"לדרך זיכרון ארוך..." אומר גיל לעמיתיו הדחוסים בזחלם, בסיפור הראשון. "יום בו סוגרים מערכות..." מסביר גיל הפורש לגמלאות, למזכירתו ב"הבזקים". "בית קברות סמוך לכנסייה הוא מצב רגיל..." אומרת מירה לדני בנסיונם לפענח את חידת העיירה ב"גאוות פרדוניה". "סיים מהר, עוד מעט יגיעו ראשוני המנחמים..." מזרזת האשה את בעלה בבוקר הראשון לאלמנותה ב"יקיצה". "הרופאים אומרים שזה לא סרטן... מכחישה אימו של גיל, כדי לנחמו, ומספרת לו פרטים משעשעים ועצובים מעבר ב"לא סתם ידענע". לכאורה חמישה סיפורים שונים זה מזה בגיבוריהם ובסביבת ההתרחשות, אך מאוחדים תחת מוטו חידתי: "תמיד הולכים אנו על הסף, מנסים לא ליפול לצד האפל". מהו אותו סף? מהו הצד האפל?