|
|
ספר טוב
4.253 |
תקציר הספר
"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.
הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
| שם הספריה | זמינות | הזמנה | הזמנה עד הבית |
|---|---|---|---|
ספרייה עירונית כרמיאל |
יש עותק פנוי | [ הזמן הספר ] |
השוואת מחירים מחברי סימניה
|
התחילה לקרוא לפני 10 חודשים
|
|
התחילה לקרוא לפני שנתיים ו-7 חודשים
|
יהודה אטלס (סופר על המוקד)
|
יהודה אטלס, אב לשלושה וסב לארבעה, כתב 21 ספרים לילדים וספר אחד למבוגרים. הוא נולד בארץ ב-1937 וגדל במושב עין-עירון, ליד כרכור-פרדס-חנה, להורים חקלאים. ילדותו היתה משופעת בכלניות, בנרקיסים ובאיריסים, אך גם בריח הזבל, ניחוח חציר. למד בבית-הספר העממי (יסודי) בכרכור, ואחר בתיכון חדרה, וב... המשך לקרוא
|
לקט ספרים מאת יהודה אטלס
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של יהודה אטלס
מי קרא את הספר (430 אנשים)
ספר מעולה
ספר טוב
ספר בסדר
ספר לא משהו
בזבוז של זמן
ללא דירוג
©2006-2013 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
שאלות נפוצות |
מועצת חכמי סימניה |
תנאי שימוש |
מדפי ספרים |
ספרים משומשים |
ספרים חדשים |
מחפשים בנרות
ספר מעולה
33 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אנשים עדיין מדברים איתי על מיץ פטל, או זוועות אחרות, כעל ספרים שהם זוכרים בחיבה מילדותם.
אצל אמא ואבא שלי, ייבדלו לחיים ארוכים, לא היה מיץ פטל, ברוך השם. לא אמיתי, ולא ספרותי. אצלם היה את "שירים שענת אוהבת במיוחד", את "אגדות מארץ סין", "עליסה בארץ הפלאות", "פינוקיו", ובעיקר את "והילד הזה הוא אני".
כי הילד הזה היה ממש אני! ממש! לא חלק ממנו, לא איזה מקרה שהיה דומה איכשהו למקרה שקרה לי. הילד הזה היה ממש אני, והוא גם כל אחד מהילדים שלי, בדיוק כמו שהאבא של הילד מהספר, זה שנרדם במשחק כדורסל של הילד ומפספס בדיוק את הסל או הגול שהילד "תוקע", האבא הזה הוא אני. אני ממש.
נשגב מבינתי, גם היום, איך הצליח יהודה אטלס, אדם מבוגר לכל הדעות, לקלוע באופן מדוייק כל כך לנימי נפשו של ילד, של כל ילד שהוא. זה שמכריחים אותו לאכול עוד קציצה אחרי שהוא כל כך מתאמץ שהראשונה תיפול על הרצפה במקרה, זה שממשש את התיק של הדודה בתקווה למצוא שם סוכריה ומוצא שם במקומה חפיסת סיגריות, זה שמנסה להרשים את הוריו ולרצות אותם, זה שפוחד מחושך, או משתעמם ובועט בפחית חלודה באמצע הכביש, או מחפש ממה לצחוק ואילו שאלות תמימות לשאול.
את כל זה אטלס עושה בלי כל מאמץ, בלי לנסות למצוא חן או להתחנחן, בלי מוסרי-השכל מהתחת ובלי מטענים חינוכיים נסתרים. הבדיחות הקטנות שרק מבוגרים מבינים וילדים משתעשעים מהן כי הם רואים שהמבוגרים מחייכים, זה משהו שכל כך קשה לעשות. ואין פה אפילו שיר או סיפור או אפילו משפט אחד שהם דביליים או פאתטיים, אלא רק גאונות, גאונות צרופה.
