תקציר הספר
מי מאתנו לא התאהב בנסיכה הקסומה? עכשיו מעניק לנו הספר הזדמנות נוספת לחוות את ההתרגשות שעורר בנו הסרט בשעתו. גם מי שלא מכיר עדיין את סיפורה של הנסיכה לא יוכל לעמוד בפני קסמן של הדמויות הססגוניות, ובהן וסטלי, נער החווה האמיץ, שמחרף את נפשו למען האישה שהוא אוהב; איניגו, הסייף הספרדי, שחי רק כדי לנקום את מות אביו; פזיק הטורקי, הענק העדין חובב החריזה, היחדי שעקר אי פעם עץ במו ידיו; ויזיני, הסיציליאני הנכלולי, ששכלו כה חריף עד שהגיונו המושלם מביס אותו; הנסיך הומפרדינק, השליט המושחט של גילדר, שיוקדת בו תשוקה אין - סופית לציד ולמלחמות וגם לנסיכה היפהפייה; הרוזן רוגן, הרשע באדם, הנהנה מייסוריו של הזולת; מירקל מקס, שבכוחו להקים את המתים מקברם (פחות או יותר); שודד הים הנורא רוברטס, אימת יורדי הים; והנסיכה היפהפייה המושלמת מכולן. ספרו של ס. מורגנשטרן, שעובד בידי ויליאם גולדמן, הוא סיפור מסע שראשיתו מדהים ומטורף והוא רצוף הפתעות בלתי נשכחות ומפגשים עם יצורים מוזרים ומפלצתיים אך גם חביבים.


רשימות קריאה בהן מופיע הנסיכה הקסומה
ספרי המד"ב ופנטזיה שלי | shmuel בן 59 מאשדוד רשימת הקריאה עודכנה לפני שבוע וחצי

רוצה לקרוא | atiasdav בן 21 מאשדוד רשימת הקריאה עודכנה לפני שלושה שבועות

הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
שם הספריה זמינות הזמנה הזמנה עד הבית

ספרייה עירונית כרמיאל

יש עותק פנוי [ הזמן הספר ]

השוואת מחירים מחברי סימניה
שם המוכר מיקום מצב הספר מחיר מבוקש
ח פ צ י ב ה רחובות 08-9468441

רחובות

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
הגרי

קיבוץ גשר 15157

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
גידי - ספרים ברשת

חיפה

טוב 40 ₪ [קנה משומש]
גלית

רמת גן

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
ערן

מיתר

חדש לגמרי 40 ₪ [קנה משומש]
מיקימיקי

ירושלים

טוב 30 ₪ [קנה משומש]
שירספר

מרכז

חדש לגמרי 35 ₪ [קנה משומש]
קרון ספרים 04-9533461

קרית טבעון

כחדש 35 ₪ [קנה משומש]
מרתף הספרים 048625719

חיפה 048625719

כחדש 50 ₪ [קנה משומש]
יהודית: 052-4230162

מרכז

כחדש 50 ₪ [קנה משומש]
בתרי זוזי - 072-2128068

רחובות

כחדש 40 ₪ [קנה משומש]
טליה

בית שמש

חדש לגמרי 55 ₪ [קנה משומש]

אנג'ל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

31 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
היום פגשתי בחנות הספרים איזו ילדה. למען האמת, זה לא היה נדיר. יצא לי מפעם לפעם לראות ילדות אקראיות מפזזות בין ספרי הנוער וממלמלות בינן לבין עצמן מלמולי סלנג כבדים על המשמו החתיך החדש.
בכל מקרה, אחרי עשר דקות של עמידה ובהייה בספרים, אזרתי קצת אומץ ושאלתי אותה אם היא מתכוונת לקנות אחד מהספרים שהיא הופכת ומעיינת בתקציר שלהם. מסתבר שלא, לא היה לה כסף. השיחה התעמקה, גיליתי שהיא קראה ספרים כמו "הערפילאים", וכדומה. פנטזיה טהורה, בקיצור. היא גם הצביעה על הנסיכה הקסומה, אמרה שזה היה ספר טוב. אמרתי לה שאני לא בטוחה למה הסופר המציא את מורגנשטן, היא אמרה שגם לה אין מושג, אז שיתפתי אותה בתיאוריה שלי על שאולי גולדמן מפחד שהתרחשו פאשלות מתחת לראייתו והוא פחד שקהל הקוראים של הספר יתדפקו על ביתו יום שליו אחד ויקרעו לו את הצורה, היא צחקה, והמשכנו לדבר על הא ודא.

כן, מורגנשטן לא קיים! זה היה באמת הלם בשבילי, כי לואיזי סיפרה לי על זה בשלב מאוחר מידי של הקריאה שלי. הייתי בטוחה שסיימון מורגנשטן היה אמיתי!
ההערות של גולדמן היו ענייניות, היו בהם צדדים טובים - שמחתי שהוא לא הביא לנו ספר עם פרקים של מאות עמודים. אבל גם צדדים רעים - למה, אבל למה, בשם השדים והרוחות, הוא לא כתב את הסצנה בה שניהם נופלים לתהום?
נראה כאילו חלק מהקטעים בהם "קיצר" כביכול, את העלילה, באו בגלל שהוא לא הצליח לכתוב אותם כמו שצריך.

אז סיימתי את זה. האמת, לקח לי פחות זמן משחשבתי. שקראתי את ההתחלה, התאפקתי לא לתלות את עצמי וזהו, כלומר, כמה קיטש, לעזאזל. הנערה היפה והעשירה המזלזלת ביופייה, לוקחת אותו כמובן מאיליו וכו' וכו', ומתאהבת בבן עניים. שמישהו יזכיר לי כמה פעמים ראינו את הסצנה הזאת, כי אני הפסקתי לספור.
בכל מקרה, בשלב מסוים הפנמתי שהספר הזה צפוי. צפוי וקיטשי.
אני חושבת שזה מה שכל כך מקסים בו; הוא צפוי וקיטשי ועדיין קשה לא לאהוב אותו. וזה בגלל שתי סיבות - א, הסופר מודע לקטשיות. ב, הספר מצחיק, ולא "מצחיק בכאילו", כמו הסופרות נוער לאחרונה שחושבות את עצמן. אלא מצחיק באמת. אז הקיטשיות והדרמה מעורערת בהומור.

בכל מקרה - מקצר או סופר או איך שלא תקראו לו, ויליאם גולדמן חופר. ח -ו - פ - ר. הוא קדח לי בראש. מפעם יצא לי לדפדף כמה דפים קדימה כדי שיגמר מונולוג או דיאלוג ארוך מידי. חוץ מזה, איך אתה יודע שהסופר חופר? תסתכל בהקדמה, יש לי הערכה שאם היא יותר מדף וחצי, הסופר אוהב לדבר. מאוד.
ההקדמה של גולדמן חולקה לשניים וסכומה כמעט כחמישים עמודים.
חמישים.
הוא בהחלט אוהב לדבר.

אבל הספר, איזה ספר. מתוק ונוגע וחמוד. תתעלמו מהעובדה שהוא קיטשי וצפוי, אבל הוא פשוט טוב. נראה שהוא כמו סיפור אגדה, עם הדמויות הסטיריאוטיפיות והיעד הברור, אבל יש בו הומור, וציניות, והוא מעניין. פשוט מעניין. ברור מראש מה יקרה (או שלא [אופס, ספויילר?]), אבל הוא כל כך כיפי.
הוא כמו הספרים הקלילים והכיפים האלה שפשוט עושים לך חשק להתכרבל איתם בחורף עם איזו כוס שוקו מהבילה. אתם יודעים, אלה שפשוט גורמים לכם ליהנות ותו לא.
כי זה לא ספר עמוק. זה לא. אבל הוא טוב, ומותח, וכתוב טוב. ו - מה שלמדתי שמאוד חשוב, בעיקר אחרי הספרים של סיגלית דיל - קריא. לא מבחינת פונט או משהו בסגנון, אלא מבחינת כתיבה.
אה, ולמרות שהוא קיטשי, אם אני אשווה את אחד הספרים של סיגלית דיל שכבר קראתי, אני חייבת לומר - הספר של סיגלית דיל טובע בקיטשיות לעומת זה.
הדמויות נהדרות, העיצוב שלהם - לפעמים קצת יותר מידי סטיריאוטיפי (הספרדי הסייף, הטורקי החזק... [כי נראה שגרמו לכל הספרדים להפוך סייפים ולכל הטורקים להפוך חזקים. היי, מה עם תימנים? מה אני, כבשה?]), אבל משעשעות. מוסיפות נפח משמעותי לספר. ברור שיש בהן נטיות קצת מטומטמות, אבל אחרי הכל זה כמו סיפור אגדה ובינתיים לא יצא לי לראות סיפור אגדה בלי פגמים.

