“שירים.

שירים זה מופלא. שירים זה מיוחד, זה ייחודי לכל אחד.

אדם הכותב שירים עושה זאת בכנות גמורה, בהרגשותיו הכמוסות ביותר ולכן אני מעריצה אנשים שיכולים ומסוגלים להוציא לאור ספרי שירה. ספר שמחזיק את רוב המחשבות הכי עמוקות שלך, פשוט לתת לעולם להיכנס לתוך ראשך. זה לא קל כלל וזו בדיוק הסיבה שאני מסתייגת מספרי שירה ומקריאת שירה בכלל. חוץ מלקט שירים של דליה רביקוביץ' שקניתי לפני חודשיים לא עלה בדעתי מעולם לקרוא שירה אם לא הכריחו אותי, אבל הספר הזה משך אותי. רק תביאו לי משהו שיש בו קשר הכי פעוט לצילום ואני לוקחת!

אומנם הצילומים בספר הם חלק מאוד מזערי, אבל הם כן נותנים עוד תוספת נכבדה לביטוי השירה ולמציאת המסר הנסתר בשיר. ועל כך תיכף, בואו לא נקפוץ ממקום למקום.

הספר מחולק לארבעה חלקים כאשר כל חלק מראה לנו מחשבות על נושא אחר. בתהליך הקריאה בספר אנו מוצאים עצמנו במעין מעגל שאין לו סוף - מתחילים בנקודה כלשהי ובסופו של דבר חוזרים לאותה הנקודה וחוזר חלילה. החלק הראשון נקרא 'במילותיי' והשירים בחלק הזה נוגעים יותר לעולמה האישי של הכותבת. תהליך הכתיבה שלה, העצמה שלה עצמה, חייה וכו'. כפי שנכתב כבר על הספר - בכל שיר יש מסר מסויים שהמשורר התכוון אליו אך ברגע שהשירים יוצאים אל האור הם שייכים לקורא מכיוון שהקורא מצליח לסווג את השיר למשמעות שלו ולאו דווקא לכוונת המשורר וכך גם בחלק הזה בספר (ולא רק...) אומנם המשוררת כותבת בעצם על עצמה אך ניתן להכניס שירים אלו לעולמנו הפנימי, לאישיות של כל אחד ואחת מאיתנו וכך להתאים זאת אלינו. שיר שנגע בי מתוך החלק הזה שמו 'דברים פוצעים אותי' ואצטט:

דברים פוצעים אותי.

אני מרחיקה אותם מעליי

כמו נעץ מונח על רצפה,

כמו סכין מטבח חדה.



דברים פוצעים אותי

ובאנשים מדובר

מה עושים?

איך נשארים לידם -

מבלי להישרט.

איך הולכים מהם -

מבלי להיפגע.



כשהייתי ילדה שאלתי -

למה פרחים נרמסים?

למה חתולים נדרסים?



היום אני שואלת -

למה אנשים נחתכים, איך מחייכים?

למה אנשים נגמרים ברכות?



דברים פוצעים אותי -

אני נמנעת.

כשמדובר באנשים

אני לא יודעת.



החלק הבא בספר נקרא 'לביני שלי' ובו כתובים שירים המספרים על שלל מערכות היחסים הקיימות בחייה - בין אם זו מערכת יחסים בה קיימת תשוקה כמו בשיר 'איש במעיל ואישה עירומה' ובין אם זה פרידה או אכזבה כמו בשיר 'שני אנשים בבית קפה' וכמו כן מועברות בשירים הללו המון תהיות בנוגע לשלל מערכות היחסים הקיימות בחיינו, גם כאן יש שיר שנגע בי והזכיר לי את בן זוגי:



פנים אל פנים,

חיוך משלים חיוך,

קימור בתוך קיעור,

ללא מרווחים,

כאילו לרחם אנו חוזרים -

כזוג תאומים.

כמעט קשה להאמין

שמחר בבוקר נקום,

ונצעד אל העולם

כשני אנשים נפרדים.



אני כמובן לוקחת את השירים והמשמעויות שלהם לחיים הפרטיים שלי, אינני מכירה את הכותבת אישית ואין לי מושג קלוש למה התכוונה כשכתבה את המילים היפות הללו, אבל זה בדיוק היופי וזו בדיוק הנקודה - שירים נועדו על מנת שנוכל לשייך אותם לעצמנו והשירים האלה טובים ונוגעים וגורמים להישאר עם תהיות ומחשבות.

כך גם שני החלקים הנותרים - 'לנשים' - חלק שבו השירים כתובים למין היפה יותר (יסלחו לי הגברים). היא מספרת על זווית הראייה שלה אל עולם הנשים, מכוונת לכל הגילאים ומחזקת אותנו בשיריה, יש שיר שאהבתי מאוד וגרם לי לתחושה מאוד חזקה של עצבות וגעגוע למשהו לא מוסבר והוא נקרא 'אסתרקה', אני לא אכתוב אותו כאן שכן אני רוצה להשאיר אתכם במתח שתלכו ותקראו את השירים שלה. החלק האחרון נקרא 'לעולם', זו היא בעצם ערבוביה של שירים שונים הנוגעים בכל הנוגע בעולם שלנו, היא מראה את השאלות שלה בנוגעל לעולם ומציגה שאלות פילוסופיות ומנסה להעביר אלינו את המסרים שלה ואת דעותיה בנוגע לעולם בו אנו חיים בדרכים שונות. הספר כולל בתוכו תמונות שצולמו ע"י בן זוגה של המשוררת, הם אומנם נמצאים במיעוט ולא לכל שיר מודבקת תמונה וטוב שכך, זה נותן לקורא תחושת מתח כזו לקראת התמונה הבאה, כיצד היא תשייך אותה לשיר ואיך ניתן יהיה להתחבר לשיר דרך התמונות. חלק מהתמונות, לא אשקר, לא ראיתי את החיבור בינם לבין השיר אך חלק התיישבו בדיוק כאילו אני זו שצילמתי את התמונה בדמיוני כאשר קראתי את מילות השיר. רעיון נחמד וטוב לספר שירה.

באמת שמדובר בספר מקסים, בשירים נוגעים ומקסימים שמצליחים לגעת בהרבה נקודות בחיינו. ספר כזה אני יכולה לסיים בעשרים דקות, אבל העדפתי לשבת ולהתעמק ולמרות שאחרי כל שיר אמרתי לעצמי 'זהו, עוד אחד וזהו' מצאתי את עצמי יושבת וקוראת שיר אחרי שיר ונסחפת עם הספר עד שהצלחתי להתיק את עצמי ממנו. שירים צריכים להיקרא לאט ובנעימות וכך עשיתי עם הספר הזה ומצאתי את עצמי אפילו קוראת את אותו שיר פעמיים שלוש!

מקסים.”