האמא, השכנה שביקשה חהרוס קירות ואפילו של ממצ'ו שגרה עם בני הזוג כשהאבא אינו מבין מה הבעיה והאמא כבר משתגעת ממנה. נדמה וכאילו כל מי שגדל בשנים ההם חווה את אותן החוויות או דומות להן, ובכל מקרה אין הדברים זרים לו.
ספר מופת המומלץ בכל פה !!!
הולדן 4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לקוראים שמכירים את גרוסמן אולי תהיה היכולת לחשוב שהילד מיש ילדים סיג זג וספר הדקדוק הפנימי דומים מאוד, החיים בין עולם הדמיון למציאות הם בדיוק הדברים אותם מעלה לכתוב גרוסמן, יצירותיו מלאות, כרגיל, בערכים ובדימויים והרמזים על חברתנו המלוכלכת , והגסה, אל מול עולם הילדים הזח והטהור. יציר הדמיון של הסופר כאן הוא גם יציר הדמיון שלנו. הדימויים הנפלאים והדרך בה מתאר גרוסמן את ירושלים של שנות השישים יגרמו לכל ירושלמי לרצות להיסחב בעליות לקסטל עוד קצת, ירושלים המוצגת כאן באורח רוח סתמי, חשוף היא בעצם ירושלים האמיתית, הילד מצליח לראות את העולם בתמימות דעת שכולנו היינו רוצים לרכוש לעצמנו. אני בהחלט מקנא במי שרואה בספר זה את ילדותו שלו, כי זה אומר שהוא עבר עולם אחר, אומרים שהוא היה טוב יותר, אבל זה בטח מה שאהרון היה אומר אם הוא היה כותב ספר בעצמו היום. זהו ספר התבגרות חשוב מאוד לכל קורא שמרגיש עדיין לא התבגר וגם לכל מי שחושב שהוא כבר בוגר ממזמן. תתחילו לדמיין.
ליהי

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר הזה נכנס עבורי לרשימת ספרי החובה.

הספר מתאר בצורה אמינה ומיוחדת ביותר את עולמו הפנימי של נער בתקופת התבגרותו בין השנים 12- 15 לחייו.
אהרון הוא נער קטן שגדילתו מתעכבת ביחס לחבריו בכיתה, וזה משפיע עליו קשות. הוריו כועסים עליו על כך שהוא קטן במקום לפנות לרופאים ולבדוק מה הבעיה שלו. משנה לשנה הוא מרגיש יותר ויותר שונה ומקופח ומתחיל ממש לאבד את עצמו בתוך העולם הפנימי הייחודי שהוא יוצר לו.
גם המשפחה בה הוא גדל אינה פשוטה. מלחמה מתמדת בין שני הוריו, ששניהם טיפוסים מאד אגרסיביים וחזקים (לפחות מבחוץ). גם אחותו הגדולה והאהובה - יוכי, מאד סובלת ממה שקורה בבית ומספקת לו את דעותיה שלה על הדברים.
ברקע כל זה הם מחכים כל הזמן למותה של הסבתא - לילי, מעין חצי אדם. די צעירה אך כבר לא ממש מתפקדת, שנעה כל הזמן בין הבית לבתי חולים ומקבלת יחס מאד אמביוולנטי מבני המשפחה.
אהרון הוא נער רגיש בעל הרס עצמי, שסובל מכך שחבריו הולכים ומתבגרים ומשתנים למול עיניו בעוד הוא נשאר ילד. והכל מתואר בדרך כלל מנקודת מבטו שהיא מאד שונה.

אני לא יכולה לומר שממש הזדהיתי עם אהרון, ואפילו לא שאהבתי אותו. לא ממש הצלחתי. אבל התחושה החזקה ביותר שהיתה לי היא רחמים גדולים עליו ומן רצון מוזר להציל אותו ממה שהוא עובר, לקחת אותו בידיים, את הבלונדיני הקטן והאומלל הזה.
ספר לא פשוט - לא לקריאה (המון המון תיאורים פנימיים הזויים שקשה לעקוב אחריהם לפעמים כי הם לא כרונולוגיים ולעיתים לא ממש מציאותיים) ולא מבחינה רגשית - ספר קשה - וחזק ביותר!