לסיכום, איזה ספר נהדר. מרענן ושונה. ממליצה בחום.
לואיזיאנה מנטש השקנאית

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

28 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת

כמו רוב האנשים, גם אני ראיתי קודם את הסרט. אבל עם הספר נפגשתי כשהייתי בת 10, נראה לי, כשדוד שלי קרא אותו בשבת ואני הצצתי לו כל הזמן מאחורי הגב כתולעת ספרים מיומנת. במקום להתעצבן עליי, דוד שלי פשוט נתן לי לקרוא. אבל הייתה רק בעיה אחת:
לא הבנתי כלום.
אז בשלב מסוים נטשתי את הספר והבטחתי לעצמי שאני אחזור אליו מתישהו.

הבזק קדימה [למדתי את זה מהספר]. שבוע הספר. מוצ"ש. אני ואחי שקטן ממני בשנתיים משוטטים בדוכנים, חדורי מטרה, מצוידים בכסף ובהוראות לקנות לכל אחד מהאחים הקטנים ספר.
חושי ציידי-הספרים שלנו התחדדו. ביחד הפכנו ספרים, קראנו ודיפדפנו, חרצנו ביקורת מלומדת בלי להעיף יותר ממבט אחד, ריחרחנו ושאלנו את המוכרים שאלות מעצבנות לחלוטין. בסופו של דבר הספר הזה- בכריכה אחרת- נתפס בזווית העין שלי ולחשתי לאחי בהתלהבות: "זה הנסיכה הקסומה! זה בטח ספר אדיר! זה יכול להיות לכולם! בוא נקנה אותו!!!!!"
לא נתתי לו שום ברירות. ביחד עם שני ספרים בשבילי, שניים בשבילו, ספרים לבני דודים קטנים, ספרים לאחים הקטנים וצמר גפן מתוק שנדבק לי לשיער, יצאנו משם.

וקראתי.

וכשגמרתי- וזה אף פעם לא קרה לי- חזרתי לעמוד הראשון וקראתי שוב.

*******

"יש ספורט בספר?"
"סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות הכי יפה. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים מפחדים. אנשים הכי חזק. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. נסים."
"נשמע בסדר," אמרתי, ודי עצמתי עיניים. (הנסיכה הקסומה, עמ' 12-13.)


בספר הזה יש הכול.
פנטזיה בסגנון קלאסי של אבירים, מפלצות ונסיכות יחד עם קריצה למציאות המודרנית; וידויים מרגשים לצד הומור וציניות; הרפתקאות ומסעות מול טקסים וגינוני חצר; רופאים מפוקפקים, גאונים מטורפים ונסיכות קירחות; ציידים ורוצחים אכזריים לצד אהבת אמת ונאמנות.
הספר הזה בלתי נשכח מכל הבחינות- הדמויות המקסימות, הציטוטים הגאוניים, ההערות הסותרות והמצחיקות בסוגריים ויותר מהכול, היכולת שלו לרתק אליו אנשים מכל הסוגים- מהדוד שלי, שהוא סטודנט גאון לפסיכולוגיה, ועד אחי הקטן, ילד בכיתה ג', שלא זז מהספר שבת שלמה.

בספר הזה מככבות כמה וכמה דמויות שאי אפשר לשכוח-
בַּאטֶרקַאפּ, הנערה היפה בתבל ששונאת להתקלח ואוהבת לרכב על סוסים;
וסטלי, נער החווה התמים שהופך לשודד ים אכזרי;
הנסיך המפרדינק, השליט הנבזי בעל גוף-החבית שרק ציד מעניין אותו;
איניגו מונטויה, הסייף הספרדי שמקדיש את חייו למרדף נקמה מאז גיל 11;
פזיק, הענק הטורקי ששקל 38 קילו בגיל שנה וגידל שפם מרשים בגן חובה;
ויזיני, גאון סיציליאני מטורף שמשוכנע שהוא החכם באדם;
מקס בעל הנס, שיכול להחיות מתים (בערך);
ואפילו ס. מורגנשטרן, הסופר הפיקטיבי שכתב (או שלא) את הספר "המלא", שמככב בהערות הסוגריים, גם הוא גיבור של הספר.

כן, לספר יש סופר אמיתי, שמתכחש לעצמו- אני אסביר:
וויליאם גולדמן המציא סיפור עשיר בפרטים ושקרי בהחלט על זהות הכותב, שהאמנתי לו בהתחלה.
בהקדמה הוא מספר איך אבא שלו הקריא לו את הספר הזה כשהיה חולה, ואז הוא התאהב בספרים ובייחוד בספר הזה- בלי לדעת שאבא שלו הקריא לו רק את החלקים המעניינים והעלילתיים בסיפור- לדבריו, "החלקים טובים".
גולדמן ממשיך בסיפור ארוך, מפותל ורצוף שטויות, בו הוא מסביר בין השאר איך גילה רק בגיל שלושים ומשהו את גרסת הספר המלא- לכאורה מאת ס. מורגנשטרן- והחליט לערוך אותו. הוא מתייחס לעצמו במשך כל הספר לא כאל הסופר, אלא כאילו לקח ספר קיים ורק ערך וקיצר אותו. לכן מדי פעם הוא קוטע את העלילה, לרוב בחלק הכי מותח, ונותן זווית ראייה משלו, הסבר לקיצוץ מסוים או להערת סוגריים הזויה ש"מורגנשטרן כתב".

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כי אני תמיד חשבתי שסופרים טובים גאים ביצירה שלהם, מתרגשים ממנה, מצפים לדעת הקהל. גם אני ככותבת כזאת.
והנה בא גולדמן ובועט לכולם בכל המוסכמות. הנה, הוא כתב ספר מעולה ומבריק ומצחיק ומצליח, ולמרות זאת הוא טורח כל כך להגיד שזה מישהו אחר. למה שמישהו יעשה את זה?- אני לא יודעת להסביר, אבל זה לא סתם גימיק. יש שם יותר מזה.

אני חושבת שיש שם סוג של התרסה להתנשאות של הרבה מהסופרים היום, כאלה שכותבים "ספרים" שעושים מניפולציה זולה על בנות בגילי וכולם עובדים על אותה נוסחה דבילית, שחושבים שהקוראים מטומטמים- אולי אפילו לא במודע, לדעתי יש כאן אמירה שלא, הקוראים לא מטומטמים, והסופר הוא לא כל יכול, ותפסיקו כבר עם פס הייצור הזה של הזיבלונים התבניתיים, לעזאזל. מנסים ליצור פה ספרים אמיתיים שבאמת עושים משהו לקוראים, שמשנים בהם משהו, כמו לילד בסיפור המסגרת, שהשתנו לו החיים מספר שהוקרא לו בגמגום ומבטא וחום גבוה.
ואולי אני סתם מתפלספת.
אולי גולדמן פשוט רצה באמת להיות הילד הזה.

*******

הספר כבש אותי בפשטות שלו, כי לכאורה זה נשמע סתם ספר משעמם ומטופש- הנערה היפה ביותר בעולם שמתאהבת בנער החווה שלה אך הנסיך המרושע מתחתן איתה בניגוד לרצונה...ורק השם נשמע כמו ספר על ברבי, וגורם לי להרגיש מגוחכת כששואלים אותי מה הסרט שאני הכי אוהבת.

