|
תמונתו של דוריאן גרייאוסקר ויילד
יצא לאור ע"י הוצאת ידיעות אחרונות, בשנת 2006, מכיל 258 עמודים, תירגום: ליה נירגד (מאנגלית).
ספרות » ספרות מתורגמת
קנה חדש: ₪88.00 ₪79.20 הוסף לסל
|
ספר טוב
4.35 |
תקציר הספר
ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו ? הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים ? הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים. כשהספר יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו ווילד עצמו כונה "קפדן קשקשני". הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, תמונתו של דוריאן גריי ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסטתית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.
הקטלוג המאוחד - השאלה מספריות ציבוריות
| שם הספריה | זמינות | הזמנה | הזמנה עד הבית |
|---|---|---|---|
ספרייה עירונית כרמיאל |
יש עותק פנוי | [ הזמן הספר ] |
השוואת מחירים מחברי סימניה
| שם המוכר | מיקום | מצב הספר | מחיר מבוקש | |
|---|---|---|---|---|
| ה א ס פ ן * ספרים [ רגעים של חוויה ופינוק / קריאה מהנה ] * коллектор | ירושלים haaspan@walla.com |
בינוני | 23 ₪ | [קנה משומש] |
| סוכנות נדב | צפת 13100 |
טוב | 29 ₪ | [קנה משומש] |
| מובי דיק ספרים | קטלוג: http://is.gd/mbook | חיפה - משלוח לכל הארץ |
כחדש | 30 ₪ | [קנה משומש] |
| yaff | באר יעקב |
טוב | 25 ₪ | [קנה משומש] |
| שטיין ספרים, 02-6223808 (משלוחים בארץ ולחו | ירושלים משלוחים0528265504 |
טוב | 25 ₪ | [קנה משומש] |
| אינטלקט יפו 30, י-ם | ירושלים - משלוח לכל הארץ |
חדש לגמרי | 70 ₪ | [קנה משומש] |
| איל | תל אביב 052-8383390 |
טוב | 25 ₪ | [קנה משומש] |
| יהודית: 052-4230162 | תל אביב והמרכז |
טוב | 45 ₪ | [קנה משומש] |
| דנה | טוב | 50 ₪ | [קנה משומש] | |
| הרגולטור | תל אביב |
כחדש | 30 ₪ | [קנה משומש] |
| דורון | תל אביב |
בינוני | 19 ₪ | [קנה משומש] |
| גיל | הרצליה |
כחדש | 0 ₪ | [קנה משומש] |
| סיפרותא | גבעת ישעיהו |
חדש לגמרי | 46 ₪ | [קנה משומש] |
| lioric123 | תל אביב |
כחדש | 40 ₪ | [קנה משומש] |
| Ansem | נופית |
בינוני | 10 ₪ | [קנה משומש] |
| 12345 | פ |
טוב | 30 ₪ | [קנה משומש] |
|
התחיל לקרוא לפני חצי שנה
|
|
התחיל לקרוא לפני שנה ו-6 חודשים
|
|
התחילה לקרוא לפני שנתיים ו-4 חודשים
|
אוסקר ויילד (סופר על המוקד)
|
Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde
סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי.... המשך לקרוא
|
לקט ספרים מאת אוסקר ויילד
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של אוסקר ויילד
מי קרא את הספר (369 אנשים)
ספר מעולה
ספר טוב
ספר בסדר
ספר לא משהו
בזבוז של זמן
ללא דירוג
©2006-2013 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
שאלות נפוצות |
מועצת חכמי סימניה |
תנאי שימוש |
מדפי ספרים |
ספרים משומשים |
ספרים חדשים |
מחפשים בנרות
ספר מעולה
21 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?יש ספרים שכשאתה קורא בהם אתה מרגיש הזדהות, או התרגשות, אהבה, או שנאה, כעס או אהדה..
ויש ספרים, כמו הספר הזה, שהרגש הגדול שהם מעלים בך הוא קנאה, קנאה גדולה שלא אתה הוא זה שכתב אותם.
ספר מעולה
19 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?דוריאן גריי, בן לאחת המשפחות העשירות באנגליה, זוכה לנעורי נצח. שני חבריו הקרובים, באזיל הולוורד - הצייר האומלל שאוהב את דוריאן אהבה עזה ומרגיש שבזכותו אומנותו מגיעה לשלמות, ולורד הנרי הארי ווטון - ציניקן שמגלה עניין מדעי פסיכולוגי באישיותו של דוריאן, הם המנועים הסמויים של הספר כולו. בגלל הנרי דוריאן הופך לגנדרן, פזרן ונהנתן, הוא מקדש את הנעורים וחי את התענוג. בלי צווי מוסר, בלי חשש מהכיעור, בלי פחד. אבל מבאזיל הולוורד הוא חרד, מאחר והוא צייר את הדיוקן המקולל, ומאחר וחייו נטולי המצפון מלווים תמיד בידיעה שבעליית הגג מוסתרת התמונה שמציגה לו את חרפתו ואת אשמתו האמיתית.