מאד ממליצה. חוויית קריאה שונה ומיוחדת.
גלית

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אין ויכוח שכתיבתו של דוד גרוסמן משובחת והשימוש בשפה העברית מרתק. אולם ספר זה לא הצלחתי לסיים. הוא כל כך כבד ומייגע שפשוט לא עמדתי בזה. דפים שלמים אין סופיים של מונולוג פנימי שהיה לי קשה להתמיד ולעקוב אחריו. אני בטוחה שזה ספר מופת ברמה הספרותית, אולם לא נהניתי לקרוא אותו.
Michal

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יש לי חברים שצוחקים על הטעם שלי בספרים. איך אני מסוגלת לאהוב כל כך, לדוגמא, את ספר הדקדוק הפנימי וגם את משחקי הרעב? אין לי תשובה, אבל אני יודעת שאם הייתי צריכה לבחור חמישה ספרים ששינו אותי, ספר הדקדוק הפנימי היה ברשימה. זה לא ספר קל לקריאה, וגם הדמויות לא קלות, אבל גרוסמן כותב סיפור שמפלח את הלב וגורם לבלוטת הדמעות לעבוד שעות נוספות. הספר יושב על המדף העליון בספריה שלי, ובכל פעם שאני מסתכלת עליו, אני נזכרת בתחושות שהוא עורר בי כשקראתי אותו.
Paff 2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר יוצא דופן. אחד הטובים.
בצניעות אציין, שיתאים יותר לבני 45+. ממרומי הגיל אתה חווה את הילדות ואת המסרים הנסתרים שגרוסמן מעביר באופן 'אחר'
cujo

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אני לא יכול להגיד שהספר לא טוב. הוא כתוב בשפה מרתקת ונוגע בניואנסים קטנים של החיים שלפעמים חשבתי שרק אני מכיר.
אבל היה לי קשה לקרוא אותו- בעיקר כי כל הדמויות הן על סף שגעון או טירוף ולא הצלחתי להתחבר - או לא רציתי להתחבר - לאף דמות.
בעיקר הזכיר לי שכמה שלפעמים רוצים לחזור לגיל צעיר יותר לא להסתכל אחורה בערגה כי יש גילאים שפשוט נורא לחזור אליהם - ההתגרות הוא בהחלט אחד מהם .
אוסי ספרים וסיפורים

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
גרוסמן בכתיבתו המופלאה כהרגלו...
לא יכלה להיות לספר זה כותרת הולמת יותר.
הכישרון של דוד גרוסמן להיכנס לנפשם של גיבוריו מפעימה אותי בכל פעם מחדש.
הדקויות , כאילו תפס בפינצטה כל רגע ורגע מהמתחולל בליבו, במוחו ובגופו של נער מתבגר, ופרס אותה בפני הקורא, כשהוא מצליח לגעת, לרגש ולהכאיב.
הסיפור לקח אותי לטיול במחוזות ילדותי, שוטטתי עם אהרון ברחובות שכונת בית הכרם בירושלים, ירדתי איתו לעמק בו היינו עורכים פעולות בצופים, קפצתי איתו למרכז המסחרי וביחד עברתי איתו את טבילת האש כשסוף סוף העז להיכנס ל'סופר' בו ראיתי לראשונה איך הורגים באכזריות קרפיון חף מפשע.
לקרוא, אפילו אם אתם לא ירושלמים...

לייזי

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר מספר את סיפור ההתבגרות הקשה של אהרון הצעיר בצל בעיית התפתחות. זה סיפור התבגרות לא שיגרתי ולא קל, ואף לעיתים גורם לך תחושות שכבר בחרת לשים מאחור. הספר כתוב מעולה, המון דקויות מחשבה, גרוסמן מצליח להכניס אותך לתוך מוחו של הנער הסובל, מכריח אותך להשתתף ברגעי האושר העילאי והסבל התהומי של גיל ההתבגרות. למרות שהספר מרתק אני איבדתי את הרצף של הקריאה כמה פעמים מרוב ירידה לפרטים ודקדוק רגשי ופנימי של הגיבור, קצת חיכיתי להקלה שלא הגיעה. אני ממליץ בחום על הספר, אבל נא לצפות לאוירה משונה...
KEVIN קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מעולה, לא מוותר לעצמו, קשה ואמיתי. למי שאין סבלנות, שלא יקרא אותו, ולמתמידים מובטחת הנאה אמיתית.
מחשבות

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אהרון, גיבור הספר, עובר 4 שנים של אי התבגרות מגיל 11.5 ואילך. גופו לא גדל וזה מקור לצרות לא קטנות.