ואולי דווקא בגלל זה.
כי העלילה שלו לא מתאמצת להיות הכי מיוחדת ומקורית, הדמויות בו לא תמיד הכי יפות או חכמות ושנונות, והתקופה מעורפלת לחלוטין- ולמרות הכול הספר הוא ההפך ממשעמם, ומוכיח שלא צריך שהסיפור יהיה הכי מקורי וקיצוני שלוקח אותך לעולמות דמיוניים, וגם בסיפור הכי פשוט יש את היופי והייחוד שלו, לפעמים גם יותר מכל עלילה גרנדיוזית ומפותלת על יקום מקביל ושערי המתים ופיצוצים כל משפט שני.

לדעתי, "הנסיכה הקסומה" משלב את כל העולמות של הסיפורת בצורה שלמה ומדויקת, לא מאולצת, ולכן כל אחד יכול להתחבר אליו [כן, אנג'ל, שחשבה שזה לא מגניב לקרוא ספר עם שם כזה! גם את!].
הסיפור הזה, שנראה על הנייר סתמי לחלוטין, מתברר כספר מקסים, מצחיק, שכתוב בגאונות ובעיקר מראה שהדברים הכי טובים לפעמים נמצאים ממש לידנו, ומרוב ספרים שמלאים ביומרות ומהפכות ודרמטיות סביבנו- אנחנו לא תמיד שמים לב שדווקא היופי נמצא בפרטים הקטנים.
ואומרים שגם אלוהים נמצא שם.

"אהבת אמת היא הדבר הטוב ביותר בעולם, חוץ מסוכריות נגד שיעול. כולם יודעים את זה."
מילים 13 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כן, כן, אני יודעת מה אתם חושבים. זו מילימי, היא הולכת לרדת על הספר הזה כי הוא קיטשי והיא שונאת קיטש; היא בטח תגיד שהיא לא מאמינה באהבת אמת, ושמי שכתב את זה הוא בן אדם תמים בלי שום קשר למציאות, אולי הוא חייזר שחי בתוכנו כבר כמה עשרות שנים.
למען האמת, הנחות היסוד האלו בהחלט סבירות. תנו לי לסתור אותן מההתחלה, וכדי להתחיל ממש מההתחלה, אתם צריכים לדעת איך התחלתי לקרוא.

למדתי לקרוא בגיל מוקדם יחסית, עוד לפני כיתה א'. כשהייתי קטנה ממש (ממרומי גילי המופלג כעת, כמובן) ההורים הקריאו לי ספרים. אני לא זוכרת את עצמי ישנה ואת אבא מקריא: אני זוכרת את האופן שבו הוא היה מקריא. את הניגון המיוחד של המילים. ואני מוכנה להבטיח שאם וכאשר יהיו לי ילדים, אני אקריא להם את הספרים האלה בדיוק ככה, כי אי אפשר אחרת, ככה אבא היה מקריא.
בכל אופן, זה הפסיק אחרי כמה שנים. התחלתי להתעניין בספרים ארוכים יותר ויותר. התחלתי לנסות לקרוא לבד (בפעם הראשונה ש"קראתי" לא באמת קראתי, פשוט דיקלמתי מה שאבא הקריא והעברתי את הדפים בתזמון מדויק. אבל זה היה ספר של דוקטור סוס, ואני מניחה שכולם מאוד התפעלו מהעובדה שילדה לפני כיתה א' קוראת בעצמה דוקטור סוס.).

עבר המון המון זמן מאז שמישהו הקריא לי סיפור, או ששמעתי אגדה. ואני מתכוונת לסטות מהגישה הכללית שלי ולהגיד ש:
(1) אני ממש אוהבת את הספר הזה. ראיתי את הסרט כמה פעמים, החל מגיל חד ספרתי ועד עכשיו, ואני מאוד אוהבת גם אותו.
בפעם הראשונה שקראתי את הספר הזה בכלל לא הבנתי שגולדמן הוא הסופר, והייתי בטוחה שהוא סתם איזה חפרן נודניק שהתחשק לו לייצר מהדורה מעובדת של הספר.
(2) זה ממש כאילו מישהו מספר סיפור! אל תגידו לי שזה לא מעודד כשמישהו מפסיק את הסיפור באמצע רק בשביל להגיד לך, בכתב נטוי ובקצרה, שהכל יהיה בסדר. אף אחד כבר לא אומר היום באמצע הספר שהכל יהיה בסדר, ויש אפילו סופרים שלא מפחדים להרוג לך את הדמות הראשית באמצע הספר. וזה מוביל אותי ל-
(3) זו א ג ד ה. יש לכם את רובין רייט, buttercup, נורית/מרגנית (נורית בסרט, מרגנית בספר, וג'ני בסרט אחר לגמרי.), בתור היפהפייה הבלונדינית. אולי הייתי קוטלת את מרגנית אם זה היה כל ספר אחר, כי מי לעזאזל משתמש בשפה כל כך קיטשית בימינו, אבל זה נשמע כן וכל כך מתאים, שאני פשוט נשאבת לזה. אני לא חושבת שאי פעם נהניתי כל כך להיות בת ארבע. הרי בתור בני ארבע זה לגמרי ברור שהטובים ינצחו, ושהכל יהיה בסדר, ושרשעים צריכים למות - הם רשעים!


אבל:
(4) באמצע הספר גולדמן מעיר הערות כמו "החיים לא הוגנים". תראו לי ספר לילדים או אגדת דיסני שבהם החיים לא הוגנים. זה כך כך נחמד שזו אגדה מציאותית. ובהמשך למדד המציאותיות, זה הזמן לדבר על -
(5) אהבת אמת, שהיא, כידוע לכל, הדבר הכי טוב בעולם (חוץ מסוכריות נגד שיעול, ברור.). היי, יש פה נסיך, אבל הוא רשע! לשם שינוי אנחנו לא בעד הנסיך! אנחנו בעד ההיפך הגמור מהנסיך: אנחנו בעד האיש בשחור, שרוצח אנשים בדם קר! אבל האיש בשחור מסור לא פחות מכל נסיך צח על סוס לבן, וקשה מאוד מאוד לא להיות בעדו.
(6) בערך בחמישים אחוז מהמקרים שבהם חיישני הקיטש שלי התעוררו מיד באה הערה שמנטרלת את הקיטש. הנה שתי דוגמאות שמאוד אהבתי:
-"[רגע דרמטי מאוד] "יש מעט מדי שדיים מושלמים בעולם הזה; אל תיגעי בשלך."
(בחיי, קנית אותי במשפט הזה. באגדות רגילות לא מדברים על שדיים ופשוט נותנים לרגע הדרמטי להימשך.)
-"אני מניח שגוועתי שוב, אז ביקשתי מאלוהי האהבה התמידית שייתן לי כוח לעבור את היום. מן הסתם התשובה הייתה חיובית."
"לא ידעתי שקיים בחור כזה," אמרה מרגנית.

ו-ל-סיכום, נהניתי מהספר הזה. אפילו שכבר ידעתי מה יקרה, ואפילו שכבר ידעתי שהכל אמור להיות בסדר, פשוט נשאבתי לסיפור הקסום הזה. באמת שקשה לא להתאהב בדמויות האלו. חוץ מזה שהספר גרם לי ללכת עם חיוך כל היום בערך (התחלתי לקרוא אותו בבוקר וסיימתי ממש בשמונה וחצי בערב. הפסקות לצורך לימודים, מקלחת ואוכל באמצע, כמובן.), אני די משוכנעת שהוא סם אופטימיות.