הספר אינו שיפוטי. דוריאן גריי לא חוטף משבטו של הסופר, ומקבל חופש מוחלט לכל גחמותיו. רצח, מאורות סמים, הריסת חיים של אנשים הקרובים לו, ניתוק רגשי, אקסטזה רגשית, אובססיה לאומנות. "מעולם לא חיפשתי אושר. מי רוצה להיות מאושר? חיפשתי תענוג". אבל לתענוג יש מחיר, ולתענוג יש מוסר השכל. כמי שחי את חייו על סמך דברי שנינה של אחר, דוריאן גריי מוציא לפועל כל אמרה ופסוק של לורד הנרי, גם כשזה בעיניו פרדוקסלי לחלוטין. הוא היווה את ההשראה הגדולה ביותר לבאזיל הולוורד, אבל תמונתו, שיא יצירתו של באזיל, הופכת ליצירה מתועבת. הוא סגד ליופי, אבל זה נחרב.
כתב ההגנה הגדול ביותר לחיים של נהנתנות תמידית מלמד אותנו שגם העונג בר חלוף ומביא לשחיקה. "לרפא את הנפש בעזרת החושים, ולרפא את החושים בעזרת הנפש". אבל דוריאן גריי לא מסוגל לרפא את נפשו. גם בנסיונותיו (המגוחכים יש לציין) לחפר על מעשיו, מתגלה האמת המרה. הוא עושה זאת על מנת להשיג תענוג נוסף בצורת ההנאה שבחרטה. אין שיקולי מוסר.
וכנראה, שאין שיקולי מוסר אמיתיים אף פעם.
"אין ספר מוסרי או בלתי-מוסרי. ספרים כתובים היטב או כתובים רע, זה הכל." (תמונתו של דוריאן גריי, מבוא)
ספר טוב
19 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אם מישהו רוצה לקרוא קלאסיקה שאפשר לצלוח בקלות יחסית, הספר הזה יכול להתאים. לא ארוך במיוחד, קריא, ממוקד, עלילה מרכזית אחת ללא עלילות משנה, שמספר סיפור שהוא מעין אגדה ביקורתית על החברה הגבוהה באנגליה של המאה ה-19, אבל בעצם על בני אדם באשר הם. ספר ציני, שמכיל אין ספור משפטים שנונים שבטח יצא לכם לשמוע כציטוטים פה ושם, מבית מדרשו של אוסקר ויילד. כמו למשל:
"הדבר היחיד הגרוע מזה שידברו עליך, הוא שלא ידברו עליך"
"הדרך היחידה להיפטר מפיתוי היא להיכנע לו"
"לניסיון אין כל ערך מוסרי - אין הוא אלא הכינוי שנותנים בני-האדם לטעויות שלהם"
בקיצור, כדאי לקרוא ולהכיר את דוריאן גריי. ספר חכם ומהנה.
ספר מעולה
19 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?קראתי שאוסקר ויילד, שאגב, נידון למאסר בשנת 1895 באשמת 'מעשי סדום והפקרות רבתי', אמר על הספר ודמויותיו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות - בזמן אחר, אולי".
.
ספר טוב
17 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?"אני מחבב אנשים יותר מעקרונות, אבל יותר מהכל אני מחבב אנשים ללא עקרונות".
"יש בלונדון כולה רק חמש נשים שניתן לנהל איתן שיחה, ורק עם שלוש מהן ניתן להיראות במקום פומבי".
רוב הציטוטים שייכים ללורד הנרי, מעין טיפוס מפתה ומדיח, שטני משהו, שבחסות הומור וחן מעביר מסרים חסרי כל מצפון ומוסר.
אך מה בין שנינויות לספרות? בדוריאן גריי יש הרבה יותר מרק שנינויות, אך לעתים נדמה שווילד קצת מאוהב מדי בהברקות של עצמו, מה שפוגע קצת בזרימה השוטפת של העלילה. באופן כללי, קטעים מסוימים ברומן דומים יותר למחזה מאשר לרומן.
בסך הכל זהו ספר יפה מאד, לא כבד במיוחד, אין הרבה עומק או רבדים סמויים. ווילד דוחף לנו בפנים את כל המסרים שהוא רוצה להעביר, על נעורים, על יופי, על מצפון ועל כמה קל להידרדר לשחיתות וחוסר מוסריות.
