"כל המסופר כאן נלקח מהתמונות שהופיעו לנגד עיניי בעת הכתיבה, ואני רק "תרגמתי" אותן למילים." סיפורו של חיים גלעין משתרע על תקופה של עשרים וחמש שנים - החל מילדותו בעיירה פוצ'אייב שבפולין, בפלך ווהלין )אוקראינה( ועד לרגע שבו דרכו רגליו בנמל תל - אביב, בשבת ה15 - במאי 1948, ביום הההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל. ו"בין לבין" - משורטטים חיי העיירה היהודית בצבעים חיים וברמת פירוט המאפשרת לקורא - גם זה שלא היה שם - להציץ מקרוב באנשים, במנהגים ובמערכת חיים שלמה שנמחתה ונמחקה באחת, באכזריות ולבלי שוב. המלחמה קטעה את שגרת נעוריו. הנער שקשר גורלו בתנועת נוער ציונית - חלוצית, נקלע לגטו, אולץ לעבוד בעבודת כפייה ולבסוף הצליח לחבור לפרטיזנים הסובייטים. פרק מרתק מקדיש המחבר לתקופה שבה, כלוחם, הכה יחד עם חבריו באויב הנאצי. בפרק זה, המאיר דרכי לחימה והישרדות שלא רבים מבני עמנו זכו להן, תיאור חיי היום - יום ביערות: האופן שבו השיגו הלוחמים היהודים מזון, הקימו מקומות מסתור וניהלו מערכת יחסים מורכבת עם חברים לנשק, אותם שלא היו מבני עמם. את דינה - נערה צעירה ויפה, פגש חיים בעת שהצטרפה לקולקטיב החלוצי "מילדוס 7", שבגטו קובנה. אחרי שדרכיהם נפרדו, ושניהם עברו תלאות הרבה וזכו להישאר בחיים - נישאו ועלו יחד לארץ. להם בת ובן, עדה ואשר, וחמש נכדות. "זהו סיפור הפורש פנורמה רחבה של חיים יהודיים. הקורא מתוודע בו, ולא על דרך השגרה, לעיירה היהודית ה'ממשית' ולא לעיירה ה'אידיאולוגית'; לעולמם של בחורי הישיבות ולהשתזרות המיוחדת של קודש בחול. ואחר כך פרוץ המלחמה, תלאות ההימלטות לווילנה, ההתחברות לריכוז החלוצי ודרך הייסורים של גיטו קובנה, המחתרת והיציאה ליער, לפרטיזנים. לפנינו סיפור על אדם שידע להיאבק ולשרוד ואף לשמור כל העת על צלם האנוש שבו."