ועוד הערה: אם יש לכם ילדים, בבקשה אל תגדלו אותם על המיתוס שהכל נפתר בסדר. לא לכל הסיפורים יש סוף. ואל תלמדו אותם שאמור לבוא אביר על סוס לבן (או איזה בחור עם טלפון חכם לבן, בימינו הדיגיטליים). בבקשה תקריאו להם קודם כל את הסיפור הזה, ורק אחר כך תנו להם להתמכר לדיסני. זה שווה מחקר, אבל אני משוכנעת שהם יהיו הרבה יותר מוכנים לחיים האמיתיים. תודה מראש.
טל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

13 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
"שמו המלא של הספר שכתב גולדמן הוא: "הנסיכה הקסומה - האגדה הקלאסית מאת ס' מורגנשטרן על אהבת אמת והרפתקאות נועזות". בהקדמת הספר, סיפר גולדמן כי הספר הוא עיבוד מקוצר מספרו של מורגנשטרן, או בלשונו "מהדורת 'החלקים הטובים'". למעשה, סיימון מורגנשטרן הוא דמות דמיונית, והיצירה היא מקורית של גולדמן. הפרטים על חייו האישיים של גולדמן בדיוניים אף הם; יש לו שתי בנות ולא בן, ואשתו אינה פסיכיאטרית.
שתי הארצות בספר, פלורין וגילדר, אף הן המצאה של גולדמן. שמן לקוח, ככל הנראה, מן הכינויים הישנים למטבעות ההולנדיים, הגילדן והפלורין, בהתאמה.
גולדמן המשיך את הבדיחה גם במהדורת חצי היובל של הספר, בה כתב בהקדמה: "זהו עדיין הספר האהוב עלי בעולם. ויותר מתמיד, הלוואי שאני הייתי כותב אותו. אני נהנה לפנטז לפעמים שבאמת אני כתבתי אותו... אללי, מורגנשטרן המציא את כל זה, ולי לא נותר אלא להסתפק בעובדה שמלאכת הקיצור שלי... לפחות הביאה את מורגנשטרן לקהל נרחב יותר באמריקה"."
צוטט מויקיפדיה.
בלי קשר, ספר מצוין :)
The dark dragon

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מצאתי את התיאור המושלם לספר הזה-
זה ספר שלא קוראים כדי להינות מספר מוצלח עם עלילה יפה, זה ספר שקוראים כדי לצחוק.
לצחוק על מה? לצחוק על הכתיבה, לצחוק על הטמטום של הדמויות, ולצחוק מחדש כי ההומור של הספר הזה פשוט.. שונה.

זה ספר טוב, באמת. עם כל כמה שזה בערך הספר הכי בנאלי בכל היקום כולו, הוא עדיין מעניין בדרכו שלו. הדמויות טיפשיות ומצחיקות, העלילה צפויה אבל הכתיבה מעולה. העניין שהכי גרם לי לאהוב את הספר הזה- הוא היה כתוב כולו בתור בדיחה סאטירית אחת ענקית לגבי המדינה הזאת. אני מעריך את הסופר.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה הייתי ממש משועמם אז קראתי גם את ההקדמה. בשלב מסוים הרגשתי כאילו ההקדמה יותר ארוכה מהספר עצמו, אז בסופו של פשוט דילגתי עליה. ויליאם גולדמן מופיע בהמשך הספר והעיר הערות לגבי "למה קיצרתי פה" או, "אני חייב להסביר משהו פה" או "ספויילר-כלשהו, ראו הוזהרתם" ולהזכיר לנו בלי סוף שהעולם אכזרי.
תודה רבה לך, מר מובן מאילו.

יש קצת קיטשיות בסיפור, דבר שלעיתים רק הופך אותו למצחיק יותר. הבנאליות שבספר פשוט היא זאת שהופכת אותו לטוב כל כך, בצורה מוזרה כלשהי.

איניגו מונטויה, אשף-חרב שתוי שרוצה לנקום את מות אביו, פזיק, ענק תורכי שרירן שכנראה כל מסת המוח שלו עברה לשרירים, ווסטלי, נער חווה ששולט באוקינוס ורוצה להחזיר את מרגנית. תגידו מה שתגידו, שלישיה שכזאת נשמעת כמו מתכון לאסון או לסיפור מצחיק עד דמעות. למזלו הרב של מורגנשטן, זאת הייתה האפשרות השניה.

מומלץ. לא בחום, ואני לא חושב שכדאי לכם לרוץ ולקרוא. פשוט אם הספר קורץ לכם מהצד האחורי של הספריה- קחו אותו ותקראו אותו. הוא בהחלט יכול לשנות דבר או שניים בהשקפה על החיים.
כְּנָרַה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

11 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר נהדר, הרבה טוב יותר מהסרט (דעתי האישית, כמובן), למעשה, זה כמעט הספר היחיד שקראתי לאחר שראיתי את הסרט שנעשה עליו. (זה ופיטר פן, אולי יש עוד כמה, אבל ממש מעט). אהבתי מאוד את ההערות של גולדמן, והופתעתי מאוד מהסוף, סוף נהדר, אבל אין יום שעובר בלי שאני מקווה לגלות ספר המשך. כמובן, בל נשכח את הציטוטים הקלאסיים שעושים חלק גדול מהספר. ציטוטים כמו "שלום, שמי הוא איניגו מונטויה, אתה הרגת את אבי, התכונן למות" או "כרצונך" (או בתרגום הספר - מה שתרצי), וכמובן - הדובדבן שבקצפת: "אהבת אמת היא הדבר הטוב ביותר בעולם, חוץ מסוכריות נגד שיעול. כולם יודעים את זה".
אני מאוד אהבתי את סיפורי הרקע של איניגו ופזיק, הם נגעו ללבי עד מאוד. וחבל שלא הכניסו אותם לסרט. (שני המשפטים שנאמרים על עברו של איניגו לא נחשבים).
אישית, הדמות האהובה עלי בספר היא איניגו. למרות שזה מעט מוזר, יש צדדים רבים באישיותו שנוגדים את כל מהותי. רגש הנקמה המוגזם שלו, חיבתו לברנדי, והעובדה שבזבז זמן רב מחייו בלמידה (שזה כמובן נוגד את עקרונותיי לחלוטין), אך במשך השנים גיליתי שלא צריך להיות דומה לדמות כדי לאהוב אותה. אני מסתכלת על צדדים שונים באישיותו.
בעידן בו סרטי וספרי האימה , הפנטזיה, והמדע הבדיוני פורחים, ישנו מחסור בקלאסיקות על אבירים, נקמות, תככים ואהבה. אז שולפים את הנסיכה הקסומה, שלמרות שאיננו ממש "בן ימינו", עדיין הוא עדיף על פני סרטי מוסקטרים מתחילת המאה הקודמת (אני לא מדברת על הספרים, כי אם כל כמה שהספר טוב, לא הייתי משווה אותו אפילו לספר הגרוע ביותר בסדרת המוסקטרים). הנסיכה הקסומה הוא תזכורת נעימה לימים בהם אבירים הפכו עולמות כי מישהו פגע בכבודה של גבירתם, ויחד עם זאת - מעט עקיצות מודרניות.
אני מאוד פחדתי שאתאכזב מהספר ואוהב יותר את הסרט, הוקל לי מאוד משנוכחתי שחששותיי נתבדו. אז לכל אחד שקורא את הספר ויש לו טעם דומה לשלי, פשוט אחזור על מילותיהם של רבים ממכריי שקראו את הספר: "הסרט לא יותר טוב מהספר".
no fear

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
".Hello, my name is Inigo Montoya, you killed my father - prepare to die"



שמעו, אני בטח אחד האנשים היחידים שקראו את הספר לפני שהם ראו את הסרט.
עוד משהו - טיפ עתידי לכל מי שעוד לא ראה וקרא: לא משנה מה תעשו אל תראו את הסרט באותו היום שסיימתם את הספר.
למה?
כי אז תהיו כל כך שקועים בעולם שגולדמן יצר, שמכה ביד תגרום לכם לגחך ולומר "אני יודע משהו שאתה לא - אני לא שמאלי!" (או ימני), ובקשה קטנה תגרור "כל מה שתרצה" או "As you'r wish", ואתם תמצאו את עצמכם מדקלמים את המשפט שכתבתי למעלה כל כמה דקות עם חיוך מטופש על הפנים.
אז כן.