האצולה האנגלית מוצגת בספר בצורה נלעגת למדי. שקועים בניוון קולקטיבי ומחפשים ריגושים עלובים. דוריאן גריי, פרי הבאושים של מעמד האצולה, עובר תהליך התבגרות מזורז ולומד להשיל מעליו כל מחסום מוסרי ולנצל את יופיו המסנוור לניצול האנשים סביבו, תוך התעלמות מההשלכות הטרגיות של מעשיו.
חבל שאוסקר ווילד לא כתב עוד רומנים. בכל מקרה אני לא אוותר על קריאת המחזות שלו. בעיקר אני רוצה לקרוא את "חשיבותה של רצינות" ו"בעל אידאלי". מאד אהבתי את הסרטים שנעשו על פיהם.
ספר מעולה
14 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר טוב
12 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?וזו הייתה אכן המציאות של סוף המאה ה-19, ויילד, בספרו זה מציג את כל חלואי התרבות האנושית מלגו ומלבר באנגליה של 1890 דרך הדמות החולה "בריאה" של דוריאן גריי.
במהלך קריאת הספר, ניפגש עם שלושה דמויות מרכזיות אשר כל אחת מהן מציגה לנו אסכולה חשיבתית שונה מהאחר ומבארת לנו ביתר שאת את הקוטביות בין פילוסופיות החיים של החברה דרך הדמויות.
דוריאן גריי, הנער, היה ככלי ביד היוצר בשביל לורד הנרי, דוריאן פשוט נפעם כל פעם מחדש מחכמתו, מהגדשת הציניות של הנרי, כמעט בכל נושא וזאת למרות שבנקל ניתן לחשוב כי הסתירות והפרדוקסים שהלז מציג על כל נושא בחברה מאפיינים את דמותו הוא, כאדם שנוי במחלוקת בינו ובין עצמו..
לכל אדם יש את ה"מלאך הטוב" וה"שד הרע" שיושבים בבארות העמוקות של מוחנו ומשפיעים על כל החלטה בחיינו, ובכן, גם כאן, אך בדמויות ממשיות יש לו לדוריאן את הטיפוסים השונים בתכלית האחד מהשני. את באזיל הצייר המדופלם והענו תכירו לבד במהלך קריאתכם ותחליטו בעצמכם, עם מי אתם מזדהים? הנרי או שמא באזיל...
על כתיבתו של אוסקר ווילד אין כמעט מה לומר, הכתיבה מושלמת, איכותית, ומשאירה אותנו כל פרק עם שאלות מהותיות שהתשובה עליהן היא אינה לעולם שחור או לבן..
את ביקורתו האישית על מצב החברה ניתן לסכם במשפט האחרון של הספר, המונולוג של דוריאן אל מול מראהו המזוייע של רוצח בדמות האדם המושלם:
"..למכוערים ולשוטים ניתן הטוב שבעולם הזה. הם יכולים לשבת בשקט ולצפות במחזה. אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה. הם חיים כפי שהיה על כולנו לחיות, בלי הפרעה, בלי התרגשות, בלי דאגה. הם אינם מחריבים את האחרים, ואינם נחרבים בידיים זרות..."
אני מאמין שהבנתם שאני אישית ממליץ בחום על הספר ואם לא השכלתם להבין, טוב אנ כנראה שאני מושפע מהנרי:-)
מקווה שתהנו..
ספר מעולה
7 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
6 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?רק דבר אחד אוסיף: לרוב תוך כדי קריאת ספר נוצרת איזושהי מדה של קרבה והזדהות של הקורא עם הדמות הראשית בסיפור. אפילו אם הדמות היא בעלת אופי ותכונות כאלה, שהקורא לא יזדהה עמן בשום פנים ואופן, עדיין מתקיימת אמפתיה כלשהי.
דוריאן גריי, לעומת זאת, קיים לנצח בזכרוני כדמות ששנאתי באופן פעיל ותעבתי בכל לבי. קראתי את הספר בנעורי, לפני כ- 30 שנה, ותחושת הדחיה הטוטאלית שמורה בזכרוני עד היום.
מה המסקנה מהרגשות שהתעוררו בי עם קריאת הסיפור? שאוסקר ויילד הוא סופר מוכשר ביותר, כמובן...
ספר לא משהו
5 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ויילד פרסם את הספר כסיפור בהמשכים בעיתון אותו ערך – עולם האשה. הפורמט הזה היה די חדשני ורק מאוחר יותר יצאו ההמשכים כספר ומיד משכו את אש המבקרים, שלא חסכו שום תחמושת לטבוח בספר. אני יכול בהחלט להבין אותם.
קשה לדבר על הספר בלי לגלות על מה הספר מדבר ובכך להרוס אולי את ההנאה לקורא פוטנציאלי. אבל מאחר והספר מפורסם, אומר רק שהנושא המרכזי בספר עוסק בעלם חמודות שתמונתו, הדומה לו כשתי טיפות מים, נמסרת לו למשמרת ומתחילה די מהר להשתנות. המראה משתנה כמובן לרעה ואילו עלם החמודות נשאר, אפעס, עלם חמודות.