בגלל זה, את כל הספרים ההם יש לי עד היום, כשעל כריכתם הפנימית עדיין כתוב בכתב יד ילדותי, "שייך לאלון אלפרט, כיתה א-1". כשאני קורא את הספר הזה לילדים שלי (לפני עשרה ימים נוסף עוד אחד, מתוק ומיוחד. עכשיו יש לי ארבעה שכל אחד מהם הוא אני), כמעט תמיד מבצבצת לי דמעה קטנה בזווית העין, כי אני חוזר בבת אחת, כמו בסצנה המופתית ההיא מ"רטטוי", אל ילדותי. אל אמא שלי, שמביאה לי למיטה צלוחית נירוסטה אליפטית עם אגס ותפוח חצויים באהבה, בזמן שאני, עם פיג'מת הפלנל הירוקה שלי, מחזיק וקורא ספר ביד אחת לאור מנורת הלילה, ומתענג בכף הרגל היחפה שלי על חומה של ארובת תנור הנפט שטיפסה במעלה הקיר שליד מיטתי עד שנעלמה במעבה התקרה.
****
ספר מעולה
13 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?הוא כתוב בחרוזים, קטעים קצרצרים עד קצרים, שמתארים באופן מדוייק את רגשותיו של ילד אחד...למעשה של ילדים רבים. משהו שהולך לאיבוד כשאנחנו מתבגרים, גם - אולי במיוחד - כשאנחנו הופכים להורים.
ליהודה אטלס שכתב את הספר (ועוד שני המשכים) כלום לא הלך לאיבוד. הוא כותב על מה שילד חושב ומרגיש, באהבה והבנה.
הנה דוגמה:
אִם אֵיזֶה יֶלֶד
נוֹתֵן לִי מַכֶּה וּבוֹרֵחַ,
אֲנִי מְתַכְנֵן עָלָיו כְּאֵלֶּה נְקָמוֹת,
שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַזָּל שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵחַ.
*
ספר מעולה
12 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר טוב
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?זהו קטע קשה ועצוב. לא חומר חינני ועליז ממנו בנויים רוב ספרי הילדים בימינו.
ההזדהות עם הספר נובעת מהעובדה, שכמו קטעי סטנדאפ אנחנו (ילדים ומבוגרים כאחד) יכולים לתפוס את הראש בעקבות השירים ולומר "איזה קטע, זה קרה גם לנו". בעקבות חלק מהשירים מתרפקים על זיכרונות הילדות בנחת, ובחלקם נאנחים בעצב.
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?האם זה אומר שהדירוגים לא אובייקטיביים? האם ייתכן שכולנו נזכרנו בספר שאהבנו בילדותנו ונתנו לו ציון שלא מגיע לו?
בהחלט לא: כל מי שדירג את הספר הזה זוכר את ההזדהות העצומה - כילד - עם מה שמתואר בו. ספרו של אטלס משקף הבנה כה נדירה ומדויקת של נפש הילד, שגם בגיל 25 אי אפשר להישאר אדישים...
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?חובה .
ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?"כשאמא ישנה אז אני מעיר אותה בשקט בשקט , כדי שהיא לא תתעורר.
פעם אחת ניסתי את זה והיא באמת לא התעוררה זה היה בשקט מידי חחח
".... ואתה יופי יופי משיב אז אני יודע שאתה בכלל לא מקשיב"
ואחרון חביב
על האורחת שביקשה את התיק חמודי ולא יותר מזה
ניסתי להכיר את הספר לאחיינים שלי אבל זה קשה להתחרות עם קלטות הוידאו ודיסקים של יובל המבובול
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?יש לי בתוך הספר הזה כל מיני ניירות כסף למיניהם...
ובכול פעם שאני מסדרת אני קוראת את הספר שוב ושוב...
בזבוז של זמן
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?בזבוז של זמן
אהבת?ספר לא משהו
אהבת?ספר מעולה
אהבת?בזבוז של זמן
אהבת?ספר מעולה
אהבת?ולפעמים הוא גם אתה,
לפעמים הוא גם אנחנו.
הילד הזה שומע קולות...
לילד הזה יש פיצול אישיות...
תמיד אזכור אותו :
"סתם קופסה חלודה שמונחת באמצע הכביש אפילו אני עובר על ידה בלי להרגיש ... "
:]
ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?ספר טוב
אהבת?