לנושא אחר - כשדיברתי על הסרט עם חברה שלי (היא לא קראה את הספר, ואני יכולה להתפשר על הסרט) הדבר הראשון שהיא אמרה (אחרי "...Hello, my name is Inigo Montoya" שמתי לב שכל מי שהזכרתי באוזניו את שם הסרט/ספר מיד פלט את השורה הזאת. כל אחד ואחד. מעניין.) היה "למה קוראים לזה הנסיכה הקסומה בכלל? נסיכה בסדר, אבל מה הקסומה פה?"
לא חשבתי על זה לפני זה, אבל וואלה - צודקת.
איפה פה הקסומה?!
רימתם אותנו! שקרים! כזבים! הבטחתם קסומה! אני רוצה החזר כספי!!!!
סתם, לא באמת. זה ספר טוב מדי.


זה הזמן להגיד קראתי את הספר לפני יומיים, במהדורה החדשה.
במהדורה הזאת גולדמן התחיל בהקדמה (שכללה כמה מהדברים שיקרו בספר) בה הוא דיבר בעיקר על צילומי הסרט ועל חייו האישיים. משם הוא המשיך להקדמה אחרת, שכללה גם היא חלקים מצילום הסרט והרבה פרטים על חייו האישיים, ואחרי זה הוא עבר להקדמה שלישית - ארוכה יותר משתי האחרות - שבה הוא דיבר (איזו הפתעה!) על חייו האישיים. משם הוא המשיך לספר עצמו, שבו קטע את רצף הסיפור מדי פעם לעמוד או שניים, בהם כתב (בכתב אחר, כדי שנבדיל) הערות על הספר וגם - נחשו מה עוד! - קצת על חייו האישיים. כשהספר נגמר הוא כתב את "התינוקת של באטרקאפ - הסבר" שם הוא הסביר קצת על למה הוא כותב רק את הפרק הראשון של התינוקת של באטרקאפ, אבל בעיקר מדבר על חייו האישיים. אחרי היה את התינוקת של באטרקאפ ושם זה נגמר.
שמתם לב לדפוס כלשהו?
הסופר חפר - חפר! - על עצמו ועל חייו, ומה מסתבר בסוף?
שכל מה שהוא אמר - לא אמיתי!!!
הוא דיבר על הבן שלו - אין לו בן, אלא שתי בנות.
הוא חפר על אשתו הפסיכיאטרית הקרירה והחכמה - אשתו לא פסיכיאטרית (וכנראה שהיחסים בניהם טובים יותר מאשר אלה שהוא כתב עליהם).
הוא המציא מדינה שלמה - ואפילו שתיים! - שלא קיימות בכלל.
הוא המציא היסטוריה שלמה ועירב אנשים אמיתיים ויצר עולם שלם סביב ספר אחד.
ולא טרח לספר לנו שהעולם לא אמיתי.
אה, ועוד דבר - הוא המציא בנאדם, והפך אותו לסופר של ספר שהוא עצמו כתב.
ושמעו - זה יוצר הרבה מאוד בלבול.
כי בעצם זה אומר שלא היה שום אבא שהקריא לילד שלו סיפור - כי הסיפור עוד לא נכתב. שלא היה שום ילד שחייו השתנו בעקבות זה, שום מורה שאמרה "זה לא יכול להימשך ככה בילי!" ושנתנה לו המלצות קריאה יום אחרי יום. שום כלום.
ובילי - לא, גולדמן, רצה שיהיה. הוא רצה לקרוא את הספר הזה.
ועל זה נאמר - "אם אתה רוצה לקרוא ספר שעוד לא נכתב, אין לך ברירה אלא לכתוב אותו בעצמך."
וזה מה שבילי - התכוונתי גולדמן, עשה.

שמעתי כבר כמה תאוריות על למה הוא עשה את זה, למה הוא נתן את הקרדיט לס.מורגנשטרן, למה הוא העמיד פנים שהוא רק המעצב - אבל החביבה עליי מכולן זו התיאוריה של לואיז. כל כך אנושית, כל כך כנה...
מה שכן, שמתי לב שב"תינוקת של באטרקאפ - הסבר" וויליאם - כלומר גולדמן, סיפר על תחושותיו כמי שפרסם את הגירסה המקוצרת וכל ההערכה הולכת לסופר האמיתי - כמו שצריך, והוא לא מבקש שיחשבו שהוא כתב את זה, אבל, והוא אומר - "וסליחה, אני עיצבתי את הספר הזה. הפחתי בו רוח חיים. מה שזה לא יהיה - זה בטח שווה משהו." והוא כותב כל כך יפה ואמיתי וכנה - ואפשר להרגיש את התרעומת והתסכול שלו, וזה בכלל לא אמיתי!
כי הוא לא היה יכול לעבור תביעות משפטיות על זכויות יוצרים, ולא היה צריך להיאבק על הזכות לקיצור הספר "התינוקת של באטרקאפ" כי הספר עוד לא נכתב, ובכלל לא צריך לקצר אותו, ואם כן אז הזכויות כולן שלו. הוא מזייף את הרגשות באומנות מרהיבה.

ואתם יודעים מה?
יותר מווסטלי, ובאטרקאפ, ופזיק, ואיניגו (הדמות האהובה עלי XD), וויזיני, והמפרדינק, ורוגן, והלבקן, ומקס-בעל-נס וההורים של באטרקאפ וכל אחד אחר - הדמות הראשית של הספר הזה,
היא גולדמן.
ויליאם גולדמן.

וזה מה שמייחד אותו! שהסופר הוא הדמות הראשית, והוא כותב על עצמו אבל ממציא לעצמו היסטוריה שונה לגמרי, ואני יכולה ממש לראות את ההנאה על הפרצוף שלו כשהוא כותב על עצמו הילד, אבל עושה כאילו הוא קרא את הספר בילדותו.
וזה כל כך חמוד, וכל כך מתוק,
ואני נמסה לרגליו ואומרת "לקנות את הספר? לקרוא אותו? לראות את הסרט? לקרוא שוב? להתענג על כל מילה? AS you'r wish."


אני מרגישה שעדיין לא חפרתי מספיק אז אמשיך עוד.
אני אעבור עכשיו לעלילה עצמה ולדמויות שכולנו מסכימים שהן דמויות.
באטרקאפ - ראיתי שבספרים בהוצאה ישנה יותר קוראים לה מרגנית (בעע איכסס מקיאה) ובסרט כתבו את זה נורית. איכס. באטרקאפ זה שם כל כך יפה! וחוץ מזה - אתם באמת מדמיינים את זה?
פזיק, ווסטלי, איניגו, המפרדינק (גאד דמאט!) ופתאום - נורית?
באמת?
היא התוודתה בפני ווסטלי על אהבתה הגדולה. היא אוהבת אותו כל כך. אם האהבה היא גרגר חול האהבה שלה היא יקום של חופים.
גם הוא אוהב אותה, הוא אמר לה. כל מה שתרצי, מרגנית.
אבוי.
ווסטלי! הוא כזה חמדמד. אבל היה בו גם משהו שלא הכי אהבתי. מושלמי מדי. קשוח וחזק. אבל גם חכם. וגם רגיש. וחתיך. ועשיר (עכשיו כשהוא הפיראט הנורא) גרי סטו מישהו?
פזיק - אוי הוא זה מתוק!!!! נמסתי מהחרוזים שלו. טיפש עם שרירים - הכוח חסר המוח. סטראוטיפ מובהק (זה היה אחרי שהמציאו את הסטראוטיפים XD) אבל יש בו משהו שפשוט גורם לך לחשוב - אז מה? שיהיה סטראוטיפי כמה שבא לו, העיקר שלא יפסיק לחרוז ולהיות דובי חמודי.
כשהוא היה ילד, ואמר להורים שלו - "אבל אבא, אמא, אני לא אוהב להרביץ" זה היה כל כך חמוד! אוף, הוא כל כך מתוקי!
זהו. די לחפור על כמה שהוא חמוד.
ואיניגו! הוא המדות האהובה עליי. למה? אני לא יודעת. ידעתי שהוא יהיה הדמות האהובה עליי עוד לפני שפגשתי אותו. בהקדמה ויליאם - אני מתכוונת גולדמן, מדבר עליו עם הנכד שלו, ורק לפי השם, לפי האזכור של חרב שש האצבעות, אני יודעת שהתאהבתי.
זה לא שאתה בוחר מי תהיה הדמות האהובה עליך. זה בדיוק כמו שאמרתי - להתאהב. גם התסמינים דומים.
עצירת העמוד כל פעם שרואים את השם שלו כתוב,
דפיקות לב כל פעם שמדברים עליו,
חיוך שמח כל פעם שמתעללים בו או שהוא נפצע או שהוא עומד למות,
אין כמו דמות אהובה! יש אחת או כמה בכל ספר (מלבד כאלה שממש גרועים) ואתה תמיד תמשיך לקרוא לא משנה כמה זה גרוע רק בזכותה.