3 דמויות עיקריות בספר: דוריאן גריי, הלורד הנרי ווטון והצייר באזיל הולוורד. הצייר והלורד ידידים הם ובהזדמנות מסויימת מציג הצייר בפני הלורד את הדוגמן שלו תוך כדי שהוא מזיל ריר בגלוי. ואכן, מדובר ביפיוף כבן 20, זה המדגמן ארוכות בפני הצייר המהופנט. מובן שגם הלורד הנכבד נופל שבי בקסמו של דוריאן וממהר לאמץ אותו. מנהג האימוץ היה מקובל בחצרות של בעלי הממון והתארים למיניהם. לרוב היה מקובל לאמץ אמנים כציירים ומוזיקאים, שאחרת היו מגיעים אל עברי פי פחת. מה רע במוזיקאי חצר או צייר חצר? אבל כאן היתה התבטלות מוחלטת בפני יופי מסנוור כשהאחד לורד והשני נער.
במהלך ה"אימוץ" הם מרבים להיפגש, הלורד נוהג בנער חיבה יתרה, מרבה לקרוא לו (בתרגום חופשי ומודרני) מאמי לי, מתוק שלי, יפיוף שלי, מחמל נפשי, יא עיני יא רוחי וכך הלאה וכך הלאה. ה"נער" מבין מהר מאוד שהנה מזדמנת לה בִּיצה וממהר להפוך לנרקיס. באותם ימים היפים והאמיצים לא ממש עבדו (ואם נשנה את סדר המילים נקבל כך: ממש לא עבדו), קמו מאוחר, התלבשו בהידור, טרחו אחר ההידור הבא, הארוחה הבאה, המועדון הבא, החברה הבאה והעונג הבא. אם נצרף לדקדנס הזה גם יופי מסנוור, ההתבטלות של הנשים מובנת, ההתחברות ההמונית לצד ההומוסקסואלי קצת פחות מובנת, אבל מתרחשת בסיטונות. אין מי שעומד בפני היופי הבלתי נלאה הזה, ולמרבה הפלא, גם דוריאן גריי נופל בשבי יופיו הוא. רק הומוסקסואל כמו ויילד היה יכול להתפרע כך, להעמיד דמות נשגבת במרכז, להקיפה בגברים מטיפי ריר, בחברה משועממת וליצור סיפור בלתי מתקבל על הדעת כמו זה.
דוריאן עצמו אינו נוהה אחר החברה הגברית, אלא אם זו מפנקת אותו, משלמת את חשבונותיו ומעשירה אותו עד כדי כך שהוא יכול ליצור לעצמו סביבת מגורים מהממת, להרבות בהזמנת חברים נחשבים לארוחה, להגזים בקישוטים וזוהר. אבל אחרי ששיבחו בהגזמה את העיסה בפני הנחתום, שתן מסוים עלה לראש מסוים. בדיוק באותו זמן דוריאן מתאהב בשחקנית עלומה, מביא אליה את חבריו להצגה, אבל היא מבכרת לשחק רע באותו ערב כדי לא להתקע כל חייה בתיאטרון ולהפוך לבת זוגו של גריי. הלה מתאכזב מגישתה, עוזב אותה לאנחות והיא, מצידה, עוזבת את החיים. בבית מגלה דוריאן גריי איך פניו השתנו והפכו למרושעים בעקבות העזיבה של אהובתו והתאבדותה.
ההלם שהלם בגריי גרם להחבאת התמונה. זה הופך לסודו הגדול עד שאפילו הצייר לא זכאי לראות את התמונה שוב וזו מוחבאת מאחורי סורג ובריח.
הספר עמוס באמירות העוסקות בחיים, בבני אדם, בהתנהגות זו או אחרות ובקיצור, בהשכלה האנושית שהלורד הנרי מבקש להשכיל את גריי הצעיר. כל הנאומים הללו מייגעים לגמרי, הקורא מרגיש שאלה דבריו של ויילד המנסה לשנות ולייפות את העולם, ולהאדיר את היופי הגברי בעולם. כל המתרחש בספר מ"מאמי שלי" ועד "מתוק שלי" עבור ב"משוש חיי" גרמו אמנם להרמת גבה אי שם בשלהי המאה ה-19, ולא שחסרו חובבי גברים באנגליה הלכאורה פוריטנית, אבל היום הספר היה נשכח מיד בצאתו. גם חפירות אינסופיות, גם בוטות הומוסקסואלית אינסופית לזמנה וגם חוסר עניין במתרחש זה כבר מעל ומעבר.