אבל זו פשטנות לשמה. זה אולי נכון כשלד העלילה, אבל לא כל הסיפור. מה שחשוב זה האם לקרוא את הספר הזה או לא.



התשובה החד משמעית, הצלולה ושאינה משתמעת לשתי פנים היא: לא יודע. אם מישהו מחפש ספר עצוב אך לא מדכא שיקרא ישר את אלה תולדות. אם מישהו מחפש ספר מדכא וקשה שיקרא את הספר המרתק הזה. זה ספר שלא עושה הנחות ולו לרגע לקורא. זה לא שהשפה לא עשירה, זה לא שאין רגעים קומיים. הספר אינטליגנטי, השפה עשירה אבל הכובד, הכובד. 60 העמודים הראשונים קשים וכתובים כרוב הספר בסגנון זרם התודעה. היכולת הפנומנלית של גרוסמן לכתוב 3 עמודים רצופים כפסקה אחת בודאי לא מקלה וזה מקשה לדלג על פסקאות בסגנון המשפט הראשון והאחרון.

60 העמודים האחרונים לקוחים ממוחו של ילד שנקלע שלא בטובתו למסע פרנואידי מדכא, ששזורים בו סכיזופרניה ודיכאון גם יחד. התקווה לא מנצה בסוף, רק סיום כבד וסתום.

השאלה העולה היא האם אמצעיתו של ספר שווה את כובד ההתחלה ודיכאון הסיום. ברור שזה ספר משובח. השאלה היא, האם זה גם ספר חובה. אם והיום איננו כלה הוא ספר המותיר אחריו זיכוך, ספר הדקדוק הפנימי מותיר אחריו כובד פנימי ללא נשוא. זו בפירוש לא אנטי המלצה, אולי אזהרה.
מירב

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לרוב אני מאוד אוהבת את כתיבתו של גרוסמן, מתחברת מאוד לדמויות שלו ונפעמת מהיכולת המילולית המרשימה.
הפעם, אפעס (בהשראת האידיש הממלאת את הספר...), לא התלהבתי.
לא הצלחתי להרגיש איזשהו קו שמנחה את הספר, ומערבולת המילים והרגשות קצת סיבכה אותי ככה שבסוף לא הצלחתי להרגיש את ה"וואו" הזה שבד"כ יוצאים ממנו אחרי גרוסמן.

-רק מחשבה מעניינת שעלתה לי (בהשראה של ביקורת של קורא על ספר אחר בכלל)- יש מין הרגשה שאהרון של הספר הזה הוא בעצם אברם של "אישה בורחת מבשורה"
אולי.
דולדול

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מעולה מציג בפירוט נוגע ללב את קשיי ההתבגרות של ילד מגיל 11-17. הוא חי במשפחה כאילו "נורמטיבית" אך למעשה זה משפחה (ובעיקר האם) מסרסת ומצמיתה כל ניצוץ של אנושיות ורוחב אופקים. הבת מדוכאית. האב חי כמו כלב מאולף ובעיקר אוכל, והבן משתבלל בתוך עצמו ולאט לאט מתנתק מהסביבה מהחברים ומעצמו. הספר קשה לקריאה ודי מדכא אבל יש בו גווני גוונים של רגשות המתוארים ביד אמן ומשרים אוירה מאוד מיוחדת של הזדהות עם הגיבור ואלו הקרובים לו נפשית.
הפולנייה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר חשוב וטוב, מהמיוחדים של גרוסמן. עם כל הקושי שעולה במהלך הקריאה של הספר, הוא משתלט עליך ונסחפים איתו לעולם אחר.
אכן אחד מספרי החובה.
ג'וקר

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קלאסיקה ישראלית. גרוסמן במיטבו. חובה לקרוא!
רוני פ.

ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אם כל הרצון הטוב לא הצלחתי להתחבר.



התחיל לקרוא לפני 9 חודשים


התחיל לקרוא לפני 3 שנים ו-4 חודשים


דויד גרוסמן (סופר על המוקד)
דויד גרוסמן (נולד בירושלים ב-25 בינואר 1954) הוא סופר ומסאי ישראלי. למד פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה העברית, עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי חתול בשק, שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". ספריו תורגמו לשפות... המשך לקרוא
לקט ספרים מאת דויד גרוסמן
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של דויד גרוסמן






©2006-2012 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