ואתם יודעים עוד משהו?
גולדמן אומר לנו בלי הרף שהחיים לא צודקים ושצריך להשלים עם זה. אני עוד לא בטוחה אם אני מסכימה איתו או לא, אבל בכל מקרה זה היה יפה לראות את הפסקה האחרונה.
"אני באמת מאמין באהבת אמת, ושזה הדבר הכי נפלא בעולם - חוץ מסוכריות נגד שיעול. אבל אני גם באמת חושב שאין צדק בחיים.
פשוט יש בהם יותר צדק מאשר במוות."
ואין לי מושג מה אני מנסה להגיד!


וגם אין לי מושג למה כמה פעמים במהלך הביקורת הזאת קראתי לבילי - זאת אומרת גולדמן, בטעות בילי, או ויליאם, או פשוט לא גולדמן.
לא לכל הסופרים אני קוראת בשם המשפחה.
רולינג היא רולינג לנצח.
לקרוא לקאסי "קלייר" זה בלתי אפשרי. ריק הוא פשוט ריק.
וגולדמן הוא גולדמן. אין מה לעשות.
אבל הוא לא רק גולדמן.
הוא גם ביל ובילי ווילי וויליאם.
והוא הדמות הראשית של הנסיכה הקסומה.



ואתם יודעים עוד משהו?
אף פעם לא הבנתי מה כל כך נפלא בסוכריות נגד שיעול.

נופר
זה שאין לנקוב בשמו

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

9 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא קל לכתוב ביקורת על הנסיכה הקסומה. למען האמת, לכתוב ביקורת בכללי זה לא עניין של מה בכך (כשאתה כותב ביקורת אתה צריך לשים לעצמך דגש על קהל היעד שיקראו אותה ויאהבו אותה. אתה צריך לגרום לכמה שיותר אנשים, שיאהבו את הביקורת. וזה די קשה, כי לכל אחד יש טעם משלו. עכשיו אתה בטח חושב לעצמך שהכי טוב לחשב את מספר האנשים שאוהבים את סגנון הכתיבה שלך בביקורות שלך ולהשוות אותם אם אלה שלא אוהבים אותו. זה נשמע פשוט אבל... איך תחשב אותם בדיוק? ייקח לך שעות על גבי שעות! וחוץ מזה, יש מצב ששני אנשים יאהבו את אותה ביקורת ובביקורת אחרת רק אחד מהם יאהב אותה והשני לא כל כך.)
אבל בכל זאת, לקחתי את הסיכון, השקעתי קצת מזמני והחלתי בכתיבת הביקורת.


לפני שאדם כותב ביקורת, (כמו שכבר אמרתי) הוא צריך לקחת את הסיכון שיש כמה אנשים שלא כל כך יאהבו את הביקורת ואפילו יכתבו לך משהו מעליב (כמו למשל: "ויליאם גולדמן מתהפך הרגע במשכבו" או: "יש לך הרבה שגיאות כתיב. סבלתי הרבה מקריאת הביקורת הזו") ולכן הוא צריך להוסיף מן אזהרה כזו. אזהרה מודגשת אבל. שכל אחד יוכל לשים לב אליה (האזהרה הזו בעצם תחסוך את הקריאה לאנשים שלבטח לא יאהבו את הביקורת)
אז הנה האזהרה שלי:
אזהרה: הביקורת עלולה להכיל מספר לא מבוטל של סוגריים והערות שוליים. אתם יכולים להתעלם מהן. אף אחד לא מחייב אותכם לקרוא אותם.
נחמד, אה?

אז עכשיו אני יכול סוף כל סוף להתחיל בביקורת!
***

לפני שנים רבות, בבית אחד בעיר עלובה ומעורבת במרכז הארץ (שיש בה אוכלוסייה מעורבת. כלומר, ערבים ויהודים חיים שם ביחד. ולא תמיד הם חיים בשלום.) ישב לו נער צעיר אחד וקרא את הנסיכה הקסומה. הוא עלעל בדפי הספר בעצבנות ולא הבין לעזאזל מה רוצים ממנו. מה זה כל הקיטש הזה?! הוא שאל, כמעט צרח, בלבו.
כמובן שלא עבר היום, והוא החזיר את הספר לספרייה.
סלמאת
(אבל הסיפור הזה עדיין לא נגמר.)
כעבור כמה שנים, בהווה הלא רחוק, באותו בית ובאותה עיר עלובה ומעורבת במרכז הארץ, ישב לו אותו נער (שכבר התבגר) וקרא שוב את הנסיכה הקסומה (אין צורך לספר לכם איך הגיע לידיו שוב העותק, ואיך הוא החליט לקרוא אותו אף על פי שהוא שנא אותו בילדתותו. אני לא רוצה לגזול מזמנכם, ולכן אגיד רק שהנער הזה השתנה. כן, פשוט כך.)
הוא קרה את התקציר ולא הבין.
הוא לא הבין איך כל העולם (חוץ ממנו) כבר מכיר את כל הדמויות בנסיכה הקסומה (את וסטלי נער החווה התמים ורדוף האהבה, את מרגנית האישה שרק ברגע האחרון נזכרה להעניק לו תשומת לב לאחר שנים רבות של אי תשומת לב, את איניגו הסייף הספרדי שכל יעודו בחיים הוא לנקום במות אבין, את פזיק הענק הטורקי חובב החריזה שאהב לעקור עצים במו ידיו, את הסיצליאני הערמומי והאופטימיסט הניצחי, את הנסיך המפרדניק המגושם והסרטני שאהבתו לציד עולה על אהבתו למלחמות ובעצם לכל דבר, על שודד הים הנורא רוברטס, על האציל בעל 6 האצבעות ועוד דמויות רבות ומשונות)
בעצם, אני חושב שמה שהיה כתוב על הכריכה האחורית היה בעצם סוג של-
ספויילר
ואני מגדיר את עצמי כאחד ששונא ספויילרים (זה הורס לי את החשק לקרוא את הספר. לא משנה איזה ספויילר זה, קטן או גדול. למזלי לא נחשפתי לספויילר בהארי פוטר, ולכן במזל קראתי את הסדרה. תהיו בטוחים שאם הייתי נחשף לספויילר בהארי פוטר, לא הייתי קורא תספר והדבר הכי חשוב שהיה יכול לקרות הוא שבכלל לא היו קוראים לי זה שאין לנקוב בשמו)
אז אתם בטח מניחים שלא קראתי את הספר הזה בסוף. ובכן, טעות בידכם, כן קראתי אותו.
למען האמת, הספויילר רק עשה לי חשק לקרוא תספר. להכיר את הדמויות המפורסמות (שנראה שכל אחד בעולם הזה מכיר), לדעת בעל פה ציטוטים מפורסמים (כנ"ל) ועוד ועוד דברים מיוחדים שכל אחד מכיר ורק אני לא.
אכן, יש לי חוסר השכלה נוראי.
אבל לאחר הקריאה... לאחר הקריאה ידעתי הכל.
הכל מהכל. הכרתי דמויות מקסימות, משעשעות ושובות לב, ציטוטים חכמים ויפים, והכרתי סופר שבכלל לא קיים.
ס. מורגנשטרן
אכן, כל הסיפורים נכונים. ס. מורגנשטרן לא באמת כתב את הספר הזה (וגם לא גרסה אחרת. שום כלום!) מי שכתב אותו הוא לא אחד מאשר ויליאם גולדמן (ולמי שתוהה, ההקדמה הארוכה הזו בת ה-50 עמודים היא בעצם שקר אחד גדול.)