אבל אז מגיעים לעמוד 170, 18 שנים חלפו וגריי נראה בדיוק כמו ביום בו צוירה תמונתו. אנו שבים ופוגשים אותו בנקודה בו הצייר מנסה להפגש עמו ולהוכיחו על שובל השמועות העוקב אחריו ומכתים את דמותו. גריי מסרב להאזין משום שהוא הרי יודע את האמת על נפשו המושחתת. אחרי שנים בהן התאהב בדמותו הבלתי משתנה, בצעירותו ונעוריו היפים, חייו נעשו מאוסים לפתע. רק חבר אחד נותר לצידו וזה הטרחן הבלתי נלאה, הלורד הנרי ווטון.
הסיום מכוער וכמעט צפוי. התמונה היא לכאורה הבעיה.
הדמויות בספר אינן מגיעות לידי מיצוי אמיתי. הצייר יוצא מהתמונה, תרתי משמע, די מהר וחוזר רק כדי לסיים באופן טראגי. הלורד ממשיך לחפור ולהטריח את כל הסובבים אותו באמירות שנונות אינסופיות, ולהתוות את דרכו של ידידו הצעיר גריי. דוריאן גריי מצידו, הדמות האפלה האמיתית בספר, אינו נפרש לפנינו ואנחנו לא באמת יודעים מה עובר בנבכי נשמתו הנפתלת והמושחתת.
ויילד רצה להוכיח לנו עד מה זה רע להיות צעיר, בריא ורענן לנצח? הדרך לשם בהחלט לא היתה סוגה בשושנים, אפילו לא מעט קוצים נצפו ואף סלעים חדים ניגפו את צעדינו בהתקדמותנו בספר.
ספר טרחני ולגמרי לא מומלץ. קלאסיקה עבשה.
זה גאונות אני מדברת לא על העלילה עצמה אלא על המסרים
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר טוב
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?אוסקר ווילד הקדים את זמנו עם הרעיון העמוק וכל השנינויות השזורות בספר. בהחלט קלאסיקה עם כל המשתמע מכך - ספר שנחרט בזיכרון, האיכות ניכרת מהכתיבה ועם זאת הזכיר לי ספר חובה שצריך לקרוא בבית ספר כמו שייקספיר ודוסטוייבסקי (אולי בגלל המהדורה של פרוזה קלאסיקה המצרפת יחד עם הספר גם פרשנויות שמזכירות תשובות לשאלות בבחינה)...
"מה הופך ספר לניצחי: הנושא שלו, האופן בו הוא כתוב, שמו של הסופר, עיסוק בנושאים כלל-אנושיים, האם היותו מתאים לקהל רחב היא שמקרבת אותו לחיי מדף ארוכים? ובכלל- מי הופך ספר לניצחי- דעת הקהל, המבקר, אולי שניהם ביחד?" (הקרדיט למאיר אליאל מאחד הפורומים)
לדעתי זהו ספר נצחי בהחלט...
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?מומלץ לקרא ספר זה בריכוז כי כל שורה בספר משמעותית.זהו אחד מהספרים שלא כדאי להחמיץ.
ספר מעולה
4 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?דוריאן גריי, הוא נער יפה תואר שמגיע לבית של צייר והצייר מצייר אותו בדמויות שונות, כשהדפוס הוא פניו המדהימות של דוריאן. באחת הפעמים הצייר מצייר את דיוקנו של דוריאן. היצירה מפעימה את האמן ואת הדוגמן.
היא מפעימה גם את ידידו של האמן, וברגע שהוא מכיר את דוריאן גריי הוא מתחיל להחמיא לו על יופיו עד מאוד, ומדבר בשבח הנעורים, ובשבח היופי, וממש שר שיר הלל לטיפשות, כי מי צריך מוח כשיש יופי כזה ?
הידיד של הצייר, מתחיל להשפיע על דוריאן, הוא אומר לו שהוא לא ישאר צעיר ויפה לנצח, והיופי זה בעצם הדבר היחיד שכרגע מושך אליו אנשים וכל מני דברים אחרים, ופותח בפניו דלתות, וברגע שיזדקן זה הולך להיות מפחיד.
דוריאן התמים מבועת מכל מה ששמע. הוא הולך לצייר ומביע משאלה בפניו, הוא מבקש, להיות צעיר לנצח, בעוד הדיוקן שלו יספוג את כיעור חטאיו וזיקנתו...
לאחר זמן דוריאן מתעורר למציאות אימתית. קורים שרשרת של אירועים , כל מי שדוריאן יוצר איתו קשר - חייו נהרסים. אנשים מתאבדים, משתגעים, נרצחים...