זהו, אני חושב שסיימתי. כל הכבוד למי שעשה לי לייק. (ולא כל הכבוד למי שלא עשה)
אגב, הסרט יצא מושלם! (אבל זה אתר של ספרים. לא של סרטים. לכן אדרג את הסרט באתר סרטים.)
אה- ועוד משהו! הנער הזה שמקודם הזכרתי, כן כן, הנער שגר בבית בעיר עלובה ומעורבת וקרא את הנסיכה הקסומה פעמיים- הנער הזה הוא אני. כן, כן אני! (אני לא באמת בן 100. למה אתם נשמעים מופתעים כל כך? 0.0 חה! כנראה שעבדתי עליכם מוחעוחעוחע!)
Hadish16

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הספר המושלם שעליו מבוסס הסרט המושלם.

כמובן שלא הייתה ברירה וראיתי קודם את הסרט כי תמיד היו משדרים אותו בימי שבת בערוץ הראשון, וכמובן מאז שהתחיל עידן האינטרנט המהיר היה קל להשיג אותו ולראות אזה 500 פעם. סרט שלא נמאס ממנו אף פעם וכל פעם מצחיק/מרגש/מלהיב אותך כאילו זאת הפעם הראשונה שאתה רואה אותו.

אף פעם לא חשבתי לקרוא את הספר שעליו מבוסס הסרט, אפילו לא טרחתי לבדוק אם הוא מבוסס על אזה ספר, עד שראיתי עותק באנגלית בסטימצקי ואמרתי שחייב לקחת ולקרוא אותו.

לא התאכזבתי, היה לי ברור שסרט כזה מושלם אמור להיות מבוסס על ספר מושלם לא פחות (תסלחו לי על המשפט הלא תקני הזה), התחלתי לקרוא אותו ונסחפתי כאילו לא ראיתי את הסרט 500 פעם, לא משנה שידעתי את העלילה ומה עומד לקרות ומה עומדים להגיד, כל דבר ריגש/הצחיק/הלהיב אותי מחדש.

בין אם זה הדמויות הגאוניות שכל אחד מהם הוא טיפוס בפני עצמו שאי אפשר שלא להתאהב בו ובין אם זה הכתיבה הקלילה והזורמת, הכל פשוט מתחבר ביחד ליצור את הסיפור המושלם.

ואני חייב לציין שהסופר הצליח לעבוד גם עליי לחלוטין, אני אפילו שלחתי את המייל (בעבר זה היה מכתב ובגרסא החדשה הוא אמר שאפשר לשלוח מייל) והוא עונה למייל במכתב ארוך מאוד שמסביר שעורך דין בא למשרד שלו ואיים עליו בתביעה אם הוא יעיז לשלוח לאנשים גרסא משלו למה שהיה בין ווסלי לבאטרקאפ מתי שהם נפגשו שוב ומה הם אמרו אחד לשני.

ואם כבר ציינתי את הקטע הזה אז זה אחד הדברים הכי גאוניים שקראתי אי פעם, ספר שלם על אהבה שחסר בו הרגע הכי חשוב, רגע המפגש בין שני האוהבים, מה הם אמרו אחד לשני הוא משאיר לדמיון הפרוע שלנו וכל אחד מאיתנו יכול להשלים את זה איך שהוא רוצה.

תקראו לזה סיפור האהבה הכי קלאסי, הקומדיה הכי קלאסית, סיפור ההרפתקאות הכי קלאסית, לא משנה איך תקראו לזה... אי אפשר להשמיט את המילה "קלאסי"...


סהר

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

8 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ברצינות
זה ספר מהמם!
זוג שהקריב הכל בשביל לחיות
יחד.
אני אהבתי מאוד את פזיק ואת איניגו
המדהימים אשר היו נאמנים וטובי לב כל כך
ספר יפהפה מרתק ומצחיק
אי אפשר שלא להתאהב בדמויות
ומי שקורא ירצה בטובתן לעולם
אני מאוד ממליצה
לקרוא בכל גיל!!
יערית

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בהחלט אחד הספרים הקסומים שקראתי,מדובר בספר הרפתקאות שנון,מצחיק,רומנטי,שסוחף לעולמות אחרים. המשפטים כמו "שלום, שמי איניגו מונטויה, הרגת את אבי התכונן למות" ועוד אין ספור משפטים אשר נהפכו למשפטים שכל אחד מכיר! הקריאה מהנה בכל פעם מחדש מומלץ ורצוי בכל בית!
לפי דעתי גם הסרט קסום ומופלא
הלל הזקן

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
עוד לא עיכלתי את הספר הזה; תנו לי שבוע... סגנון הכתיבה של גולדמן, המוכר לקהל הרחב בזכות ספרים כמו "איש ומרתון" ותסריטים הוליוודיים כגון "קיד וקאסידי" ו"כל אנשי הנשיא" (עבור שניהם זכה בפרס האוסקר), זורק אותך מאמת לבדייה, מוידויים אישיים כואבים ("אשתי השליכה אותי סופית בערב הקרנת הבכורה של הסרט") לגוזמאות מארץ האגדות (הענק טיפס על צוק בגובה 300 מטרים, כשהוא סוחב על גבו "מטען" של שלושה אנשים...) - בתזזיתיות שאיננה פשוטה כלל ועיקר ובמיוחד לבני מזל שור, אנשים עם חיבה יתרה לחיים יציבים וללוח זמנים סגור חודשיים מראש...

ברם-אולם, העובדה 'שחיסלתי' אותו בשני סבבי-קריאה של מספר שעות כל אחד, מעידה כנראה יותר מכל על הצלחת הסופר ליצור חיבור מדוייק עם הקוראים או, כמאמר אחת הקלישאות הידועות בנות ימינו - "ללחוץ להם על כל הכפתורים הנכונים"... בעברית פשוטה : היו קטעים בהם צחקתי כמו משוגע !

אהבתי מאוד ואני ממליץ בחום - במיוחד לימים קרים אלה... נסיכות, אבירים, רומנטיקה ימי-ביניימית - מה רע ?! אבל איפה לעזאזל זה "השטח שבין גרמניה לשוודיה" ???...
מיכל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הסרט שעשו על פי הספר הוא אחד הסרטים האהובים עלי ביותר בעולם. קראתי את הספר ולא התאכזבתי. הספר מאוד דומה לסרט (כלומר הסרט דומה לספר), וכשקוראים אותו ממש שומעים את הדמויות אומרות את הרפליקות שלהן. אם חייבים להחליט, אז בעיני הסרט טוב יותר מהספר, אבל למה חייבים להחליט ? אפשר פשוט להנות (משניהם).
נערה עם קעקוע דרקון

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יעל

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אפשר לראות שגברים רבים נרתעים מספרים שנדמה שהם "ספרי בנות"... אם הכותרת "נשית", תמיד כמות הקוראים תהיה לטובת הקוראות, בד"כ בפער די גדול (כמו שניתן לראות כאן).

אבל - זה לחלוטין לא ספר בנות (ויודע מי שראה את הסרט). יש בו הכל - קומדיה, אקשן וכן - גם רומנטיקה.
אישית, זה אחד מהספרים האהובים עליי. ההומור, והעובדה שהכל שם כל כך שחור או לבן, הופך אותו לספר קליל שאפשר לחזור ולקרוא בו שוב גם אם כבר יודעים את הסוף... הרי מה שמעניין זו הדרך.