כל פעם דוריאן מגיע לדיוקן, אחרי שנים וצופה בנתעב מכל, הדיוקן, כולו רווי בפשעים, חטאים, סטיות, ורואים את זה בכל תו ותו מפניו, מסותתים קמטי הרשע של הנער הזה שפעם היה תמים. ובמציאות... הוא נשאר יפה, יפה כל כך, גם אחרי 20 שנה...
הסוף, כמובן טראגי.
אני חושבת שיש פה אמירה נוקבת, ואוסקר ויילד היה ידוע בכתיבת הביקורות החברתיות שלו...
בספר יש הרבה משפטים שראוי לחרוט אותם על קירות, כמו "הגאונות עמידה מהיופי", ו-"מאחורי כל דבר מופלא בעולם מסתתר יסוד טראגי". וכל המשפטים הכתובים, נכונים הם. מהמציאות ומהאמת שלנו, של כל אחד ואיתנו.
הסגידה ליופי, תמיד היתה, אך מה שאנחנו (רובנו הגדול) שוכחים, שיופי הוא סוג של חטא, והוא לא מראה על כלום, זה משהו שנולדים איתו, אבל הוא לא נשאר, בניגוד לכישרון, לגאונות, לחוכמה, אופי ואישיות וכו'
אלה דברים שמלווים כל החיים, אנחנו מזדקנים ולא תמיד נהיה יפים...
הזמן גונב את היופי, מה שנשאר זה להתענג עליו ולא לשכוח שיום אחד הוא יכול להיעלם, מאיתנו, ואנחנו עדיין נהיה כאן עם מה שנשאר לנו אחרי היופי (או לפני, תלוי מה אתם שמים לפני או אחרי יופי).
ספר שגורם להרבה הירהורים, מחשבות, אפשר לדון בו שעות...
לסיום, בנוגע לביקורת חברתית, היו שם אמירות שובניסטיות ואף גזעניות, ואנני יודעת אם ויילד השתיל אותם כחלק מהאג'נדה שלו לערער ולעורר, או שהוא היה כזה.
הספר מתואר כ"לא מוסרי", ואני מבינה למה...
אם תרצו לטבול בגאונות צרופה - אתם מוזמנים. ספר מעורר ומערער...(מעורר מחשבה, מערער את היופי...)
מומלץ !
ספר לא משהו
3 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?היה נדמה לי כי מבוסס במעין מותחן רומנטי, אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.
המציאות היא שהספר הזה הוא בדיוק מה שחשבתי עליו:
מעין דרמה אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.
-> הצרה היא שאין כאן שום מותחן ובפירוש לא רומנטיקה.
מאכזב, אך האשמה היא עליי..
הספר מגולל את קורותיהם של דוריאן גריי - צעיר המתואר כיפה תואר בכל הזדמנות לערך - אותו מצייר הצייר-אומן באזיל הולוורד ששואב השראה מאישיותו של דוריאן,
ומכרו של הצייר - הלורד הנרי ווטון שבמהלך כל הספר מחזק את קשריו עם דוריאן ומשפיע על אופיו עד שהוא גורם לאבדן ההשראה של הצייר ושחרור כל עכבת מוסר בדוריאן עצמו.
הספר מתאר כמובן את האריסטוקרטיה של המאה ה19 ומציג גם ביקורת לא סמויה כלל על כך שהאליטה לא מנסה לעזור לרוב העם העני וחסר ההשכלה,
ולא חוסך בתיאורים רבים על פסימיות העולם עצמו ובאמירות רבות של הלורד הנרי לדוריאן שמנסות להסב את השקפת עולמו להשקפה מייגעת דכאונית וחסרת חיים.
הספר עמוס לעייפה עד שכבר נמאס מגילויים חד-מיניים אירוטיים, סיפור עלילתי לא שובה, אמירותיו של הלורד שבמכוון מנסות לעייף את הקורא ולהוליכו סביב סביב בלוגיקה לא מובנת דווקא כדי להכעיס ולהציג את העולם כפסימי עד כדי דיכאון קליני.
בכמה שלבים התחשק לי לזנוח אותו כבר, אבל נאמן ליושרי כקורא חרקתי שיניים וצלחתי גם אותו.
התחושה העיקרית שלי היא פספוס - הרעיון לספר ולעלילה מוצלחים מאוד, אבל הביצוע בעיני מחפיר.
אין לי מושג איך הספר הזה נקרא יצירת מופת ואני שמח להיפטר ממנו.
בסולם שלי - 2 סמיילים (ולו בגלל הרעיון)
אני יודעת שהספר אמור להיות בוקס בפנים, קלאסיקה חובה וכו' אבל לא התחברתי.
תמיד חשבתי שהגינונים הבריטים הם מעט... הומואים. והנה דמות גבר נאה והגברים כולם מתים להיות בקרבתו. עזבו שהגברים בישראל לא מסוגלים לחשוב בכלל אם גבר נאה או מכוער כי זה יגדיר אותם כבעלי נטייה הומוסקסואלית.