אם להתייחס להשוואה לסרט - קשה לי להחליט איזה מהם יותר טוב. בסרט חסרים פרטים מסויימים (וזה טבעו של ספר שמעובד לתסריט), אבל הקאסט מעולה, וגם הבימוי, והעובדה שמארק קנופלר הלחין את המנגינות לסרט רק עושה את זה לעוד יותר טוב.

מבחינתי הספר נכנס לקטגוריית הספרים הקלאסיים, אלו שאין להם גיל, ומתאים לכולם.
פודינג

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
זה ספר מעולה - מרגש, עצוב, ולפעמים שמח,
אני זוכרת איך כשקראתי את זה הרגשתי, כזה - וואו. ממש וואו. כאילו, רמה אחרת לגמרי משאר הספרים.
ספר מדהים, הכי טוב שקראתי אולי, הייתי אומרת.

אה, וכמובן: מומלץ בחום!!!
orita

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
כמו ילדה קטנה, נהנתי מכל שניה.
שנון, מצחיק ונותן כזה פסק זמן מרענן מהדברים הרציניים שבחיים.
כנראה שקסמו לא יפוג לעולם!
מורג'ו 3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא ידעתי שתרגמו את הספר - אני קראתי אותו במקור באנגלית והוא שנון מקסים ומצחיק מאד! הסרט שנעשה על פיו מקסים גם הוא ושניהם מומלצים בחום! מקווה שהתרגום לא פגע במקור!
דיאנה1

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
איזה כיף שיש ספר כזה! איך שסיימתי לקרוא באותו היום צפיתי בסרט.
נהניתי מכל רגע שקראתי אותו. ספר מעולה וסרט מעולה (שיצא לפני 26 שנה!!).
TALI27

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לא חשבתי שאפשר להתעלות על הסרט הנפלא, המצחיק, שהפך משפטים כמו "שלום, שמי איניגו מונטויה, הרגת את אבי התכונן למות" למשפט אשר שגור בפי כל, אבל אין ספק שהדבר נעשה. מדובר בספר הרפתקאות שנון ורומנטי, לא לגברים/נשים בלבד.זו הפעם הראשונה שראיתי את הסרט ואז קראתי את הספר ועדיין צחקתי ונהנתי. מומלץ!
loreax

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
לכל מי שאהב את הסרט הספר הוא הפתעה נעימה, הוא כתוב בתור מהדורה מחודשת וערוכה של ספר שאביו של "העורך" הקריא לו בתור ילד, הוא נכתב בנימה משועשעת צוחק על המון קלישאות והוא חמוד להפליא.
שאקד

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ראיתי קודם את הסרט אני מודה, בדרך כלל אני לא רואה סרטים שמבוססים על ספרים, פשוט כי זה לא אותו דבר.
אבל אחרי שראיתי את הספר בספריה אמרתי שאני חייבת לתת לו צ'אנס.
אז חבל שנתתי, הספר לא מגיע לרגליים של הסרט וגם הורס את הרושם שיש ממנו. אם אתם רוצים לקרוא את הספר, עצה ממני לא לראות את הסרט או להפך.
MIRIAM.B

בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מה מוצאים בספר הזה? למה הרבה אנשים מתלהבים ממנו כל כך? אני לא מצאתי בו שום דבר מלהיב , לא מעניין ופשוט לא כלום! לא מומלץ בכלל
סמיילי

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מומלץ, גם לכל אלו שראו את הסרט עשרות פעמים. הספר מעשיר את הלילה בעלילות צדדיות שכתובות בציניות ובהומור שלא באו לידי ביטוי בסרט. גולדמן כתב סיפור מעולה שמכיל הרבה התיחסויות אישייות ואילתורים כגון המצאת דמותו של מרגנשטרן.
קרדואן

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
קראתי את הספר בפעם הראשונה אחרי שצפיתי בסרט מספיק פעמים כדי לדעת אותו בעל פה, והוא עדיין היה טוב.
נכון שלפעמים הכתיבה הייתה קצת מאומצת מדי בנסיון להיות משעשעת, אבל רוב הזמן זה עבד. אהבתי מאוד והספר בהחלט מומלץ.
מאיקוש

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
הפשטות שבספר, האופן בו הדמויות מגיבות למוות, האופן שבו הדמויות מתייחסות לאהבה ולנישואין הופכות את הספר למה שהוא.
הערותיו של וויליאם גולדמן משעשעות מאוד וגם ההקדמה מומלצת.הספר כתוב בשפה פשוטה וקריאה לכולם(למרות שמו).
הדמויות כולן מגוונות ושונות אחת מהשניה.
נכון בדר"כ הספרים מדגישים עד כמה שהאדם ומוחו מסובכים?אז כאן זה בדיוק ההפך, הפשטות שמחשבותיהם של הדמויות, הניגודים בין מתאבק מקצועי לנפשו הרכה והעדינה ועד לאן אפשר ללכת למען האהבה.
אך החיסרון שבו ואולי גם היתרון הוא שהוא צפוי מראש ומאוד מתומצט...לא נורא, אי אפשר הכל!

קריאה מהנה!:)
בוב

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
עד כמה שזה ישמע מוזר, זה אחד הספרים היחידים שקראתי שהעיבוד הקולנועי עולה על המקור.
חן אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בס"ד
טוב בקצרה, מאכזב, עלילה נמרחת ולסיום- בעצם אין סיום. היו כמה קטעים נחמדים, אבל לא שווה לבזבז את זמנינו בשבילם. ספר מבאס.
רוני

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
בסדר. שנון, מאוד מבלבל- לקחלי זמן להבין מי כתב את הספר. לא הביא לי ממש רעיון או חכמה חדשה חוץ מההצגה שלו את האהבה השטחית "אני אוהבת אותך יותר משאהבתי כל אדם אחר אי פעם... למעשה, אני אוהבת אותך מזה כבר כמה שעות" (פחות או יותר).
רועי אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מעולה וגם סרט מעולה וגם משחק מחשב וגם...
michalkessel

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
חביב אבל שטחי משהו, וההערות של ויליאם גולדמן קצת מעיקות על כל סיפור האגדה.
שיקו

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
אחד המקרים הבודדים בו הייתי ממליץ לראות את הספר ולא לקרוא את הספר. החלקים הטובים, השנונים, והמשעשעים בספר עברו לסרט, החלקים המשמימים הושמטו.
שירה

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
מוכיח את החוק האוניברסלי "הספר לעולם טוב יותר מהסרט", אפילו כשמדובר בקאלט כמו הסרט שנעשה על פי הנסיכה הקסומה. שנון ומשעשע!
עצמילי

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר חמוד מאוד, קליל, משעשע וסוחף.
אולי זה בגלל שקראתי את זה בגלל הסרט, אבל הוא חפרני במקצת, וזה מרגיז למדי.
ההערות של העורך די מציקות, ודי מטריד שההקדמה היא בת 20עמודים לפחות, אבל בסופו של דבר הספר פשוט מקסים, אין ספק.
סטיוארט ליטל אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מקסים על אהבת אמת,הרפתקאות,נאמנות וניסים...ספר קלאסי....ספר משגע שמומלץ מאוד מאוד לקרוא...
גיא

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר נחמד, לא יותר. בסה"כ אגדה שכתובה יפה, אבל אין בה שום דבר מרתק או מפתיע שמעודד להמשיך לקרוא.
רוני פ.

ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר נחמד לנוער שגם מבוגרים יכולים להנות ממנו.
ענבר נ.

ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
ספר מצחיק ושנון מאוד, אבל גם מאוד אמיתי ורגיש.
pugy

ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

אהבת? לחץ לסמן שאהבת   |   הגב לביקורת
יש לספר הקדמה ארוכה אבל שווה לקרא אותה ויותר מזה את הסיפור עצמו כי הוא ממש נפלא פשוט אגדה שנוגעת ללב רק עוד דבר אחד הסוף קצת אכזב אותי, בסרט הוא יותר טוב.



התחיל לקרוא לפני שנה


לקט ספרים מאת ויליאם גולדמן
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של ויליאם גולדמן






©2006-2012 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