המון טקסט די מיותר מסחינתי, הדמויות כולן מלבד דוריאן בעצם חסרות אישיות ועוסקות רק בחייו ובו, צצות כשצריך אותן להשפעת הסיפור ולא מופיעות יותר.
הטקסטים משעממים יחסית, והרבה מאוד סימליות בדברים מסוימים אבל אני מניחה שזהו משהו שעשו הסופרים בשנים האלו.
הביקורת אולי תקפה קצת לימנו, לפחות בשראל, אבל הכרתי רבים יפים באופן שמשאיר אותנו פעורי פה ואנושיים מאוד.
ספר טוב
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?מנוקדת מבטי לא כל כך עניינה אותי הביקות דווקא על החברה הגבוהה האנגלית , אבל עדיין אני חושב שמדובר בספר שמומלץ לקרוא.
לטעמי הפרקים הראשונים ממש מעולים, לאחר מכן הספר עניין אותי מעט פחות.
ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?בעיני הספר מעט איטי. לא כל כך הבנתי מה תפקידו של מנהל התיטרון היהודי המגעיל, השמן, הרוטט ומלא התכשיטים (איפה הוא ראה יהודים כאלה אם לא בדמיונו האנטישמי הסטריאוטיפי). ניתן לחוש כי וויילד סולד מנשים ומציג אותן באופן שלילי לאורך כל הספר. בעוד שהעלילה מתמשכת בתחילתה והתיאורים והדיאלוגים נמשכים לעיתים לעייפה, הסוף גם אם חכם ומפתיע, קצר ומהיר מדי.
ספר בסדר
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?הספר לא מתגאה בעלילה סוחפת ומעניינת אבל הוא מכפר על החסר בשנינות המדהימה של הסופר. במקרים רבים ישבתי וצחקי בקול רם מהפילוסופיה הציניקלית של לורד הנרי אבל לא יותר מזה.
גם אני סימנתי V על הספר.
אוסקר ווילד, סופר, מחזאי, הומו מופגן, ואמן הקלישאות והקיטש הגדול בהיסטוריה, היה בריטי. הוא חי בסוף המאה התשע עשרה, בתקופה שבה לאצולה היה הכל ולא היה איכפת מכלום. הם השתעממו מהחיים, ונותר להם רק לסגוד לריגושים- כל שלא יהיו.
לאמנים של אותה תקופה שהתענגו על המרדפים האלה אחרי הריגוש הנכסף קראו דנדיסטים. אמני שיעמום.
בגדול הספר הזה הוא אלגוריה נושכת לתקופה ההיא, לאצולה הזו.. הוא מספר על בחור צעיר, בן עשרים ואחת (עוד מעט אנחנו!) כולו מושלם ותמים כזה. הוא מכיר אמן מזדקן שמתאהב בו בטירוף ומצייר אותו. בגדול, האמן הזה מכיר לו חבר טוב שלו שמשחית אותו מהיסוד וגורם לו להיות צינקן מניאק. האמן מצייר תמונה שלו ומעניק לו אותה. דוריאן מביע משאלה שהתמונה תזתקן במקומו והוא ישאר צעיר ויפה לנצח. זה קורה. מכאן העלילה מסתבכת בגדול... הוא טובע בתענוגות של מין וסמים. מתמכר לאומנות ומוזיקה וכל מיני דברים מטופשים שהופכים להיות המרכז של חייו. בסוף הוא מת כשהוא מנסה להשמיד את התמונה.
ואפשר לקרוא את זה כאלגוריה, כמו שזה נכתב של רדיפה אחרי מותרות מפגרות של החיים- בעיקר אחרי אסתטיקה שהיא הייתה האידיאל הגדול של התקופה- אומנות לשם אומנות, שרק משחיתות את הנפש ואת המוסר, אבל אני ראיתי בזה משהו אחר. כל הסיפור הוא על התמונה שבאזיל, האמן המזדקן, מצייר לדוריאן. התמונה הזו מזדקנת במקומו והיא זו שגורמת להשחתה של הנפש שלו- הוא יודע שכלום לא יפגע בו- הכל הולך לתמונה. ובעייני זו לא האסטתיקה שהונצחה בתמונה, זו אהבתו המטורפת, חסרת הגבולות והמעצורים, כמעט סגידה, של באזיל לדוריאן. ואת זה באיזשהו שלב הוא התחיל לשנוא, מזה הוא התחיל לסלוד, אבל זה מה שגרם לו להיות מה שהוא, גם כשהוא ניתק קשר עם באזיל- התמונה נשארה, וזה הכיל את כל מה שפגום בו, כל הבחירות המתועבות שהוא עשה. האהבה של באזיל הכילה את הכל. הוא סגד לו, בצורה הכי לא בריאה שיש, וכשהוא הצליח להתגבר על עצמו ולדרוש מדוריאן משהו אחד באמת, שיהיה האדם שהוא- שיהיה טוב, דוריאן רצח אותו, בצורה יצרית ומזעזעת, כמו הקשר שלהם.
מי שאהב- קראו שירה של ארתור רמבו, פול ורלן ושארל בודלר- אותו ניחוח. שמעו את פרחי הרע של מאור כהן!
ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?פילוסופי, שנון, מותח ודרמתי. נותן פרספקטיבה לגבי נעורים, סופיותם של החיים ומשמעותם, מהות היופי ומהות הרוע האנושי...
דוריאן ביקש את שחפצים רבים מאיתנו, אך יודעים כי אינו אפשרי. נצח של יופי ונעורים... להנציח את שנותינו הטובות ביותר.
ווילד מוכיח, כי גם אם נקפא חיצונית בזמן, הוא יעוות וישנה את הפנימיות שלנו עד לבלי היכר ויגבה את קורבנו בסופו של דבר.
הסוף בלתי נמנע... אז בואו ננצל את ההווה למשאלות שבאמת יש להן משמעות.
תהנו מהקריאה!
ספר מעולה
2 קוראים אהבו את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?מהדמויות שבספר: אני שבויה בקסמו של לורד הנרי ווטון. איזה מין סוג של ג'מיני קריקט מרושע שמלווה את המסופר בהערותיו המפוכחות והציניות.
ספר בסדר
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?דוריאן גריי הצעיר מתפעל מאורחות החיים בעיר, התרבותית והסואנת. הוא חובר אל צייר מוכשר, באזיל הלווארד, המצייר את דיוקנו האישי. הדיוקן מצויר בנאמנות מופלאה למקורו החי, ומשקף את הערצתו העזה של הצייר לדוריאן גריי, על שום יופיו ותמימותו.
בסדנאתו של באזיל פוגש דוריאן גריי את הלורד הנרי, איש החברה הגבוהה אשר מתפעל אף הוא מיופיו ותמימותו של העלם הצעיר, ומעניק לו נאום על חשיבותם וערכם של היופי והנעורים החולפים.
דוריאן גריי הצעיר מתרשם ומושפע מן הנאום. הוא נעצב על ארעיותם של היופי והנעורים, ובצערו הוא מביע משאלה, ומבקש שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה כמו בתמונה, בעוד שהיא תזדקן ותתכער במקומו. (מתוך ויקיפדיה)
ספרו של אוסקר וילד
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?ספר מרתק שפשוט עוצר נשימה, היו כמה פעמים שמרוב התרגשות חזרתי על אותן שורות של הספר וקראתי אותן שנית, מבחינתי זוהי יצירה נצחית שתישאר איתנו עוד המון המון שנים. כבר עכשיו תעזבו את כל מה שאתם עושים ואם אין לכם רכב, תזמינו מונית ותקנו את הספר בחנות הספרים הקרובה, לפני שהמלאי ייגמר. (הספר הזה הוא רב מכר משנת 1891)
ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?ספר מעולה
קורא אחד אהב את הביקורת. אהבת?דוראין מגלה במהרה כי למשגיו האתיים או למעשיו בכוונה תחילה יש משמעות אסטתית.
הספר הינו אחד הטובים בתחומו . עושה את העבודה ומצליח באופן ספקרותי לשזור בעייה יומיומית ופילוסופית זו בתוך סיפור מסעיר זה .
ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?ספר לא משהו
אהבת?ספר בסדר
אהבת?הרעיון עצמו יפה, אבל לקח המון המון זמן להכנס אליו (במשך יותר משליש ספר פשוט הרגשתי שזה לא ממש מתקדם לאנשהו).
תיעוד יפה של החברה האנגלית בתפנית המאה ה 19, עם ערכים מאוד מיושנים ודמות ססגוניות.
את הסוף מאוד מאוד אהבתי (ושוב, גם הרעיון עצמו).
חביב פלוס - ומומלץ לכל מי שאוהב לקרוא קלאסיקות פה ושם.
ספר מעולה
אהבת?ספר טוב
אהבת?אבל מעניין ומעורר מחשבה.
מציג את העושר כהפך המוחלט מאושר,
את הטומאה שבאריסטוקרטיה.
מה שמעניין, זה שאוסקר ווילד הציג את הלורד הנרי כמי שחושבים שהוא, ואת באזיל כמי שהוא חושב שהוא,
ואת דוריאן גריי כמי שהיה רוצה להיות, לפעמים.
עובדה זו מורגשת בכתיבה, בבנית הדמות ובאופן בה היא מוצגת מנקודת המספר יודע הכל.
ספר מעולה
אהבת?ספר מעולה
אהבת?